בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופיך - הרב שמואל אליהו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו זצוק"ל

וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל

undefined

הרב שמואל אליהו

ט"ו תמוז תשע"ה
13 דק' קריאה 56 דק' צפיה
אַנְשֵׁי הַשֵּׁם – אנשי שממון ששממו את העולם
בלעם ובעור משווקים את מרכולתם
בפרשתנו, פרשת "בלק", אנחנו מתוודעים אל בלעם הרשע, שבא לקלל ויצא מברך. אבל הסיפור הזה מתחיל כבר בסוף פרשת "חוקת", שם מתוארת המלחמה שבה סיחון כובש חלקים נרחבים בעבר הירדן המזרחי. לכאורה אין קשר בין הדברים הללו לעם ישראל, ובכל זאת התורה מוצאת לנכון לספר את דברי ממשילי המשלים.
וכך נאמר שם (במדבר כא): "עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן: כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן אָכְלָה עָר מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן. אוֹי לְךָ מוֹאָב אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁ נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן: וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבֹן וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח אֲשֶׁר עַד מֵידְבָא". רש"י מסביר שממשילי המשלים הללו היו בלעם ובעור, שפרסמו את עצמם במשל הזה, לספר את כוח קללתם כי רב הוא, שבזכות קללתם הצליח סיחון לכבוש את מואב. ובאמת הפלא הוא גדול, למה סיחון הענק הזה נדרש להשתמש בכוחם של מקללים. למה הוא לא יכול להכניע את מואב בקלות. כדי להבין את הדברים צריך לזכור מאיפה באו הענקים הללו.

נפלו והפילו את העולם
בספר בראשית (ו ד) כתוב על הענקים: "הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹקִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם". בהמשך הפסוקים שם התורה מסבירה כי הם הסיבה שבגללה הביא אלוקים את המבול.
רש"י מסביר כי הנפילים נקראו בשם זה כיוון "שנפלו והפילו את העולם". "הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם". גבורתם של הענקים הללו גרמה להם למרוד במקום. הם הרגישו חזקים מדי. הם היו "אַנְשֵׁי הַשֵּׁם" – אנשים מפורסמים שפרסומם גרם להם להיות "אנשי שממון ששממו את העולם".
עולם שלם של ענקים הושמד במבול. מלבד עוג, ששרד את המבול (נדה סא ע"א), גם אחיו סיחון ניצל. הגמרא בזבחים (קיג ע"ב) שואלת: איך ניצל עוג? ותשובתה: "עוג מלך הבשן היכא קאי? אלא נס נעשה להם, שנצטננו בצידי התיבה". הוא ניצל את השכנות לנח הצדיק, וניצל מתוקף השכנות הטובה הזאת.
שני הענקים הללו פרו ורבו והמשיכו את דרך התוהו של הענקים הראשונים. הם יצרו ממלכות חדשות של ענקים, אבל הפעם הם היו חלשים, כי משמים כבר עבר זמנם. כל קיומם הוא בזכות שניצלו את חסות התיבה של נח. על הענקים הללו אומרים יהושע וכלב: "סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם, וה' אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם" (במדבר יד ט). סר צִלו של מקום מעליהם (סוטה לח, רשי"י כאן). יהושע וכלב אומרים לבני ישראל: אם אין להם כוח משמים – אתם יכולים להכות אותם בקלות, כמו שעשה בסופו של דבר יהושע בן נון (עיין רמב"ן על התורה).
אור גדול מחליש רוע ענק
הענקים האלה שרדו את המבול, אבל בימי אברהם אבינו הם הוכו שנית. אולי בזכות הופעת אורו של אברהם בעולם הוחלש כוח הרע בעולם. ארבעה מלכים שיוצאים למסע מלחמה עם מלך סדום, מכים בדרכם גם את הענקים בסביבה, למרות שהם לא במסלול המלחמה שלהם. "וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם וְאֶת הַזּוּזִים בְּהָם וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם: וְאֶת הַחֹרִי בְּהַרֲרָם שֵׂעִיר עַד אֵיל פָּארָן אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר" (בראשית יד ה). צריך לזכור שהם מגיעים מאזור דמשק ורוצים להילחם בסדום שממערב לים המלח, כך שאדום היא ממש לא בדרך.
ארבעת המלכים מכים את הענקים ואת חמשת המלכים. "וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי". סיחון ועוג מצליחים להינצל גם מהמלחמה הזאת. עוג מנסה לנצל את טוב לבו של אברהם ומעורר אותו לצאת להילחם בארבעת המלכים. הוא מצפה שאברהם ייהרג והוא יירש את אשתו, ובזה ממשיך את דרכם של הענקים שהיו לפני המבול. "וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ". "אמר רבי יודן: כשהיו מטיבין אותה מקושטת ליכנס לחופה, היה גדול נכנס ובועלה תחלה" (רש"י בשם ב"ר). עוג מנסה גם בפעם הזאת לינוק כוח מהצדיק. הפעם בזכות אברהם העברי.

אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו
היניקה של עוג מזכותו של אברהם אבינו הייתה כל כך חזקה, עד שהיה למשה רבנו חיזוק משמים לפני שהוא מכה את עוג ונאמר לו: "אל תירא אותו". מסביר שם רש"י, שמשה חשש כי זכותו של אברהם תועיל לעוג מלך הבשן. ואמר לו הקב"ה לא לפחד כלל, כיוון שמדובר ביניקה של שקר.

ענקים אבל גמדים
הענקים הללו מושמדים למען האדומים, המואבים והעמונים. "אֶרֶץ רְפָאִים תֵּחָשֵׁב אַף הִוא רְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ לְפָנִים וְהָעַמֹּנִים יִקְרְאוּ לָהֶם זַמְזֻמִּים: עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כָּעֲנָקִים וַיַּשְׁמִידֵם ה' מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם: כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִבְנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֶת הַחֹרִי מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (דברים ב כ).
שלושת העמים הללו לא מפחדים מהענקים, ואולם הקושיה היא על בני ישראל שיכולים גם הם לרשת את ארצם מהענקים שסר צִלם אבל הם מהססים. רק בימי משה מוכחדים שני הענקים הגדולים, סיחון ועוג. יהושע משמיד אותם מחברון בשעת כיבוש הארץ. "וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת חֶבְרוֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה וַיּוֹרֶשׁ מִשָּׁם אֶת שְׁלשָׁה בְּנֵי הָעֲנָק" (שופטים פרק א כ). בימי דוד מוכחד גוליית, מאחרוני הענקים שבעולם.

באו לקלל, הביאו כיבוש
בלעם ובעור בקללתם נותנים כוח לסיחון, והוא מתחזק וכובש את מואב. כל זאת אף שמאז המבול הענקים הם בתהליך נסיגה והצטמקות. התחזקות הענקים שמפילים את העולם היא הפך רצון ה'. הפך הסדר האלוקי. הפך ההתקדמות של העולם. אבל בלעם ובעור מקללים כיוון שיש להם מזה הנאה אישית. זה משתלם להם כלכלית, הם מקבלים בית מלא כסף וזהב ומחזקים את האנשים הרעים.
הקללה הזאת של בלעם ובעור הופכת בסופו של דבר לברכה לעם ישראל. בזכות כיבושי סיחון, מותר לעם ישראל לכבוש את נחלת מואב בעבר הירדן המזרחי, מותר לכבוש את החלק שבין נחל יבוק לנחל ארנון. ובלשון חכמים: "עַמּוֹן וּמוֹאָב טִהֲרוּ בְּסִיחוֹן" (חולון ס ע"א). כל הכיבוש הזה לישראל מתאפשר בזכות קללתם של בלעם ובעור.

