בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • עיונים בעניני חנוכה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

נעה בת בת אל מזל

הדלקה בתחילת שקיעה או בסוף שקיעה

הבריתא אמרה 'מצותה משתשקע החמה', השאלה מה פירוש 'שקיעת החמה', שהרי יש לפי דעת הגאונים שני זמנים: התחלת השקיעה, היא מה שקוראים שקיעה, ויש את סוף תהליך השקיעה, צאת הכוכבים. ולדעת רבינו תם ישנה שקיעה שנייה שהיא בערך שעה לאחר שקיעה.

undefined

הרב אברהם פרל

כסלו תשע"ו
19 דק' קריאה

שיטת הריטב"א סוף שקיעה שהיא שקיעה שנייה של רבינו תם. אבל בדיעבד מדליק משקיעה ראשונה שהיא שקיעה שלנו .

שיטת הריטב"א (שבת כא עמוד ב) :"ועיקר מצותה משתשקע החמה. פירוש היה נראה כי סוף השקיעה דהיינו בין השמשות קאמר, דהכי משמע האי לישנא כדפירש רבינו תם ז"ל בסוף פרקין (ל"ה א'), ומיהו ודאי אם רצה להדליק מתחלת השקיעה מדליק, שאם לא כן נרות של שבת אימת מדליק להו, אלא ודאי כדאמרן דכל זמן שקיעת החמה שהנר אורו מבהיק זמנם להדליק בברכה ולאפוקי קודם לכן".

הרי ששיטת הריטב"א שעיקר שקיעה היא סוף שקיעה, וזהו הזמן המדובר בגמרא. ובנוי על רבינו תם המוזכר בכמה תוספותים בש"ס, ששקיעת החמה זה תחילת שקיעה, ו'משתשקע החמה' זה סוף שקיעה וזה בין השמשות.

אבל אף על פי כן אפשר להדליק מתחילת שקיעה, שאם לא כן לא מובן כיצד ידליקו נרות שבת בחנוכה, שאי אפשר להדליק בלילה. והעניין שאפשר כבר מתחילת שקיעה כי רואים את אור הנר. נראה מדבריו שאי אפשר להדליק לפני שקיעה אפילו לא בדיעבד, ואפילו לא בערב שבת, ושקיעה ראשונה היא עדיין יום, ורק בשקיעה שנייה מתחיל בין השמשות.

שיטת בעל הלכות שמדליק בשקיעה, ושקיעה עדיין יום עד שיש כוכב אחד.
שיטת בעל הלכות המובאת בחידושי הרשב"א, שקיימא לן כרב יוסף ששקיעה עדיין היא יום. וזה לשון הרשב"א (בחידושיו לשבת כא עמוד ב): "מיהו נראה מדברי הרב בעל הלכות דדוקא קאמר משתשקע החמה, ובערב שבת נמי מדליק משתשקע החמה כרב יוסף, שהוא ז"ל כתב בהלכות חנוכה הא דאמר רב יהודה אמר שמואל כוכב אחד יום שנים בין השמשות שלשה לילה, ואלמלא כתבה לכונה זו למה כתבה בהלכות חנוכה ומאי שייטא דההיא בחנוכה".

שיטת הרשב"א מדליק בשקיעה שזה בין השמשות, ובדיעבד מדליק גם קודם שקיעה, וגם מדליק כל הלילה.
לעומת זאת כותב הרשב"א (שם), שזמן ההדלקה הוא שקיעה וזה בין השמשות: "הא דאמרינן מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק. מסתברא דלאו עיכובא הוא לומר דקודם לכן אם רצה להדליק אינו מדליק, דהא ודאי אילו רצה להדליק מדליק סמוך לשקיעת החמה דהא איכא פרסומי ניסא, וכענין שאמרו לקמן (כ"ג ב') בנר שבת דעמוד האש משלים לעמוד הענן, ולומר דבמדליק סמוך לשקיעה איכא היכר דלצורך שבת מדליקו והכא נמי דכוותה, אלא דעיקר מצותה לחייבו להדליק אינה אלא משתשקע החמה, והראיה הדלקת נר חנוכה בערב שבת דעל כרחין מקדים עם חשיכה לרבה דאמר בשילהי פירקין (ל"ד ב') משתשקע החמה בין השמשות, דבשלמא לרב יוסף דאמר משמיה דרב יהודה אמר שמואל דמשתשקע החמה עד שהכסיף העליון והשוה לתחתון – יום, לא הוה ראיה דאפשר לו להדליק בערב שבת משתשקע החמה עד שישוה העליון לתחתון, אבל לרבה דאמר משתשקע החמה הוי בין השמשות – תיקשי, דהא תנן 'ספק חשיכה ספק אינה חשיכה אין מדליקין את הנרות', וקיימא לן כוותיה הלכה למעשה, אלא ודאי מצוה קאמר ואילו רצה להדליק עם חשיכה מקדים."

