נעסוק בתיאור מעשי החסיד.

מלך כוזר מבקש מהחבר לתאר לפניו את דמותו ומעשיו של החסיד בישראל.

אמר לו החבר: החסיד הוא האיש המפקד על מדינתו, הנותן לכל יושביה את לחם חוקם ומספק להם את צרכם במידה נכונה. הוא נוהג בכולם בצדק, לא יעשוק איש מהם ולא יתן לאיש יותר ממנתו הראויה לו. וע"י כך הוא מוצא את כולם נשמעים לו בשעה שהוא צריך להם. כולם ממהרים להיענות לקריאתו, לעשות את כל אשר יצטוו ולהיזהר מכל אשר יאסור עליהם.

יסודות האמונה (51)

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

add_alert

44 - 44. תאור דמותו של עובד האלוקים

45 - 45. תאור מעשה החסיד

46 - 46. תיאור החבר את החסיד

טען עוד

אמר מלך כוזר: אני שאלתי אותך על החסיד, ואתה השיבות לי על המושל.

אמר החבר: החסיד הוא המושל. החסיד הוא מי שכל חושיו וכל כוחותיו הנפשיים והגופניים נשלטים ועושים את רצונו. החסיד הוא איש השולט בעצמו שלטון מלא ומנהיג את עצמו כמנהיג מדינה. והוא מה שאמר שלמה: "טוב ארך אפיים מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר". איש כזה ראוי לשלטון. כי הוא ינהיג את המדינה בצדק, כשם שהוא מנהיג את עצמו בצדק. החסיד המושל בעצמו, נותן לכל כוח מכוחות נפשו וגופו את חלקו ומספק לכל כוח את צורכו, וממלא את חסרונו, ומאידך הוא מונע את הכוחות המתאווים לעבור את גבולם הוא חוסם את כוח הכעס שלא יפרוץ במקום שאינו נצרך, ומאידך הוא נותן לו להתפרץ במקום המתאים, לשם גערה באנשים רעים, או בעת ויכוח בענייני דעות וחכמות, כאשר יש צורך להגיב בחריפות. כשם ששולט בידיו וברגליו, ומשתמש בהם בצורה הנכונה והמועילה, כך הוא שולט בשאר כוחותיו וחושיו: השמיעה, הראיה, הדמיון, המחשבה, הזכרון. החסיד אינו נותן לאף כוח מכוחותיו לעבור את הגבול על חשבון כוחות אחרים הצריכים גם הם לבוא לידי ביטוי. הוא מביא את כל כוחותיו לתפקוד נכון, בהרמוניה מלאה ביניהם.

ולאחר שעשה החסיד לכל אחד מאלה את כל צורכו, נתן לכוחות הטבעיים מנוחה ושינה במידה מספקת, ולכוחות החיים - ערנות ופעילות בענייני העוה"ז כדי צורכם. לאחר זאת הוא קורא לכל הכוחות לבוא לעזרתו ולסייע במאמציו להידבק במדרגה העליונה שלמעלה מזו, להתדבק במדרגה האלוקית. ולשם כך הוא מסדר את כוחותיו ועורר אותם במערכה כדרך שסידר מרע"ה את עדתו מסביב להר סיני. הוא פוקד על כוח הרצון לקבל כל צו ולקיים אותו מיד בלא התנגדות, ולשם הביצוע ישתמש בכוחות ובאיברים לפי מה שיצווה. וכן יצווה על כוח הרצון לבל יפנה לדמיונות ולסברות ולא ישמע אליהם, ולא יתן אמון בם עד שיוועץ עם השכל: אם מאשר הוא את דבריהם - יקבלם, ולא - יתנגד להם. ואם מאשר הוא את דבריהם, מיד מקבל הרצון את הצו הזה ומחליט לקיימו, ומטיל על הדמיון להעביר לפניו את המחזות הנהדרים השמורים בנפשו, כגון: מעמד הר סיני, מעמד אברהם ויצחק בהר המוריה. וכך הוא משתמש בכל כוח מכוחות נפשו לעבודת ה'.