בית המדרש

  • מדורים
  • קרוב אליך
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

עפרה מרמלשטין

גליון מס 95

לעלות בסולם

undefined

הרב משה שילת

חשוון תשע"ו
2 דק' קריאה
התפילה הנה "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה", וכדברי הזוהר: "סולם דא צלותא". העלייה בתפילה מחלק לחלק עד לתפילת שמונה־עשרה היא דבר מהותי, החיבור שלנו עם הקדוש ברוך הוא נבנה שלב על־גבי שלב. אל פסגת הדבקות של שמונה־עשרה אנחנו מטפסים לאט לאט.
בתורת הסוד ובחסידות מוסבר כי ארבעת החלקים המרכזיים בתפילה הנם: ברכות השחר והקורבנות, פסוקי דזמרה, קריאת שמע וברכותיה ותפילת שמונה־עשרה.
ארבעת חלקי התפילה מכוונים כנגד בחינות שונות בנשמתנו (נפש, רוח, נשמה, חיה־יחידה) וכנגד ארבעת העולמות (עשיה, יצירה, בריאה, אצילות). אלו ארבע דרגות שונות של התגלות ה' בעולם ובנו המתעוררות בשעת התפילה.
ברכות השחר והקורבנות – קשר בסיסי
לפני תחילת המסע, אל לנו לצפות לחשיבה או רגש עמוקים. בשביל להתחיל לנוע מהחוץ פנימה אנחנו צריכים בעיקר להיזכר שיש אלוקים ושהוא נוכח בחיינו; סוג של הכרה בסיסית, קבלת עול מלכות שמיים, שתוכל להתפתח בהמשך לרבדים עמוקים יותר.
החלק הבסיסי הזה מתחיל בהכרזת "מודה אני" – החיים אינם מאליהם אלא מתנה ממנו. בברכות השחר אנחנו סורקים את הגוף ותפקודו ומודים על הדברים הפשוטים וההכרחיים ביותר. בהמשך, באמירת הקורבנות אנו מדברים על החלק המעשי של הקורבנות שכנגדם נתקנה התפילה.
ההתחלה של התפילה היא ב"ביטול היש", ביטול ההרגשה של האדם כישות נפרדת מאלוקים חיים.
פסוקי דזמרה – להתלהב!
עכשיו אנחנו יוצאים מהבית לטיול בטבע. אנחנו מתבוננים סביב, מתפלאים ומתרגשים מיופי הבריאה. חשיבה עמוקה עדיין אין כאן, אלא רגש מתפרץ. אם בשלב הראשון דמינו לתינוק, כעת אנו מלאי מרץ והתפעלות כילדים.
אנו "מונים כמרגליות" את דברי השבח של דוד המלך בתהילים, בריאת שמים וארץ יש מאין, גדלות ה' והשגחתו על כל פרטי הברואים שבכל העולמות. הרגש מתעורר, האדם משתוקק לקדוש ברוך הוא חיי־החיים ומתמלא התפעלות מכך שה' הוא "הדבר האמיתי". הפסוקים מותירים בנו רושם עז ומעוררים בנו את הרצון להימשך אחרי ה' ולאהוב אותו. הללו־יה!
קריאת שמע וברכותיה - מקבלים עומק
בחלק השלישי אנו נדרשים לעמול ולהגיע לקיום מצוות "ואהבת". בחלק זה מופעלת התבוננות מופשטת יותר במלאכים, בעולמות העליונים ובנו - נשמות ישראל; אהבתו העצומה של ה' אלינו, בחירתו בנו, יציאת מצרים וקבלת התורה.
כמובן שהשיא הוא ב"שמע ישראל" - אין עוד מלבד ה', בכל העולמות ובכל רוחות השמים, "ה' אחד". דווקא כאן, מתוך פיתוח הדעת נובע רגש בוגר ועמוק "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". הקשר עם ה' הופך לממשי וארוך־טווח.
שמונה־עשרה - המפגש הישיר
לאחר כל העבודה, הגענו ליעד. בשקט בשקט, כורעים ומשתחווים בביטול מוחלט אל מול האין־סוף, הא־ל הקדוש.
מתברר כי הגלים הגדולים של התובנות, ההתפעלות וההתרגשות היו רק הרעש שלפני, הסערה שלפני. ברגעי הדבקות הגדולים ישנו ביטול עמוק כל־כך עד שאנו נאלמים דום ומבקשים "ה' שפתי תפתח".
אנחנו בהיכלו של מלך, רואים איך הוא מביט ישירות לתוך עינינו, נוכחותו חודרת לתוכנו. הרגליים ישרות כמלאכים, העיניים עצומות ואנחנו נמצאים במקום אחר ומתמלאים בושה ויראת הרוממות. נפעמים אנו לוחשים את אשר על ליבנו. איננו מדברים עליו אלא אתו! איננו חושבים או מרגישים כלפיו אלא דבוקים בו!
נחיתה רכה
התפילה אינה מסתיימת, החוויה העצומה מזקיקה נחיתה רכה. קטעי התפילה שלאחר שמונה־עשרה, מאפשרים לנו ליצור כלים שיכילו את עומק הטלטלה החיובית שחווינו.
אנו יורדים בצורה מבוקרת חזרה למטה, ומאפשרים לתרגם את השפע של קרבת אלוקים אל תוך עולמנו הרגיל. כך יורדת הקדושה מעולמות פנימיים אל תוך החיים שמצפים לנו מעבר למפתן בית הכנסת.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il