בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • תולדות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ציפורה בת דוד

הבארות ומשמעותן

הרמב"ן סובר שלבארות ישנה משמעות רוחנית - מנין לו?

undefined

הרב דוד דב לבנון

תשס"ד
8 דק' קריאה
פרשת תולדות מספרת מעט ממאורעות חייו של יצחק אבינו ע"ה, לכאורה אין הן מלמדות על אישיותו של יצחק ועל השפעתו על דורו, הסיפורים על ריב רועים על בארות מים, נראים דברים של מה בכך שלא מובנת משמעותם 1 . מלבד זאת, שהם מלמדים על ייסורי הקליטה של יצחק בארץ ישראל, ועל כך שעמד בניסיון שלא לרדת לחו"ל כפי שנצטווה "שכון בארץ הזאת".

הרמב"ן עומד על כך (בראשית פרק כו פסוק כ):
"ויקרא שם הבאר עשק - יספר הכתוב ויאריך בענין הבארות, ואין בפשוטי הספור תועלת ולא כבוד גדול ליצחק, והוא ואביו עשו אותם בשוה".

ועל כן מוצא הרמב"ן בחפירת הבארות משמעות סמלית נסתרת:
"אבל יש בדבר ענין נסתר בתוכו, כי בא להודיע דבר עתיד. כי "באר מים חיים" ירמוז לבית אלהים אשר יעשו בניו של יצחק, ולכן הזכיר באר מים חיים, כמו שאמר (ירמיה יז יג) מקור מים חיים את ה'. וקרא הראשון עשק, ירמוז לבית הראשון אשר התעשקו עמנו ועשו אותנו כמה מחלוקות וכמה מלחמות עד שהחריבוהו. והשני קרא שמה שטנה, שם קשה מן הראשון, והוא הבית השני שקרא אותו כשמו שכתוב בו (עזרא ד ו) ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם, וכל ימיו היו לנו לשטנה עד שהחריבוהו וגלו ממנו גלות רעה. והשלישי קרא רחובות, הוא הבית העתיד שיבנה במהרה בימינו והוא יעשה בלא ריב ומצה, והאל ירחיב את גבולנו, כמו שנאמר (דברים יט ח) ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר וגו' שהוא לעתיד. וכתיב בבית השלישי (יחזקאל מא ז) ורחבה ונסבה למעלה למעלה, ופרינו בארץ, שכל העמים יעבדוהו שכם אחד".

הרמב"ן לשיטתו ש"מעשה אבות סימן לבנים", ולכן רואה בריב על הבארות סימן למלחמות בין ישראל לעמים על מעלתם הרוחנית של ישראל שהתבטאה בבית המקדש "באר מים חיים". השמות עשק ושטנה מלמדות על שנאת עולם לעם עולם שגרמו לחורבן הבתים, עד שירחיב ה' לנו בבנין בית המקדש השלישי.

הכלי יקר ממשיך רעיון זה, ורואה בשמות הבארות את הסיבה הפנימית של החטא שגרם לחורבן. עסק - מרמז למחלוקת שהיתה בזמן בית ראשון על מלכות בית דוד, המלוכה נפרדה לממלכת יהודה וממלכת ישראל, והביאה בסופו של דבר לחורבן הבית. שטנה - מרמזת למחלוקת שהיתה בזמן בית שני שהיתה חמורה הימנה, שנאת חנם שאין בה אף תועלת של שלטון, והיא הביאה את חורבן הבית השני, ורחובות - מרמז לבית השלישי שירבה בו השלום "למרבה המשרה ולשלום אין קץ", מדברי הכלי יקר נראה ששבית השלישי יקרא רחובות לא על שם הרחבת גבולות הארץ, אלא על רוב שלום שיהיה אז, שיתן הרגשה של רחבות, כפי שאמרו חז"ל שכשיש אהבה בין הבריות נעשה המקום רחב, ולא אמר אדם צר לי המקום בירושלים.