ברי"ף וברמב"ם ישנו דיון האם כוונתם לשקיעה.
גם ברי"ף וברמב"ם רואים שסוברים שהזמן הוא שקיעת החמה. שכן הם לא מזכירים כלום, ובפשט פירוש המילה שקיעה היא שקיעה, מי שאומר אחרת הוא צריך לפרש. אמנם ראיתי בבירור הלכה (למסכת שבת דף לה), שמביאים ויכוח מהי שיטת הרי"ף והרמב"ם, וגם יש מחלוקת בשיטות הראשונים, שלא ציינו ששקיעה היא סוף שקיעה, אך גם לא ציינו אחרת. שיטת המהר"ם אלשקר היא, שאם לא אמרו שום פירוש לשקיעה מוכח שהתכוונו לשקיעה, לעומת זאת שיטת הרדב"ז שלא מוכרח הדיוק שכן דרכם להעתיק לשון הגמרא, ולא תמיד מפרשים את הדברים, והיות ששיטת רבינו תם מוסכמת על הרבה ראשונים מסתבר שכך סוברים גם ראשונים אלו. כמו כן, הרי"ף מביא דברי רבה שבין השמשות מתחיל בשקיעה, וכן את הגדרים של סימנים לפי כוכבים, לפי הרדב"ז זה הוכחה שסובר כרבינו תם, ואילו בעל סדר זמנים סובר שנראה יותר שפוסק כגאונים, ולכן לא מביא את הגמרא בפסחים. לגבי שיטת הרמב"ם מביא דיון ארוך ומחלוקת גדולה של דיוקים בלשון הרמב"ם האם סובר כרבינו תם או לא.
אומנם נראה לי שאם אפשר לדייק לכאן או לכאן מדברי הרמב"ם, יש משקל גדול לדברי מהר"ם אלשקר שרבי אברהם בנו של הרמב"ם כותב שהולכים לפי שקיעה כגאונים, וכל דבריו הם כדברי אביו.

ולעומת זאת יש אולי הוכחה הפוכה מדברי הטור, הטור הוא אחד מאלו שלפי הבירור הלכה לא פירש אם סובר כגאונים, או כרבינו תם. אבל בנר חנוכה כותב הטור (אורח חיים סימן תרעב): "מצותה מסוף שקיעת החמה עד חצי שעה מן הלילה". ולכאורה מנין יודע הטור להגיד סוף שקיעה מדוע לא שקיעה כפשוטה, ובפשטות צריך לומר בגלל שסובר כרבינו תם, שפירוש המילים משתשקע - סוף שקיעה.
בנוסף רואים שמבין שאי פרשנות של המילה שקיעה איננה מפריעה, שכן הרא"ש לא פירש כלום בסוגיה, גם בקיצור פסקי הרא"ש לא כתב כלום בנושא, אף על פי כן כותב הטור כדבר פשוט סוף שקיעה, רואים שמבין פשוט שפירוש 'משתשקע' הוא סוף שקיעה, וודאי אם היה מבין שהרא"ש חולק - היה מציין את הדברים.
ובכלל, בדעת הרא"ש האם סובר כרבינו תם או לא - יש בזה בעיה, שכן בשבת לא מזכיר הרא"ש בפסקיו את דברי רבינו תם, אבל תוספות רא"ש, והרא"ש בפסקים (תענית פרק א סימן יב) מביא את שיטת רבינו תם, ומביא הבירור הלכה שהבית יוסף כתב שהרא"ש הסתפק האם לפסוק כרבינו תם או לא.