נבואה באומות העולם
נביאים מחריבים
יש שואלים למה נתן הקב"ה כוח לעושי רשעה אלו. ובאמת "את זה לעומת זה עשה האלוקים". כך מובא במדרש (רבה במדבר פרשה כ פסקה א): "לא הניח הקב"ה לעובדי כוכבים פתחון פה לעתיד לבא, לומר שאתה רחקתנו. מה עשה הקב"ה כשם שהעמיד מלכים וחכמים ונביאים לישראל כך העמיד לעובדי כוכבים. העמיד שלמה מלך על ישראל ועל כל הארץ וכן עשה לנבוכדנאצר. זה בנה בהמ"ק ואמר כמה רננות ותחנונים, וזה החריבו וחרף וגדף ואמר (ישעיה יד) 'אעלה על במתי עב אדמה לעליון'. נתן לדוד עושר ולקח הבית לשמו, ונתן להמן עושר ולקח אומה שלימה לטובחה.
כל גדולה שנטלו ישראל את מוצא שנטלו האומות כיוצא בה. העמיד משה לישראל ובלעם לעובדי כוכבים. ראה מה בין נביאי ישראל לנביאי עובדי כוכבים. נביאי ישראל מזהירין את ישראל מן העבירות שנאמר (יחזקאל ג) 'ואתה בן אדם צופה נתתיך' וגו'. ונביא שעמד מן הגוים העמיד פרצה לאבד את הבריות מן העולם, וכו'. לכך נכתבה פרשת בלעם להודיע למה סלק הקב"ה רוח הקדש מעובדי כוכבים שזה עמד מהם וראה מה עשה".

נבואת לילה
ואין נבואתם של אומות העולם נבואה שלמה, אלא נבואה חלקית. ובמדרש (רבה ויקרא פרשה א פסקה יג): "אין הקדוש ברוך הוא נגלה על אומות העולם אלא בלילה שנאמר (בראשית כ) ויבא אלקים אל אבימלך בחלום הלילה (שם לא) ויבא אלקים אל לבן הארמי בחלום הלילה (במדבר כב) ויבא אלקים אל בלעם לילה אבל נביאי ישראל ביום שנאמר (בראשית יח) והוא יושב פתח האהל כחום היום (שמות ו) ויהי ביום דבר ה' אל משה (במדבר ג) ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה' את משה וגו'". וכל הנבואה בלילה היא נבואה שאינה מבוררת כל צורכה.

נבואה בטומאה
כמו כן אומר המדרש: "מה בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם? ר' חמא בר חנינא ורבי יששכר דכפר מנדי רבי חמא בר חנינא אמר: אין הקדוש ברוך הוא נגלה על אומות העולם אלא בחצי דיבור, כמה דתימר (שם כג) 'ויקר אלקים אל בלעם'. אבל נביאי ישראל בדבור שלם שנאמר 'ויקרא אל משה'.
"ור' יששכר דכפר מנדי אמר: כך יהא שכרן, אין לשון 'ויקר' אלא לשון טומאה. כמה דתימר (דברים כג) 'אשר לא יהיה טהור מקרה לילה', אבל נביאי ישראל בלשון קדושה בלשון טהרה בלשון ברור בלשון שמלאכי השרת מקלסין בו להקדוש ברוך הוא כמה דתימר (ישעיה ו) 'וקרא זה אל זה ואמר'".
דבר זה רומז למה שאמרו חז"ל כי בלעם היה מקולקל בעריות, ואעפ"כ זכה למה שזכה בגלל חשבונות של מעלה, כפי שמובא במדרש. ולכן בסופו של דבר החטיא את ישראל בעריות.

נביא שקר בישראל
חלום מקולקל
גם בישראל יכול להיות נביא שקלקל את דרכיו, כמו שאומרת התורה. "כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת: וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם: לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹקֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם" (דברים יג).
על כך כותב הרמב"ם (יסודי התורה פרק ט א): "דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת שנאמר: 'את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרון לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו'. ונאמר: 'הַנִּסְתָּרֹת לה' אֱלֹקֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת' (דברים כט כח). הא למדת שכל דברי תורה מצווין אנו לעשותן עד עולם וכן הוא אומר: 'חוקת עולם לדורותיכם'. ונאמר 'לא בשמים היא'. הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה".

לא איש אל ויכזב
וממשיך הרמב"ם ואומר: "לפיכך אם יעמוד איש בין מן האומות בין מישראל ויעשה אות ומופת ויאמר שה' שלחו להוסיף מצוה או לגרוע מצוה או לפרש במצוה מן המצות פירוש שלא שמענו ממשה, או שאמר שאותן המצות שנצטוו בהן ישראל אינן לעולם ולדורי דורות אלא מצות לפי זמן היו - הרי זה נביא שקר, שהרי בא להכחיש נבואתו של משה, ומיתתו בחנק על שהזיד לדבר בשם ה' אשר לא צוהו. שהוא ברוך שמו צוה למשה שהמצוה הזאת 'לנו ולבנינו עד עולם'. ולא איש אל ויכזב".

