"אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש" (משנה ברכות פרק ה), ו"אין עומדין להתפלל אלא מתוך שמחה" (ברייתא שם). הא כיצד? כובד ראש או שמחה?
בכדי, בכדי, בכדי
התשובה היא שבשביל להתפלל מתוך שמחה מוכרחים להקדים לה כובד ראש. לכל אדם יש עצבות ולכל אדם יש גם בעיות בעבודת ה'. במשך היום יש להתעלם מהן ולעבוד את ה' בשמחה, אבל פעם ביום מותר ואף צריך להתייחס אליהן בכובד ראש. לפני התפילה אנחנו עוצרים, ולא סתם נותנים לעצמנו להיות עצובים אלא יוזמים את העצב ומשתמשים בו לצרכינו. אנחנו עצובים בשביל להיפטר מהעצבות.
"אַךְ צָרִיךְ תְּחִלָּה קֹדֶם הַתְּפִלָּה לְהַעֲבִיר מִלִּבּוֹ כָּל יָגוֹן וַאֲנָחָה וְכָל שֶׁמֶץ עַצְבוּת. וְהָעֵצָה הַיְּעוּצָה לְזֶה לְהַכְנִיס בְּלִבּוֹ יָגוֹן וַאֲנָחָה... וְלִשְׁבֹּר הַלֵּב עַל עֲווֹנוֹתָיו, בִּכְדֵי שֶׁיּוּכַל לִבְכּוֹת, בִּכְדֵי שֶׁיֵּלֵךְ וְיָסוּר הַיָּגוֹן מִלִּבּוֹ, בִּכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ בְּתַכְלִית הַשִּׂמְחָה בְּהִתְבּוֹנְנוּת בְּגַדְלוּת הַבּוֹרֵא בַּתְּפִלָּה" (אגרות בעל התניא עמוד סה).
אנחנו שוברים לעצמנו את הלב בגלל ריחוקנו מה', בשביל שנצליח לבכות, כדי שהדיכאון הטיפשי ילך לכל הרוחות ואז נוכל להתפלל בראש פתוח ובלב שמח. כשיש סתימה של לכלוך בזרימת המים חייבים לעצור, להתלכלך ולפתוח את הסתימה. בלית ברירה, הדרך לתיקון הלכלוך עוברת דרך העיסוק בו, אבל באופן חריף ומהיר ככל האפשר, איננו מעוניינים לשקוע בזבל. מיד לאחר כובד הראש נפתח הראש ואנחנו יכולים לשמוח ולעלוץ בה' שניקה אותנו לגמרי, ובוודאות מלאה קיבל את תשובתנו לפניו. כך מתכוננים לתפילה מתוך שמחה אמיתית.
מעבר חד?

קרוב אליך (533)

רבנים שונים

add_alert

48 - דווקא לא מושלמים

49 - הגיון ליבי - בשמחה נטו

50 - נפשי בשאלתי

טען עוד

לעבור בן־רגע משברון לב ומרירות לשמחה מלאה? קשה לנו. ולכן חידשה החסידות שאפשר להקדים את ההכנה לתפילת שחרית כבר בזמן קריאת־שמע־שעל־המיטה. בעצם, היא לא רחוקה כל־כך מהתפילה; כמה שעות שינה באמצע, כשבין כה איננו עושים בהן מאומה.
קריאת שמע שעל המיטה מסכמת וחותמת את היום. זהו הזמן לערוך חשבון־נפש על היום שחלף, חשוב מאוד להדגיש לעצמנו את ההצלחות שלנו ולראות בהן עיקר, ויחד עם זאת להצטער על הלא־טוב שהתפלק לנו. יש האומרים וידוי ואת מזמור נ"א בתהילים. זוהי הכנה טובה ל... תפילת שחרית! כשההליכה לישון איננה סתם התפרקות מעייפות אלא תהליך של התכווננות וטהרה, אפשר לקום חדשים ונקיים ולהיות בשמחה. "בערב ילין בכי – ולבוקר רינה" (תהלים ל).
המלך מתגלה
התפילה עצמה חייבת להיות מתוך שמחה גדולה. השמחה נובעת מהתגלות ה' בקריאת המזמורים המתוקים של פסוקי־דזמרה ובברכות קריאת שמע הגבוהות. הדברים שאנו קוראים אכן קורים, העולם כולו מהלל את ה' המתגלה בו ממש באותם הרגעים. בתפילת שחרית אנחנו משתתפים בקבלת פנים מפוארת למלך, כל יצורי העולם ששים, שמחים, מתענגים מהריצה לקראתו. התפילה היא זמן של התגלות, והתגלות גורמת לשמחה. עצבות במעמד כזה היא סוג של חילול ה'.
בהתגלות של שעת התפילה ישנו דבר מופלא. מי, למשל, שיקרא את אותם פרקים של התפילה בתהילים במשך היום לא יוכל להרגיש שמחה כמו בשעת התפילה. המזמורים אמיתיים בכל עת, אבל דווקא בזמן התפילה נפתחים השערים:
אִיתָא בַּזֹּהַר שֶׁקֹּדֶם הַתְּפִלָּה יוֹצֵא כָּרוֹז בְּכָל הָעוֹלָמוֹת "צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה", שֶׁכָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לִרְאוֹת יָבוֹא וְיִרְאֶה בִּכְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ (אגרות בעל התניא עמוד סט)