הספר 'מדבר שור' (=קוק) נכתב ונערך על ידי מרן הרב זצ"ל בסיון שנת תרנ"ט בעת המעבר לכהונתו השנייה ברבנות קהילת בויסק , אחרי שנות רבנותו הראשונה בקהילת זיימל 1 .
בלשונו ובמילותיו מתאר הרב בשער הספר כי זהו לקט של 'דרושים יקרים ממלאים בדעת אמונת אמן ויראת ד' טהורה' .
כבר בפתיחה הנושאת את הכותרת 'מדבר קדם' מפרט הרב ומבאר כי הדברים המובאים בספר נכתבו לכתחילה בצורה מושכלת ('ובהרבה מקומות בקיצור נמרץ') והם מיועדים ל'אנשי מדע המשכילים ביראת ד''.
הדברים המרמזים הללו – ארוכים , והם מצביעים באופן ברור על כווני החשיבה וההנהגה הייחודית של מרן הרב זצ"ל , אשר יבואו לידי ביטוי וגיבוש מרשים בשנותיו הבאות של מנהיגותו הרבנית-התורנית ובשפע יצירתו הספרותית המוכרת וזו שטרם יצאה לאור.
במסגרת מצומצמת זו נעסוק רק בעניין מוסרי-מחשבתי אחד , העשוי להדגים את הדברים :
בדרוש השמיני, מתייחס הרב לראש השנה- ולשמו בתורה 'יום תרועה' 2 .
להבנתו ולגישתו של הרב , התקיעה ב'שופר הגדול' כמאמר הפסוק 3 באה לגלות את הקדושה הצפונה (גם אצל האובדים בארץ אשור וגם אצל הנידחים בארץ מצרים) אשר תאיר לעתיד לבוא 'בהר הקודש (דייקא !) בירושלים'.הבשורה בתקיעה זו היא כי הן אצל ה'נידחים' מצד התאווה ושרירות הלב , והן אצל 'האובדים' מצד הדעות הרעות והטעויות, תתגלה לעתיד לבוא הקדושה הצפונה.
מרן הרב זצ"ל נסמך על המדרש המפורסם אודות מורכבות השם ירושלים 4 . הוא מתאר 'שני סוגי 'שלמיות':. האחת , מיוצגת על ידי קריאתו של 'אותו מקום' (בהר המוריה) 'שלם' על ידי שם בן נוח שעיקר עבודתו הייתה בבקשת השלימות השכלית בדעות ובאמונות האמיתיות , והכוונה השנייה – במילה 'שלם' היא לשלימות המידות ולעמידה כנגד יצר הרע .
והנה , ממשיך הרב, כי 'הכרת גדולת השי"ת והעבודה בדעות אמיתיות היא עבודה יותר עליונה מהשלמות של הגבלת המעשים . וכזה היה מלכי צדק שהיה כהן לאל עליון' 5 וכהונתו הייתה 'עליונית שכלית' אך אברהם אבינו הוסיף וקבע בו גם 'קדושה מעשית'.
מכאן שבירושלים – אשר בה 'כלולות שתי הקדושות' : קדושת השכל (הדעות האמיתיות) וקדושת המעשים (להכניע היצר הרע והתאוות) יופיע דרך 'השופר הגדול' הוא המאור הבא מפנימיות קדושת נפשות ישראל ...ויוציא מן הנעלם אל הגלוי את כללות הקדושה אשר בנפש הישראלית.

---