בית המדרש

  • מדורים
  • קרוב אליך
לחץ להקדשת שיעור זה
גליון מס 94

"את עדיין זוכרת?"

undefined

הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) זצ"ל

תשע"ו
4 דק' קריאה
אמונה היא באמת נושא חשוב, וצריך שהיא תהיה מהנושאים המדוברים. לפני שבועיים, תפס אותי איזה בחור, הוא אמר לי שהוא עושה העשרות לילדים קטנים בגני ילדים ושאל על מה לדבר איתם. אמרתי לו: "בוא תדבר איתם על אמונה בה', תסביר להם מה זה הקדוש ברוך הוא – שהוא אין־סוף". הבחור אמר: "אבל הם רק ילדים בני שלוש, שלוש וחצי". עניתי לו שזה בדיוק הגיל הנכון, מפני שהמבוגרים כבר לא מבינים, אז טוב יותר לעשות את זה כשהילדים קטנים.

הכרתי זוג שהיו להם שני ילדים, בן בכור ובת קטנה. כמעט אף ילד לא אוהב שנולד לו אח, לא כשהם בגילאים סמוכים. אני בהחלט מבין את הילדים האלה, נולד אח שהוא בסך הכל עושה רק צרות והוא גונב את כל תשומת הלב, ובכל זאת המשפחה הזאת הייתה מקרה מאוד בולט, מפני שהילד מאוד קינא ומאוד לא אהב. הוא ניסה ממש להיפטר מהאחות, אם הוא היה יכול הוא היה זורק אותה מהחלון. הוא כנראה לא רק חשב אלא גם ניסה, קיצורם של דברים, הילד הזה היה פשוט מסוכן והיו שומרים כל הזמן שהוא לא יהיה לבד עם אחותו. אחרי זמן, איכשהו הוא קצת נרגע והיחסים נעשו קצת טובים יותר, אבל ההורים עדיין השגיחו כל הזמן. יום אחד בא הילד הזה להוריו ואמר: "אני רוצה שנישן ביחד באותו חדר, אני ואחותי". מצד אחד ההורים שמחו, כי זו הייתה התקדמות גדולה מצדו, אך מצד שני זה לא סיפור פשוט, הם פחדו. הם הכינו להם את המיטות והשכיבו אותם לישון, אבל ההורים לא עצמו עין, עמדו בשקט וצפו בחדר. באמצע הלילה הילד קם. ההורים נדרכו, בדיוק מכך הם חששו. הוא ניגש למיטה של אחותו, ואמר לה: "את עדיין זוכרת איך מדברים עם הקדוש ברוך הוא? בגלל שאני כבר שכחתי...". יכול להיות שבגיל שנתיים־שלוש יודעים טוב יותר להאמין. כשאדם גדל והוא בן עשרים ושלושים אז הוא שוכח את כל העניין וזה קשה לו הרבה יותר.

בכל הדברים שבעולם, הנושאים שאנשים מדברים עליהם הם גם במידה רבה הנושאים שהם חושבים עליהם, וכשאדם לא מדבר על משהו אז הדבר יוצא, נעלם וגולש לשוליים. יש דבר מפתיע ומוזר: נוסעים כל מיני אנשים להודו, ולפעמים הם חוזרים מהודו יותר יראי שמיים מכפי שיצאו לשם. מה שקרה זה ששם אנשים מדברים על הנושא הזה, לא רק נזירים וכמרים והדומים להם, אלא סתם אנשים ברחוב, ומכיוון שמדברים על כך אז מתחילים להיות מודעים לדברים.

יש לנו בעיה, שכולנו מה שקוראים "דוסים", כולנו פחות או יותר – אחד המרבה ואחד הממעיט. לא לחינם זה נעשה שם גנאי, מפני שזה נכון שיש בזה גנאי. מה קורה בתוך העולם היהודי? במקום לשבת ולעסוק באמונה, במה אדם עוסק? כרגיל, הוא עוסק בשוליים. כשדוחפת אותו יראת־שמיים אז הוא מוציא את הציציות החוצה, וכשיראת־השמיים נעשית עוד יותר כואבת אז הוא מוסיף שם חוט תכלת, ועוד כיוצא בזה. אדם יושב ומתעסק בעשייה של פרט ועוד פרט, ואילו הדברים העיקריים נדחקים הצידה ונשכחים, לכן שווה לדבר עליהם.

