דגש מיוחד מקבל בית המקדש והציפייה לבניינו בסדרי תפילותינו. כך בכל יום בתפילת העמידה - תפילת 'שמונה עשרה': "וְלִירוּשָׁלַיִם עִירְךָ בְּרַחֲמִים תָּשׁוּב... וּבְנֵה אוֹתָהּ בְּקָרוֹב בְּיָמֵינוּ בִּנְיַן עוֹלָם... בָּרוּךְ אַתָּה ד' בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם". כך גם בברכת המזון:"וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ..." . וכמו כן מיד בסמוך ובסיום ל'שמונה עשרה': "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ד' אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. ו בברכות ההפטרה: "רַחֵם עַל צִיּוֹן כִּי הִיא בֵּית חַיֵּינוּ וְלַעֲלוּבַת נֶפֶשׁ תּוֹשִׁיעַ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ". וכן בתפילות לראשי חודשים ולמועדים:"מֶלֶךְ רַחֲמָן - שֶׁתָּשׁוּב וּתְרַחֵם עָלֵינוּ וְעַל מִקְדָּשְׁךָ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. וְתִבְנֵהוּ מְהֵרָה וּתְגַדֵּל כְּבוֹדו" . וכך במקומות רבים נוספים שקצרה היריעה מלפרטם.
בכל אלו בולט לעין כי איננו רק מתפללים על בניין המקדש וירושלים, אלא אנו מדגישים כי אנו חפצים שיהיה זה:"בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ" . ונשאלת השאלה : על הרבה דברים אנו מתפללים , אך לא מבקשים שיהיו במהרה, רק על בית המקדש! מדוע?
ממקורות רבים בכתבי מרן הרב זצ"ל עולה כי בית המקדש מסמל את הדרך לחיות חיים עשירים ומגוונים בקדושה, שכן שילב הוא בתוכו את " אצילות ההשכלה ואת תחתית טהרת הדם הבשר, הדמיון והרגש" 1 . במצב של חורבן, של חוסר במקדש, משהו בביטוי החיים שלנו התמעט:"עֲלוּבַת נֶפֶשׁ" . "התביעה לשלימות היופי המפואר, ושכלול הדמיון בכל איתניותו, עם כל מה שלפניו וכל מה שלאחריו, עם כל מה שלמעלה וכל מה שלמטה ממנו, זהו היסוד האיתן של תביעת החיים, התוכן המחולל בחסרונו את הצעקה הנוראה, שיושב הקב"ה ושואג כארי, אוי לי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי" 2 .
במקום אחר מסביר הרב כי חורבן המקדש הוא מקור כל הקלקולים והחסרונות. כל ניסיון לפותרם באופן כזה או אחר הוא נקודתי ולא שלם. הפיתרון האמיתי לתיקון כל העוולות הוא בניין הבית וזו הסיבה בגללה אנו מצפים ומתפללים שיבנה במהרה: "ההכרה באה, שכל הקלקולים הפרטיים באים רק מחסרונה של הארת החיים הכלליים. חרבן בית המקדש, שנטל כבוד מבית חיינו, הוא הוא הגורם שעולמנו נחשך, והנשמות סובלות מצרים ומחשכים, ועל כן באים הגרעונות הנוראים, המסבבים כל חטא, כל עון וכל פשע. על כן מוכרחת היא הנשמה הישראלית לבקש את תיקונה בשורשה , יוחזר כבוד ד' על מכונו, יגלה הדר הקדש וזיוו בעולם, והכל ישוב על מכונו. ותבנה בית המקדש, במהרה בימינו. השאיפה למהירות הבנין נותנת מעוף של קדושה מברקת בנשמתנו, והשקיקה, שהמהירות הזאת תהיה בימינו, מקשרת את כל מהות החיים שלנו, גם בצורתם הזמנית, ליסוד הקדושה השלמה העליונה, שכל הארץ תאיר והאירה מכבודה, שיבנה בית המקדש במהרה בימינו" 3 .
בניין הבית הוא הפתרון המערכתי לכל הבעיות.
דוגמה לחוסר מוחשי היא קדושת המחשבות: "בחוץ לארץ אין מתגלה כי אם הערך של המעשה, ובארץ ישראל הערך של הדיבור, ובבית המקדש הערך של המחשבה ... וגם בזמן הזה יש קצת רושם ממנה, כי קדושתן אף שהן שוממין... וכל מי שמצפה יותר לישועה, ערכי הדיבור והמחשבה מתגלים לו ביותר, ומעטרים את ערכי המעשה שלו" . 4 בית המקדש סיגל לנו את היכולת לשלוט במחשבות, דבר קשה ביותר בדרך המופיעה בגמרא , ש'מהרהור עבירה אין אדם ניצול בכל יום' 5 . אך בבית המקדש "המחשבה פוסלת" 6 , יש בו דרישה למחשבה מושלמת. המצפה לבניין בית המקדש מזכך בקרבו את מחשבותיו.
"שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ "!

---