מנין לקח הרמב"ן שיש לבארות משמעות רוחנית?
אנו מוצאים שיצחק גר במקום שנקרא באר לחי ראי, (בראשית פרק כה) "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אלוקים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי", מה משמעות השם הזה של הבאר?

והנה שם זה ניתן ע"י הגר בשעה שברחה מביתו של אברהם, ונגלה אליה מלאך ה' (בראשית פרק טז) "וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת", כנראה גילוי זה בא הגלל שהיא התפללה לה', וכן הוא אומר לה "וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע ה' אֶל עָנְיֵךְ". בעקבות זאת, קוראת הגר את שם הבאר על שם גילוי אלוקים אליה "באר לחי רואי, "וַתִּקְרָא שֵׁם ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי".

ויתרה מזאת מצאנו בפעם השניה שהגר ברחה מביתו של אברהם, והיא ובנה ישמעאל צמאו למים עד שה' פקח את עיניה וראתה באר בשדה, ולומדים חז"ל מזה שנאמר "ויפקח אלוקים את עיניה", ולא נאמר שברא באר (בראשית רבה פרשה נג) "אמרינן הכל בחזקת סומים עד שהקב"ה מאיר את עיניהם מן הכא ויפקח אלהים את עיניה ותרא וגו ". 2 רצונו לומר, שהבאר קיימת אלא צריך לפקוח את העינים ולראות, וכן המים שבתוך הבאר קיימים עוד מקודם, אלא שאנו צריכים לגלות את מקור הנביעה שלו.

וכך אנו מוצאים שיצחק יוצא ממקום זה ומתפלל "וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב: וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים". ואין שיחה אלא תפילה, וה' שומע את תפילתו והוא פוגש מיד את זיווגו "וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל: וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס" 3 . וגם כאן, הרי זיווגו קיים ועומד ועלה במחשבה עוד קודם היצירה, אלא שהיה מכוסה עד שהאיר ה' את עיניו וראה אותו.

הבאר שבה נובעים המים ממסתרי האדמה מסמלת את גילוי הפנימיות, והארת העינים לראות גילוי שכינה שבעולם, כמו שהמשילו חז"ל את גילויו של יוסף לאחיו (בראשית רבה פרשה צג):
"מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה (משלי כ ה) משל לבאר עמוקה מליאה צונין והיו ממיה יפין, ולא היתה בריה יכולה לשתות ממנה, בא אחד וקשר חבל בחבל נימה בנימה ודלה ממנה ושתה, התחילו הכל דולים ושותים ממנה, כך לא זז יהודה משיב ליוסף דבר על דבר עד שעמד על לבו ויגש אליו יהודה".

וכך דבק יצחק במקום באר לחי רואי, שבו יוכל לזכות לגילוי שכינה, ולכן חפר וגילה את הבארות שמסמלות גילוי שכינה. כך אפשר להסביר את התופעה שזיווגי האבות נעשו על הבאר, משום שע"י זכו לגילוי משאלות לבם.

ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, ארץ ישראל אין לה מקורות מים רבים והיא תלויה בחסדי ה' "למטר השמים תשתה מים", התלות הזאת בירידת מחבר את האדם לקונו, וכך זוכה ע"י הבארות למחזה אלוקים.

דברי הרמב"ן על משמעות הרוחנית של הבאר מבוססים על מדרש (בראשית רבה פרשה סד):
"וישב יצחק ויחפר את בארות המים וגו' כמה בארות חפר אבינו יצחק בבאר שבע, ר' יהודה בר' סימון אמר ארבעה, כנגד כן נעשו בניו ארבעה דגלים במדבר".