תחילתו אמת וסופו שקר
בגמרא (סנהדרין צ ע"א) יש מחלוקת בין התנאים בשאלה: איך ייתכן שנביא שקר יעשה אות או מופת? "תניא רבי יוסי הגלילי אומר: הגיע תורה לסוף דעתה של עבודת כוכבים, לפיכך נתנה תורה ממשלה בה שאפילו מעמיד לך חמה באמצע הרקיע - אל תשמע לו". לדבריו מדובר בנביא שקר שעובד לעבודה זרה, ואעפ"כ הקב"ה נותן לו כוח בחינת "זה לעומת זה". ואתה צריך לדעת כי אין עוד מלבדו.
לעומתו אומר רבי עקיבא: "תניא אמר רבי עקיבא חס ושלום שהקדוש ברוך הוא מעמיד חמה לעוברי רצונו אלא כגון חנניה בן עזור שמתחלתו נביא אמת ולבסוף נביא שקר". וזה דבר פלא גדול, כי אין השכינה שורה אלא על חכם וגיבור ועשיר ובעל קומה. וגם עניו. ופלא גדול איך אדם שהגיע למדרגה של נביא אמת, כמו חנניה בן עזור, מתקלקל ונהיה נביא שקר.
מהרמב"ם נראה כי הוא סובר כדעת רבי יוסי הגלילי שמלכתחילה נביא השקר היה פגום. שהרי כתב (יסודי התורה פרק ט) "ועל זה צוה הכתוב ואמר: 'ובא האות והמופת - לא תשמע אל דברי הנביא ההוא כי דבר סרה על ה' אלקיכם'. שהרי בא להכחיש נבואתו של משה. ולפיכך נדע בודאי שהוא נביא שקר, וכל מה שעשה בלט וכשוף עשה, ויחנק".
רָשָׁע מֵעִקָּרוֹ, או צַדִּיק מֵעִקָּרוֹ
מחלוקת דומה מופיעה בגמרא (ברכות כט). אביי אומר כי מי שהיה טוב, לא יכול להתקלקל אלא אם היה מקולקל קודם לכן. "אָמַר אַבַּיֵי, גְּמִירִי, טָבָא, לָא הֲוֵי בִּישָׁא. וְלָא? וְהָכְּתִיב, (יחזקאל יח) 'וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל' הַהוּא רָשָׁע מֵעִקָּרוֹ, אֲבָל צַדִּיק מֵעִקָּרוֹ, לָא. וְלָא? וְהָתְּנָן, 'אַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתְךָ', שֶׁהֲרֵי יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל שִׁמֵּשׁ בִּכְהֻנָּה גְּדוֹלָה שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְלִבְסוֹף נַעֲשָׂה צְדוֹקִי. אָמַר אַבַּיֵי, הוּא יַנַּאי, הוּא יוֹחָנָן". ומכיוון שהיה יוחנן רשע מעיקרו – לכן יכול לחזור ולהתקלקל.
אמנם רבא בגמרא חולק עליו וסובר כי גם מי שהיה צדיק מעיקרו יכול להתקלקל. "רָבָא אָמַר, יַנַּאי לְחוּד, יוֹחָנָן לְחוּד. יַנַּאי - רָשָׁע מֵעִקָּרוֹ, יוֹחָנָן - צַדִּיק מֵעִקָּרוֹ". ואעפ"כ יוחנן הכהן הגדול התקלקל ונעשה צדוקי. ובאמת מחלוקתם היא המחלוקת של רבי עקיבא ורבי יוסי הגלילי דלעיל, שלפי רבי עקיבא גם צדיק מעיקרו, כנביא אמת - יכול להתקלקל, ולפי רבי יוסי הגלילי מדובר בקלקול שהיה מעיקרו של עבודה זרה ואעפ"כ היה לו כוח רוחני לחולל נסים.

