תיאור בניית המגדל בבבל פותח במלים "...וימצאו בקעה... ויאמרו... הבה נלבנה לבנים..." 1 ורש"י בפירושו 2 מסביר שבבקעה אין אבנים.
משמע, שבבל- שהיא בקעה- הייתה חסרת חומרי בניין קשים המאפשרים בנייה חזקה ויציבה. כזו שתעמוד בפני פגעי הטבע לזמן מרובה, וכזו שתהיה בסיס איתן חזק דיו לשאת עליו קומות נוספות ורבות.
כלומר, דווקא "בנוסעם מקדם" 3 ,היינו דוווקא יציאתם ממשכנותיהם הקבועים לחיפוש אתרי התיישבות במקומות בלתי ידועים, הביאתם לחידוש ביצירת חומרי בניה חדשים, שחוזקם משתווה לאלו המצויים בטבע. אפשר, ולכאורה ניתן היה לחשוב כי בני האדם יכולים היו להגיע לכוח היוצר של בורא העולם ח"ו .
מרן הרב זצ"ל מצטט ומסביר את דברי חכמים בגמרא 4 האומרים- בעניין אחר- "לבני, לבני בני". כוונת הדברים היא שהלבנים הם לדור שני ושלישי. כלומר, הם חומרים חזקים לטווח ארוך. ועל כך הוא מבסס את דבריו בפרשתנו, על אתר 5 .
וכך הוא כותב : שתי תכונות של אהבת החיים יש באדם. האחת, היא אהבת החיים שלו. אפשר שזו כאהבה עצמית, שביחס אליה כל היתר – טפל ואפילו צאצאיו שלו - טפלים לגבי העיקר שהוא עצמו.
השנייה - היא אהבת הדורות הבאים. ובעניין זה הוא עצמו הטפל לעומת העיקר, שהוא ההמשכיות שלו, חיותו , הנמשכת אצל בניו ובני בניהם.
הרב מציין, שיחד עם העלייה האישית שלו יכולה להיות התכנסות פנימית של האדם, תוך שכחה הולכת וגוברת של הדורות הבאים והדאגה להם. ככל שהוא מתעלה בתוכו ,הרי כל היתר מתגמדים. אך יחד עם זאת, בהיותו איש המעלה, הרי שהמוסר האישי- שהוא בהכרח טוב- כולל ברשימת חובותיו גם את ביסוס הדורות הבאים. בבחינת "והניחו יתרם לעולליהם" 6 .
אולם, כאשר האדם נופל ומשוקע כולו בנטיותיו הבהמיות, הרי שבתחום הצר הזה כליל ישכח לדאוג לדורות הבאים. אין לו יותר 'לבנים' שהם חומרי בניה חזקים לעתיד ולבניין איתן בעל קומות רבות.
וכאן, באה החוכמה האלוקית ודואגת להגדיל את תכונת עצם הדאגה לעתיד המוטבעת באדם. הטבע האנושי נבנה כך שהוא דואג לעתיד ילדיו.
הרב זצ"ל מדגיש שהשימוש באבנים קשות, כפי שהיה מקובל בהרים, אין בו הבלטה של ייחודיות הדאגה לדור הרחוק. שהרי האבנים הגיעו כבר מוכנות, והגם שבאופן טבעי הן מתקיימות לדורות, חסרה בהן ההשקעה האנושית. אשר זו - באה בהכנת הלבנים לבניין במקום שאין בו אבנים, במקום שחסרים בו חומרי בנייה חזקים. במצב זה - עצם המאמץ מניב תכונת עומק אצל המתאמץ. ההשקעה - מבססת את התכונה.
במקביל לכך - עצם אי הסתפקותו של האדם במה שמצוי לפניו במאמץ קל, מצביעה בעליל על הימצאות הדאגה לדורות הבאים בלבו. זו - קיימת ושולטת אף שהוא איננו מודע לה, וממילא אין הוא מסתפק במה שרכש לנפשו בהווה, בקנייניו הרוחניים, והוא דואג להמשכיות באמצעות ביסוס הכלים לדורות הבאים.
הלבנים,- אבני הבניין שהן פרי יצירת האדם, מסמלות את נכונותו לעשות למען צאצאיו ולמען עתיד האנושות כולה.

---