השורש של המילה "אמת" ושל המילה "אמונה" הוא אותו שורש – א.מ.ן. זה אומר שאמונה היא לא דבר תלוש מהאמת. להאמין בדבר פירושו שיתאמת העניין בדעתו, שהדבר הזה נעשה בהיר. בשביל להגיע לאמונה אמיתית ובהירה צריך לעבוד ולהתייגע, זה לא הולך ככה. המילה "אמונה" והמילה "אימון" הן גם מגיעות מאותו שורש. בשביל לחזק שרירים צריך להתאמן, אם אני רוצה ידיים או רגליים חזקות, אני צריך לעבוד איתן. אימון הוא פעולה שאני חוזר עליה פעמים רבות. העוויות ו"נדמה לי" לא מחזקים שום דבר, אבל מאמץ אמיתי פועל ומשפיע. גם בעניין האמונה צריך עבודה, מפני שאם אני לא מפעיל אותה, אז השרירים של האמונה במוח לא עובדים. לאחדים מכם יש אולי זיכרונות קודרים מימי בית הספר... החלק במוח שמוקדש למתמטיקה אף פעם לא זכה להפעלה יתירה, והוא באמת לא עובד טוב ולא הופך לטוב יותר עם הזמן. כך גם לגבי אמונה. צריך שיפעילו את החלק הזה, וכשמפעילים ומחזקים אותו אז הוא באמת מקבל תוקף.

קל יותר לשוחח על האמונה מאשר לחשוב עליה. בשביל התבוננות רצינית צריך ריכוז, וכמה זמן בן אדם יכול לשבת ולהתרכז במחשבה? זה לא פשוט מפני שנדרשת כאן יותר משמעת מאשר לשבת ולהחזיק משקולת. לפעמים מתחילים לחשוב על דבר אחד, גם בתפילות זה קורה, ולפתע אדם מוצא את עצמו במקום אחר. אחד היתרונות בשיחה בין אנשים זה שהם שומרים אחד על השני להישאר באותו נושא. גם זה לא תמיד מובטח, כמו שאנשים אומרים – כמה זמן לוקח ללמוד דף גמרא עם רש"י? כך וכך. וכמה זמן עם תוספות? שעה נוספת. וכמה זמן עם דברים בטלים? אלו מהדברים שאין להם שיעור, זה יכול לקחת שלושים שעות ועדיין לא להסתיים... אבל בכל זאת בשיחה בין שניים יש עדיין איזושהי בקרה ושמירה על הנושא, וכדאי לשוחח עם חברים ולדבר על אמונה.
שיחה כזאת זה דבר שצריך לפתח. הדברים האלה הם הרי דברים דקים. לא תמיד נוח לי להיחשף לפני הזולת, אפילו כשמדובר על חבר טוב, לא כל אחד יכול. אז אם אין לך עם מי לדבר, שב ותכתוב. לא בשביל לפרסם מאמרים, תוכל אחר כך לקחת את מבחר כתביך ולשרוף אותם אחד אחד בלי לחכות עד ל"ג בעומר או עד זמן שרפת חמץ – הכתיבה היא ממך ואליך. כשאדם יושב וכותב את מה שהוא חושב, זה עוזר לו להבהיר לעצמו דברים.

האימונים האלה, בין בהתבוננות, בין בכתיבה או בשיחה, דורשים משמעת. וכשלאדם יש משמעת, זה עובד. בחורים מגלים בצבא שהם מסוגלים לעשות דברים שחשבו שאינם מסוגלים, למה? מפני שמול כל דבר שאנחנו רוצים יש עצלות, עייפות ועולם של תירוצים, אבל כשמופיע בחור עם פס וחצי על השרוול והוא צועק עלי אז אני לומד ללכת, לרוץ ולעשות הרבה דברים שאינני רוצה. זה בפירוש עובד, לכן כשאני מדבר פה לכאורה על טכניקה, אז אני מדבר על טכניקה שהפירוש שלה הוא: "זה נושא חשוב". ואם הוא חשוב – אז צריך וגם אפשר לעבוד עליו.

בשיתוף תלמידי ישיבת תקוע
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il