הוראת שעה נגד התורה
על מה שנאמר כי נביא לא יכול לחדש דבר בתורה, וכל שכן מי שפחות ממנו, כתוב בגמרא (מגילה ב ע"ב) ש"אין נביא רשאי לחדש דבר" על תורת משה רבנו. שואלת הגמרא: אם כך, כיצד תיקנו הנביאים את האותיות הסופיות מנצפ"ך? ומתרצת שלא מדובר בחידוש של נביאים, אלא בדבר שנאמר על-ידי משה רבנו, ושכחו אותו ישראל במשך הגלות. והנביאים החזירו עטרה ליושנה.
וברמב"ם (יסודי התורה פרק ט) מובא כי רק למיגדר מילתא כמו אליהו בהר הכרמל, שהקריב קרבן בהר הכרמל ולא בירושלים. ועשה כן לעשות גדר ותקנה, והשיבן את ישראל על ידי כן מעבודת כוכבים (יבמות דף צ: ורש"י שם). "והוא שיהיה הדבר לפי שעה". אבל שינוי בתורה של דבר אחר – מיתתו בחנק.
וַאֲנִי שְׂנֵאתִיו כִּי לֹא יִתְנַבֵּא עָלַי טוֹב
ובנביא (מלכים א, כב) מובא מעשה בנבואת שקר שירדה מלמעלה. בשעה שיהושפט מלך יהודה ואחאב מתארגנים למלחמה על ארם אומר יהושפט לאחאב: "דְּרָשׁ נָא כַיּוֹם אֶת דְּבַר ה'". אוסף אחאב 400 נביאים ושואל אותם: "הַאֵלֵךְ עַל רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם אֶחְדָּל?" והם עונים לו כולם: "וַיֹּאמְרוּ: עֲלֵה וְיִתֵּן אֲ-דֹנָי בְּיַד הַמֶּלֶךְ".
מבקש יהושפט לדעת: "הַאֵין פֹּה נָבִיא לה' עוֹד וְנִדְרְשָׁה מֵאוֹתוֹ"? ואחאב מסרב לבקשתו ומשיב לו: "וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט עוֹד אִישׁ אֶחָד לִדְרֹשׁ אֶת ה' מֵאֹתוֹ וַאֲנִי שְׂנֵאתִיו כִּי לֹא יִתְנַבֵּא עָלַי טוֹב כִּי אִם רָע מִיכָיְהוּ בֶּן יִמְלָה".
יהושפט מתעקש לשמוע את מיכיהו, ובינתיים עומדים בשער שומרון 400 הנביאים וממשיכים להתנבא על ניצחון במלחמה מול ארם: "וַיַּעַשׂ לוֹ צִדְקִיָּה בֶן כְּנַעֲנָה קַרְנֵי בַרְזֶל וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר ה' בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת אֲרָם עַד כַּלֹּתָם: וְכָל הַנְּבִאִים נִבְּאִים כֵּן לֵאמֹר עֲלֵה רָמֹת גִּלְעָד וְהַצְלַח וְנָתַן ה' בְּיַד הַמֶּלֶךְ".
נבואה טובה בהזמנה
בינתיים מגיע מיכיהו, והשליח מזמין ממנו נבואה טובה. "הִנֵּה נָא דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים פֶּה אֶחָד טוֹב אֶל הַמֶּלֶךְ, יְהִי נָא דבריך דְבָרְךָ כִּדְבַר אַחַד מֵהֶם וְדִבַּרְתָּ טּוֹב. וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ: חַי ה' כִּי אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֵלַי אֹתוֹ אֲדַבֵּר".
בתחילה אומר מיכיהו למלך מה שהוא רוצה לשמוע. אבל לאחר שהמלך מבין שהוא מלגלג עליו ומבקש לדעת מה האמת ואומר: "עַד כַּמֶּה פְעָמִים אֲנִי מַשְׁבִּעֶךָ אֲשֶׁר לֹא תְדַבֵּר אֵלַי רַק אֱמֶת בְּשֵׁם ה'" – רק אז מיכיהו אומר לו: "רָאִיתִי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל נְפֹצִים אֶל הֶהָרִים כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה". אתם הולכים להפסיד במלחמה הזאת.
בהמשך דבריו מסביר מיכיהו כי בשמים היה קטרוג קשה על אחאב, והקב"ה רצה להענישו ולשלוח אותו למלחמה אבודה ועל כן שלח לו נבואת שקר. "רָאִיתִי אֶת ה' יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ: וַיֹּאמֶר ה' מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה וְזֶה אֹמֵר בְּכֹה: וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי ה' וַיֹּאמֶר אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו בַּמָּה: וַיֹּאמֶר אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאָיו וַיֹּאמֶר תְּפַתֶּה וְגַם תּוּכָל צֵא וַעֲשֵׂה כֵן".
הגמרא אומרת שזו הייתה רוחו של נבות היזרעאלי, שאחאב הרגו בעדות שקר בעידודה של איזבל. רוחו של נבות הייתה רוח שקר בידי נביאיו של אחאב, וכולם כאיש אחד בלב אחד אומרים לו: "עלה והצלח".
אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד
מקשה הגמרא: וכי איך היה יכול יהושפט לדעת אם זו נבואת אמת או נבואת שקר? ואפשר לשאול עוד: איך זיהה יהושפט שיש בעיה בנבואה הזאת ומבקש ממיכיהו שיגיד את האמת? אומרת הגמרא כי יש לנו כלל בנבואה (סנהדרין פט ע"א): "אמר רבי יצחק: סיגנון אחד עולה לכמה נביאים, ואין שני נביאים מתנבאין בסיגנון אחד". ובמקרה הזה 400 נביאים התנבאו בסגנון אחד, אם כן היו צריכים הנביאים הללו להבין שזו נבואת שקר. גם יהושפט המלך, שגדל בבית של אנשי אמת, היה צריך לדעת שזו נבואת שקר, שהרי איך ייתכן שכולם אומרים את אותו המשפט?
בסופה של המלחמה התברר כי כל 400 הנביאים היו נביאי שקר, ומיכיהו היה נביא אמת. ישראל נופלים במלחמה, אחאב מת "במקרה".
"וְאִישׁ מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ וַיַּכֶּה אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין הַשִּׁרְיָן וַיֹּאמֶר לְרַכָּבוֹ הֲפֹךְ יָדְךָ וְהוֹצִיאֵנִי מִן הַמַּחֲנֶה כִּי הָחֳלֵיתִי: וַתַּעֲלֶה הַמִּלְחָמָה בַּיּוֹם הַהוּא וְהַמֶּלֶךְ הָיָה מָעֳמָד בַּמֶּרְכָּבָה נֹכַח אֲרָם וַיָּמָת בָּעֶרֶב וַיִּצֶק דַּם הַמַּכָּה אֶל חֵיק הָרָכֶב".