לארבעה בארות יש שם עשק שטנה רחובות ושבעה, הדגלים מסמלים את השיטה המיוחדת לכל שבט ושבט, ומשמעות רוחנית לה, וכך גם הבארות של יצחק יש לכל אחד משמעות רוחנית.
ובהמשך המדרש שם:
"ורבנין אמרי: ה' כנגד ה' סיפרי תורה,
'ויקרא שם הבאר עסק' כנגד ספר בראשית, שבו נתעסק הקב"ה וברא את עולמו,
'ויקרא שמה שטנה' כנגד ספר אלה שמות, על שם שמררו את חייהם בעבודה קשה,
'וימצאו שם באר מים חיים' כנגד ספר ויקרא שהוא מלא הלכות רבות,
'ויקרא אתה שבעה' כנגד ספר וידבר, שהוא משלים שבעה סיפרי תורה,
והלא חמשה הם? אלא בר קפרא עבד מן ראשית דספר וידבר ועד גבי ויהי בנסע הארן ויאמר משה (במדבר י כה) ספר בפני עצמו, ויהי בנסע הארון ודבתריה ספר בפני עצמו, מן תמן ועד סופיה דספרא ספר בפני עצמו, 'ויקרא שמה רחובות' על שם כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ 4 ".

בפרשה מוזכר חמש פעמים "באר" כנגד חמישה חומשי תורה, וכן יש רמז לשבעה בארות, מפני ששלושה שחפר אברהם וארבעה שחפר יצחק, וביחד הן שבעה כנגד שבעה חומשים של תורה. מכל זה למדנו שחפירת הבארות מסמלת גילוים רוחניים של תורה.

והנה על באר חמישית נאמר "ויבאו עבדי יצחק ויגידו לו על אודות הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים", המילה לו מיותרת ולכן דרשו אותה לפי הקרי (בראשית רבה "ויבאו עבדי יצחק ויגידו לו על אודות הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים, אין אנו יודעין אם מצאו אם לא מצאו, ממה דכתיב וימצאו שם באר מים חיים (בראשית כו יט) הוי שמצאו מים.

נראה שהתורה רמזה כאן לספק האם השלום שכרתו עם אבימלך היה חיובי או לא, מצאנו מים חיים או לאו, אולם המסקנה שהיה זה חיובי "מים חיים" באילוצי המצב. או באופן אחר, שהתורה מתיחסת כאן לבאר השביעית שהיא כנגד ספר דברים, שהוא מצד אחד נאמר ברוח הקודש של משה ובדרגת נבואה נמוכה יותר שאינה נובעת מהקב"ה בעצמו, ולכן נראה כאילו נסתם הבאר הזאת, אבל מצד שני אפשרה להרחבת הדברים מכוח השכל, ולכן ספק לרועים האם מצאו מים

התורה מספרת לנו "וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר", מה הדגש בכך שיצחק חפר את אותם הבארות שחפר אביו?

נראה לפי דברנו שהבארות מסמלות השפעות רוחנית, אם כן אברהם בודאי חפר וגילה את מידתו מידת החסד "חסד לאברהם", ויצחק חפר וגילה את מידת הגבורה "פחד יצחק", ואם כן לכאורה היו אלו בארות שונות זה מזה, ואעפ"כ מעידה התורה שיצחק חפר את הבארות שחפר אביו, "וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו". ללמדנו שהחסד של אברהם היה מבורר גם במידת הגבורה, ולכן אברהם הוליד את יצחק, ויצחק חוזר ומגלה את בארות אביו במידת הגבורה שלו.

וכן אנו מוצאים שהאבות מצאו את זיווגיהם אצל הבאר (שמות רבה (שנאן) פרשה א):
"וישב בארץ מדין וישב על הבאר (שמות ב') . קלט דרך אבות. ג' נזדווגו להם זיווגיהון מן הבאר: יצחק ויעקב ומשה. ביצחק כתיב: ויצחק בא מבוא באר לחי ראי (בראשית כד) , ועוד שנזדמנה רבקה לאליעזר למעין. יעקב: [וירא] והנה באר בשדה (שם בראשית כט) . משה: וישב על הבאר".

