בית המדרש

  • מדורים
  • מגד ירחים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רחל בת יקוט

גליון מס 196

המאבק בין ישראל ליוון

undefined

הרב בניהו ברונר

כסלו תשע"ו
3 דק' קריאה
היונים אמנם בקשו לסַמות אורו של עולם, החשיכו עיניהם של ישראל ומלאו את העולם פחזות והוללות, על יסוד העיקר של לקיחת ציור הזמן ההווה בלא שום תעודה בעתיד עין אי"ה שבת כ"א.

המאבק בין ישראל ליוון בימי החשמונאים היה מהות המוקד של חיי האדם, היוונים ראו את ההווה כמרכז חייהם, כאן ועכשיו, התעלמו מהעתיד, "אכול ושתה כי מחר נמות" (ישעיהו כ"ב י"ג), ולכן הם מילאו את העולם הוללות, בעוד שישראל אינם מתעלמים מהחיים בהווה ופועלים בו אבל עיניהם נשואות אל העתיד, השאיפה לתיקון עולם במלכות שדי: "היונים ההוללים, שטשטשו את בהירת ההווה מלהציץ מתוכו את העתיד הנהדר, שאז יגלה אור ד’ וכבודו בעולם, "והאלילים כליל יחלף", היה דרוש לחזק את הצפיה העיקרית הישראלית, שלא תתקמץ גם היא בהווה כאותה של היונית חלילה, לעשות החנוכה שמונה ימים, כלומר יום אחד העודף על ההיקף הנהוג בהווה, להורות בפועל שכל מגמותינו יגלו ויצאו לפעלן רק בעתיד, שיצא הזמן בכללו מידי שפלותו, והעולם ירפא מעורונו ורעותיו הכלליות והפרטיות, שהוא מגמתן של ישראל ותעודת אורו של מקדש" (שם). היוונים מתוך השתקעותם בהווה החומרי לא אפשרו את ראיית העתיד, אין חזון, לא קיימת ציפייה לגילוי כבוד ה’. חג החנוכה נחוג שמונה ימים, המספר שמונה הוא מעל המציאות הרגילה של ההווה שהיא מתבטאת במספר שבע, שבעת ימי השבוע, חנוכה מבטאת את שאיפתנו לגילוי על- טבעי בתוך המציאות הטבעית. אנו שואפים לעולם בהיר, עולם מרומם, עולם שיתרפא מכל הרעות המצויות בו, זה האידיאל של ישראל, וזו מטרת בית המקדש. בחנוכה אנו מציינים את ניצחון השקפת העולם הישראלית על היוונית.

"הֶעָתִיד אֵינֶנּוּ פּוֹסֵק מִלִּתְבּועַ אֶת תַּפְקִידוֹ מִן הַהוֶה, וְהַהוֶה מִתְמַלֵּא עִנְיָן כְּפִי יְדִיעָתוֹ שֶׁהֶעָתִיד נִזְקָק אֵלָיו, אֵינֶנּוּ נַעֲשֶׂה בָּזֶה רַק בָּטֵל אֶל הֶעָתִיד, כִּי-אִם הוּא מִתְמַלֵּא עַל-יְדֵי זֶה בְּכָל צִבְיוֹנוֹ וְעַצְמוֹ" (אורות עמ’ נ"ז). האידיאלים והשאיפות העתידיות תובעות מהחיים בהווה לפעול להגשמתם, החיים בהווה מתמלאים משמעות כפי ההכרה שהעתיד זקוק לו, לא נגיע אל העתיד אם לא נפעל במלוא המרץ בהווה. ההווה אינו מתבטל מול העתיד אלא מתמלא כוחות על ידי העתיד. החיבור המרשים בין ההווה לעתיד הוא הבשורה הגדולה של עם ישראל לאנושות, פעילות דינמית בהווה על מנת להגשים את ערכי העתיד.

תפיסת העולם המיוחדת הזו מביאה את ישראל לחבר את כל חלקי הזמן ליחידה אחת: "אין עבר, הוה ועתיד מחולקים באמיתת היש, מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה, ומה שנעשה מכבר ומה שיעשה לעתיד הולך הוא ונעשה בהווה, תמיד"(אורות הקודש ח"ב עמ’ שע"ג). התפיסה הישראלית היא אחדותית, ראיית העולם כולו כחטיבה אחת, ולכן אין עבר, הווה ועתיד. אנו בהווה חיים את העבר: "חייב לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", ומאידך הציפייה לגאולה ולכל האידיאליים העתידיים מפעמת בתוכנו גם היא בהווה.

"התענוג הנפלא של תחיית המתים, באור החיים, של עדן העליון, של טל אורות טלך, הוא משעשע את הצדיקים ומשמחם בשמחה עליונה תמיד, עד שכל ההפסקה שבין ההווה להעתיד הגדול הזה, וההרפתקאות שבינתיים, אינה נחשבת אצלם למאומה, ובטלים הם ממש כניצוץ קטן לפני גלגל חמה. וכל אור גדול זה הושיטו לנו אבותינו בתיקון ברכת תחיית המתים בתפלה". )אורות הקודש ב’ שע"ט). תחיית המתים מצטיירת אצלנו תמיד רק כאירוע עתידי, הרב מלמד אותנו שהצדיקים נהנים מתחיית המתים בהווה, הם שמחים בשמחה עליונה. ההפסקה בין ההווה לעתיד אינה משמעותית לגביהם, הם חיים את העתיד בהווה. הם נהנים מאור החמה, האור הגדול של תחיית המתים, ומרגישים כניצוץ קטן מולו. זו הסיבה שתקנו לנו אנשי כנסת גדולה לומר בכל תפילה את ברכת "מחיה המתים" והיא נוסחה בלשון הווה, איננו אומרים "ברוך אתה ה’ תחייה מתים" אלא "מחיה המתים". תפיסת עולם זו גורמת לצדיקים לראות בהווה אירועים שהם חלק מהתהליך של תחיית המתים כמו ההתנערות של עם ישראל מעפר הגלות: "וחכמת צדיקים מקשקשת לפניהם כזוג, בחדות רוח הקודש, ורואים הם את העתיד באור ההווה, ומחיים בזה את ההווה של העולם לאור העתיד, וממשיכים נועם עולם הבא בעולם הזה. ומרבים על ידי זה בעולם שלום וברכה, נחת ועדנים. וכל הבריות וכל החיים מתברכים ומתעדנים, מתעלים ומתקדשים, שקויי טל חיים ומלאי ברכת עולמים". (ערפילי טוהר עמ’ עט). היכולת המופלאה של הצדיקים לחיות את העתיד בהווה משפיעה על הכלל, הם מחיים את ההווה, הם מכניסים את העולם הבא לתוך העולם הזה, החיים מקבלים תוכן רוחני מיוחד ונעלה.

בחנוכה אנו מתחברים לגדלותם וגבורתם של החשמונאים שנצחו את היוונים ההלניסטים וטהרו את בית המקדש בעבר בימי בית שני. החיבור לעבר נותן לנו את היכולת לגלות את העתיד בתוך ההווה, לפעול להשלטת תרבות ישראל בהווה כשהביטוי הגדול שלה יהיה הקמת בית המקדש השלישי בעתיד במהרה בימינו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il