אין עוד מלבדו
בסיום המעשה עם נביא השקר, שעשה מופת והדיח את ישראל ללכת בניגוד לה' לעשות מעשים שלא ייעשו, כתוב: "אַחֲרֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם תֵּלֵכוּ, וְאֹתוֹ תִירָאוּ, וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ, וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ, וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ, וּבוֹ תִדְבָּקוּן" (דברים יג ה). ומפני מה התורה מביאה את הפסוק הזה אחרי סיפור נביא השקר או חולם החלום שניסה להכשיל את ישראל?
כיוון שאחרי ניסיון כזה אפשר להתחזק מאוד באמונה, "כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹקֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם". וכאשר אנחנו עומדים בניסיון, מתחזקת עבודת ה' בכל המישורים.
על זה אומרת הגמרא (סוטה יד ע"א): "אַחֲרֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם תֵּלֵכוּ, וְאֹתוֹ תִירָאוּ, וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ, וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ, וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ, וּבוֹ תִדְבָּקוּן" – "ואמר רבי חמא ברבי חנינא, מאי דכתיב: אחרי ה' אלקיכם תלכו? וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר: 'כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא'. אלא להלך אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא. מה הוא מלביש ערומים, דכתיב: 'ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם', אף אתה הלבש ערומים; הקדוש ברוך הוא ביקר חולים, דכתיב: 'וירא אליו ה' באלוני ממרא', אף אתה בקר חולים; הקדוש ברוך הוא ניחם אבלים, דכתיב: 'ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו', אף אתה נחם אבלים; הקדוש ברוך הוא קבר מתים, דכתיב: 'ויקבר אותו בגיא', אף אתה קבור מתים".
ובמדרש (ויקרא רבה קדושים פרשה כה סימן ג): "רבי יהודה ב"ר סימון: פתח (דברים יג) אחרי ה' אלקיכם תלכו, וכי אפשר לבשר ודם להלוך אחר הקדוש ברוך הוא אותו שכתוב בו (תהלים עז) 'בים דרכך ושבילך במים רבים' ואתה אומר 'אחרי ה' תלכו, ובו תדבקון' וכי אפשר לבשר ודם לעלות לשמים ולהדבק בשכינה. אותו שכתוב בו (דברים ד) 'כי ה' אלקיך אש אוכלה'. וכתיב (דניאל ז) 'כורסיה שביבין דינור' וכתיב (שם) 'נהר דינור נגד ונפק מן קדמוהי' ואתה אומר 'ובו תדבקון'? אלא מתחלת ברייתו של עולם לא נתעסק הקדוש ברוך הוא אלא במטע תחלה. הה"ד (בראשית ב) 'ויטע ה' אלקים גן בעדן', אף אתם כשנכנסין לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחלה הה"ד 'וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל' וכו'".
ויהי רצון שתתקיים בנו הברכה "הבוחר בתורה ובמשה עבדו ובנביאי האמת והצדק", אמן.

כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים
סיפר הרב זצ"ל על "אור החיים" הקדוש, שיום פטירתו חל השבוע: מסופר על "אור החיים" הקדוש, עליו השלום, שהיה מהלך בדרך בחו"ל, שקוע בשרעפי קודש בלימוד התורה, ובאותה שעה נסע מולו שר בעגלת אפריון הנהוגה בידי סוסים הדורים ומהירים. והנה, העגלון שם לב שיש יהודי העומד בדרך ממולו והוא ייאלץ להאט את מהירות דהרת הסוסים לבל יבולע לו. אך השר אמר לעגלון: "אל תאט כלל, ואם היהודי איננו זז מאליו, תדרסנו למוות", רחמנא לצלן.
שמח העגלון לעשות כמצוות אדונו, והאיץ בסוסים למהר דרכם, אך הנה זה פלא, הסוסים, במקום למהר בדרכם, החלו להאט עד שנעצרו כליל לפני היהודי, הלוא הוא רבנו בעל "אור החיים" הקדוש. כמה שהכה בהם העגלון וייסר אותם לא הועיל מאומה, ונעמדו בהכנעה גמורה לבל יאונה לו כל רע, עד אשר חלף על פניהם.
אך בזה לא תם העניין. חמתו של אותו רשע עלתה בקרבו עד להשחית וציווה לאסור את ה"אור החיים" הקדוש בבית האסורים, ומיהר לפסוק שביום שבת ייתלה על עץ ברחובה של עיר. אמר ה"אור החיים" לבני קהילתו שלא ידאגו לגורלו, כי הוא יהיה עמם בסעודה השלישית בשבת הקרובה, ולא האמינו לו, כי הכירו בעריצותו של השר הרשע.
והנה בשבת בעלות המנחה, הוכו בסנוורים כל הממונים על האסורים, וכדבר המובן מאליו קם הרב בנחת ויצא מתאו לכיוון היציאה, ובהגיעו לשער היציאה נפלה תרדמה גדולה על השומר, ולא נותר לו אלא לקחת ממנו את המפתח של שערי בית הסוהר ולהחזירו לו, כך שלא יצטרך לטלטלנו בשבת, ויצא לדרכו לסעוד את הסעודה השלישית עם בני קהילתו כפי שהבטיח להם בתחילה. סוף דבר שברח מעירו עד שהצליח לעלות לארץ ישראל.

הקללה של בלעם ובעור הופכת בסופו של דבר לברכה לעם ישראל. בזכות כיבושי סיחון, מותר לעם ישראל לכבוש את נחלת מואב בעבר הירדן המזרחי, מותר לכבוש את החלק שבין נחל יבוק לנחל ארנון

"אם יעמוד איש בין מן האומות בין מישראל ויעשה אות ומופת ויאמר שה' שלחו להוסיף מצווה או לגרוע מצווה או לפרש במצווה מן המצוות פירוש שלא שמענו ממשה, הרי זה נביא שקר"


לא צנוע גם בלבוש צנוע . האם יש בעיה להיכנס למעיין בנים ובנות בלבוש צנוע?
זה לא צנוע להיות באותה ברֵכה, גם בלבוש צנוע.

אוגרים צדקה . אני נותן כל יום צדקה 30 אגורות. האם זה כמו נדר? אם כן, איך מתירים?
זה אכן כמו נדר, ולכן צריך לעשות התרת נדרים בפני שלושה, אחד מהם רב. אבל מוטב שלא להפסיק מנהג טוב.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il