מה היא דמותו של יהודי אמיתי, יהודי שלם, אידיאלי, דמותו של החסיד בישראל. את קווי האישיות הזו משרטט החבר לפני מלך כוזר בצורה נפלאה. הוא איש האמונה אמונה חיה ממשית. לא רק אמונה הגיונית תאורטית. אלא אמונה חיה מוחשית. בכל מה שהוא מתבונן הוא רואה את ד'. הוא רואה את חוקי הטבע הנפלאים המלאים חכמה הלא זו חכמת ד' יתברך. הוא מתבונן בעצמו בגופו, בפלאי הבריאה של האדם, מערכות העצבים, הדם, העיכול, השרירים. ספרים רבים נכתבו על גוף האדם, על כוחותיו המורכבים הנפלאים, מי עשה זאת יוצר האדם אשר יצר את האדם בחכמה. והחסיד מתבונן בעצמו ומתפעל מהחכמה האלקית. והוא אומר מבשרי אחזה אלוק. הוא מרגיש שהקב"ה מלוה אותו,שומר עליו, מחיה אותו בכל עת ובכל שעה. מלאכי אלקים כאילו מלוים אותו ושומרים עליו. הוא אמנם אינו רואה אותם באופן גלוי, אבל הוא מרגיש אותם. הוא מרגיש שהוא שמור ומטופל. והוא יודע שמי שמתחזק בחסידות ונמצא במקום הראוי להשראת השכינה יוכל גם לזכות לראות בגלוי את השראת השכינה ומלאכים יתגלו אליו כמו לאבות האומה כמו לחכמים בבית שני שזכו לראות ולשמוע הופעות עליונות.

בדורות הראשונים היה נהוג שלפני שהיו נכנסים למקום המיוחד לעשות צרכים, לפני שנכנסו לבית הכסא, היו אומרים התכבדו מכובדים. כלומר, היו אומרים למלאכים המלוים את האדם תמיד, סליחה, אנא המתינו בחוץ אנו נאלצים להכנס, התכבד ומכובדים והמתינו לנו עד שנצא. כעין זה נשאר בידינו גם היום המנהג לומר שלום עליכם מלאכי השרת בליל שבת בבואינו לביתנו מבית הכנסת. משום ששני מלאכים מלוים את האדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו.

מנהגים אלו של אמירת התכבדו מכובדים ואמירת שלום עליכם לפני הקידוש מראים שישראל מלווים במלאכים. כי מלאכיו יצוה לך לשמֹרך בכל דרכיך. אגב לכאורה צריך להבין מדוע המנהג לומר התכבדו מכובדים פסק בדורות האחרונים והמנהג לומר שלום עליכם נמשך. אם אין מקום לומר התכבדו מכובדים מפני שאין אנו חשובים כל-כך שילוו אותנו מלאכים, כמו שמפרשים מפרשי השו"ע. א"כ מדוע אומרים שלום עליכם? הרב אברהם יצחק הכהן קוק בסידור עולת ראיה מסביר שהנוהג לומר התכבדו מכובדים היה מפני שמכח מצות תפילין היו מלוים המלאכים, ודוקא בדורות הראשונים שהיו נזהרים בתפילין כל היום היו המלאכים מלוים אבל בזה"ז שאין מניחים תפילין אלא בשעת התפילה אין המלאכים מלוים ואין צורך לומר התכבדו מכובדים. אבל בשבת בעצמה אות כמו התפילין א"כ בזכות מצות השבת גם היום מלוים המלאכים את האדם מבית הכנסת לביתו ומשום כך אנו אומרים שלום עליכם מלאכי השרת.

ונשוב לענין החסיד חי חיים של דבקות בהקב"ה, מניח תפילין בראש וביד כנגד המח וכנגד הלב והם לו לאות זכרון ליחוד ד' וזכרון ליציאת מצרים. הוא לובש ציצית שהיא לו לזכרון לזכור את כל מצוות ד' ולא לתור אחרי הלב, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. וכל ימיו הוא עובד את ד' בשמחה.