היום נמשיך לעסוק בתיאור דמותו של החסיד בישראל. בעצם בתיאור דמותו של היהודי האידיאלי. היהודי המושלם. האמונה ממלאה את לבו. הוא חש קרבה לד' תמיד. הקב"ה עומד לפניו. שויתי ד' לנגדי תמיד. הוא מאמין שהקב"ה יודע הכל. כל מעשי האדם גלוים לפניו. גם המחשבות הכמוסות, גם הרגשות שבלב, הכל גלוי וידוע להקב"ה. הוא ידוע שהקב"ה טוב ומטיב ושופט צדק וגומל לכל אדם כמעשיו. הכרה זו שהקב"ה רואה ויודע וקרוב, פועלת עלכל התנהגותו. יראת ד' ניכרת על פניו תמיד. לא רק יראה של פחד מפני הדין והעונש, אלא גם יראה של רוממות של הערצה של התבטלות. והיראה משפיעה על הליכתו ועל ישיבתו, כל התנהגותו בענוה ובצנעה. הוא חש את אהבת ד' אליו, את הטובה הגדולה שהקב"ה מטיב איתו. וזה מביא אותו להחזיר אהבה אל ד'. והוא מרבה במעשים טובים, במצוות, על מנת לעשות נחת רוח ליוצרו.

החסיד חי את דברי המשנה באבות. הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה.ץ דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים. ביטוי לתחושתו של החסיד יש בדברי דוד המלך ע"ה בתהילים פרק קל"ט. דוד מתאר בפרק זה את תחושתו שהוא עומד לפני הקב"ה חשוף וערום והקב"ה רואה אותו לפני ולפנים. ואלה דברי דוד... למנצח לדוד וגו'... ונפשי יודעת מאוד.

עד כאן הפסוקים הנפלאים המביעים אמונה שלמה. התבטלות גמורה להקב"ה. מצד אחד הרגשת חוסר אונים, הרגשת אפסות מול הקב"ה ומצד שני הערצה נפלאה להקב"ה, השתפכות הנפש והתרפקות על ד', הרגשה שהגדולה חלקית ממלאה אותו והוא מאושר שבמאושרים. האמונה הנפלאה הזו באה לידי ביטוי בכל אישיותו והנהגתו של המאמין כך היא אמונתו של החסיד היהודי של היהודי האידיאלי.

זה היה עוד פרק ביסודות האמונה על-פי הכוזרי.