משמעות הדבר שאת שלימותם הם השיגו אצל הבאר, שמסמלת גילוי רוחני.
ומפורש כן במדרש על שירת הבאר בפרשת חוקת "באר חפרוה שרים" (ילקוט שמעוני תורה פרשת חקת רמז תשסד):
"'באר חפרוה שרים', ואיזה? זה אברהם כשאמר לו אבימלך ועתה השבעה לי באלוקים, אמר ליה אברהם: תן לי באר שגזלו עבדיך עשה עצמו כלא יודע, אמר לא ידעתי מי עשה את הדבר הזה, א"ל אני מעמיד כבשות ואתה מעמיד כבשות מי שהמים עולין ומשקין צאנו הבאר שלו, בעבור היתה לי לעדה אין כתיב כאן אלא בעבור תהיה לי לעדה רמז עתידה הבאר להיות לעדה, מה הנה שבע כבשות רמז לשבעה דורות נצרכים לה",

שבעה דורות מאברהם למשה, ובמדבר שמשה הבאר בזכות האבות "באר חפרוה שרים".
אנו מוצאים שהקב"ה מצווה למשה לדבר אל הסלע, ופירשו חז"ל (ילקוט שמעוני תורה פרשת חקת רמז תשסג):
"ודברתם אל הסלע, והכיתם לא נאמר, א"ל כשהנער קטן רבו מכהו ומלמדו כיון שהגדיל בדבור הוא מיסרו, כך אמר הקב"ה למשה כשהיה סלע זה קטן הכית אותו שנאמר והכית בצור אבל עכשיו ודברתם אל הסלע שנה עליו פרק אחד והוא מוציא מים מן הסלע".

נמצא שדברי תורה פותחים את מעין הבאר, ונמצא קשר ישיר בין נביעת המים לנביעת דברי תורה.
ומי סותם את הבארות, וגורם לכך שלא תתגלה השגחת ה' בעולם, אלו הפלשתים שהיו ליצנים כפי שאמרו חז"ל (בראשית רבה פרשה סא) " ובמושב לצים לא ישב זה אבימלך שנאמר (שם בראשית כ) הנה ארצי לפניך וגו' ", הליצנות דומה לדברי בעל מסילת ישרים למגן המשוח בשמן, שגורם את החלקת החיצים שלא יוכלו להיכנס לתוך האדם, וכן הליצנות גורמת שסתימת הלבבות שלא יראו את גילוי השכינה הפונה אליהם. ומעשה אבות סימן לבנים, להתרחק מליצנות הפלישתים, שסותמת את הבארות, ולפתוח את הבארות הנובעים אמונה והכרה בבורא ש"עיני ה' אל יראיו", והכל סומין הן עד שהקב"ה מאיר את עיניהם.


^ 1 התורה לא הרחיבה עליו את הדבור, בפרשת וירא למדנו על ניסיון העקדה, אולם שם הדמות הבולטת היא של אברהם, ויצחק שותק, ואנו יודעים עליו אלא "וילכו שניהם יחדיו" בדעה אחת עם אביו. וגם בפרשתנו התורה לא מרחיבה לספר עליו כשם שספרה לנו על אברהם אע"ה, על הנפש אשר עשו בחרן, בקרוב רחוקים לאמונה, כל תיאור החסד שעשה בהכנסת אורחים, ובהצלת לוט, ותפילתו על סדום. וכן האריכה התורה לספר על יעקב אע"ה לתאר את כל ניסיונותיו, ותלאותיו עד שהקים את בית ישראל,
^ 2 מובא בספרים שזו סגולה לומר כאשר נאבד דבר, או לשם מציאת זיווגו, "הכל סומין הם עד שהקב"ה מאיר את עיניהם".
^ 3 בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה ס ד"ה (סב) ויצחק בא "ויצחק בא מבוא אתא מן למיתי, ולהיכן הלך, לבאר לחי ראי, הלך להביא את הגר, אותה שישבה על הבאר ואמרה לחי העולמים ראה בעלבוני".
^ 4 ספר דברים "משנה תורה" הוא חזרה על התורה בתוספת ביאור, ולכן מתאים לו השם רחובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il