אומנם נראה לי שאם הרא"ש מסופק האם לפסוק כרבינו תם, מסתבר שהרא"ש לגבי נר חנוכה התכוון בתחילת הזמן, ולא סוף הזמן. שכן יהיה פה את הכלל ספיקא דרבנן לקולא, ושלא כדברי הטור.

שיטת היראים משתשקע הכוונה לפני שקיעה.
ובבירור הלכה בדף לה מביא את שיטת היראים שהיא בדיוק הפוכה מרבינו תם, שפירוש המילה 'משתשקע' היא שהשמש הולכת לפני שקיעה, וזה זמן של שלושת רבעי מיל לפני השקיעה הנראית. מכאן יוצא לכאורה, שיצטרך היראים להגיד גם בנר חנוכה להדליק לפני שקיעה, ובאמת מביא הביאור הלכה שדעת היראים שמדליק ביום סמוך לחשיכה, שכן אז ניכר שזה נר חנוכה, מה שאין כן מדליק בלילה, הרואה אומר חשוך לו. אומנם לגבי הזמן דכליא רגלא דתרמודאי, אולי יגיד שאינו בדווקא חצי שעה. וצריך לעיין בשיטת היראים.

אם כנים דברינו, יוצא מהדברים שלפי הגאונים יהיה פרשנות שקיעה שקיעה ממש וצריך להדליק בשקיעה ממש, מה שאין כן החולקים והולכים אחרי רבינו תם, הם יגידו שקיעה ממש. ולפי זה מי שלא חושש לרבינו תם ידליק בשקיעה ממש, ומי שחושש לרבינו תם אפילו מדרבנן, ידליק בצאת הכוכבים.

יותר מזה - מדברי הריטב"א נראה שגם רבינו תם יסבור סוף שקיעה, שזה זמן בין השמשות, ואם כן אין פירושו צאת הכוכבים. ונראה לי שגם דעת הטור היא כך, לפי החיפוש בפרויקט השו"ת המקום היחיד שמוזכר סוף שקיעה הוא כאן בהלכות חנוכה, ובכל המקומות האחרים מוזכר צאת הכוכבים, אם כן הכוונה סוף שקיעה לשקיעה השנייה ולא לצאת הכוכבים, ולפי זה נראה לכאורה שהטור וכן הרא"ש פוסקים כרבינו תם, ואפילו בדברים דרבנן בהדלקת נרות חנוכה מזכירים את שיטת רבינו תם, ולא פוסקים ספיקא דרבנן לקולא, שאפשר להדליק קודם. והרא"ש בתוספותיו בשבת ובפסקים בתענית פוסק כרבינו תם. ואם כן מה שלא הזכיר בשבת את שיטת רבינו תם, אפשר אולי לומר שסמך על פסקו בתענית, ולא כדברי הבית יוסף שמסופק כמי לפסוק.
אומנם הרא"ש עצמו כתב על הדלקת נר חנוכה בתחילת הלילה, אינני יודע אם יש מכאן הוכחה שהכוונה לצאת הכוכבים.

נראה שאפשר לומר כגאונים ולהסביר שצריך להדליק בסוף שקיעה.
אמנם נראה שאפשר לומר אחרת, ודאי מי שיסבור כרבינו תם יהיה מחוייב להסביר שמדובר פה בסוף שקיעה, אבל מי שסובר כגאונים ששקיעה זה שקיעה, עדיין יוכל להגיד שכן מדובר בסוף שקיעה, זאת אומרת צאת הכוכבים, וזה על-פי דברי הגהות מרדכי שמדליקים בסוף שקיעה, צאת הכוכבים, שכן שרגא בטיהרא מאי מהני. ודוגמא לזה יש לפי דעתו בגמרא בתענית 'כל תענית שלא שקעה עליו חמה לאו שמיה תענית', וכוונת הדברים היא צאת הכוכבים. ונראה מדבריו שפירוש המילה שקיעה יכולה להיות שקיעה ויכולה להיות צאת הכוכבים, וצריך לראות לפי ההקשר, כאן הכוונה לצאת הכוכבים. ולפי דברים אלו אין ראיה מכך שהטור אומר סוף שקיעה אם כוונתו לצאת הכוכבים שסובר כרבינו תם.
וכן רואים בתוספות (מנחות כ ע"ב): "ואשכחן נמי שקיעת החמה דאיירי בסוף שקיעה כגון צאת הכוכבים, כדאמרינן בפרק הריני נזיר מן הגרוגרת (נזיר דף טז.) כגון דחזאי תלתא יומי סמוך לשקיעת החמה, והיינו בבין השמשות, כדאמר עלה בפרק כיצד צולין (פסחים דף פא.) ברואה בין השמשות וגם בפירקין (לקמן דף לו:) לכל המניח תפילין אחר שקיעת החמה עובר בעשה, והיינו בלילה, מדקאמר רבה בר רב הונא ספק חשיכה ספק אינה חשיכה לא חולץ ולא מניח. ועוד אמרינן במס' תענית (דף יב.) כל תענית שלא שקעה עליו חמה לא שמיה תענית, ומנהג אבותינו תורה היא שהכל נוהגין עד צאת הכוכבים..."

בבירור הלכה כותבים שהמחבר בשולחן ערוך כתב שמדליקים בסוף שקיעה ומפרשים בדעתו שהכוונה צאת הכוכבים, כך מבינים בדעתו המגן אברהם, פרי מגדים, אליה רבה, משנה ברורה. אלא שלדעתם המחבר סובר כרבינו תם, ובעל התניא לעומת זאת כותב בסידור שהמחבר חזר בו ביורה דעה, וסובר כגאונים, בכל מקרה יוצא לשיטתו צאת הכוכבים. אלא שתלוי בשיטות השונות רבינו תם, והגאונים. ובאמת זהו מנהג ספרדים וחסידים להדליק אחרי צאת הכוכבים. (אמנם לכאורה צריך עיון, שכן ראיתי בפרי עץ חיים ובשל"ה הקדוש שמדליקים עם שקיעת החמה, אם כן מדוע חסידים מדליקים בצאת הכוכבים. ובליקוטי מוהר"ן נראה שדעתו צאת הכוכבים, וקשור לזיכוי הרבים של מצדיקי הרבים ככוכבים.) ומדברים אלו גם כן רואים שהסברא להדליק בצאת הכוכבים איננה קשורה לרבינו תם, אלא לסברא שביום אין משמעות לנר, שכן מדליקים בצאת הכוכבים גם מי שסובר שהשולחן ערוך סובר כדעת הגאונים.

בשיטת הגר"א ישנה אי בהירות האם להדליק בשקיעה או בצאת הכוכבים.
בגר"א על שולחן ערוך כתב שהעיקר שצריך להדליק בשקיעה.
ולגבי שיטת הגר"א לא ברורים הדברים, המפורסם הוא שהגר"א הכריע כדעות של שקיעת החמה, וזה על-פי דברי הגר"א (סימן תרעב סעיף קטן א), סוף שקיעה - כן כתב הטור, וכן כתב הרא"ש (בפרק א דתענית) על דיני תענית, וכן בברכות על זמן קריאת שמע, פירש תוספות רא"ש שבא השמש הכוונה לצאת הכוכבים, ולא לשקיעה. והגר"א מקשר את הדברים, אומנם הרשב"א והר"ן סברו התחלת שקיעה, אלא שהם סברו התחלת שקיעה שנייה. שכן סברו כרבינו תם, המרדכי (סוף פרק ב בשבת) כתב שהלשון היא משתשקע- תחילת שקיעה, וכך מוכח מפרק הפועלים, משיפקסו - פירושו עד שיפקסו. וכן עיקר.ומזה שהגר"א כתב וכן עיקר נראה שדעתו לפסוק כשיטה זו, ובאמת חלק מהנוהגים כגר"א מדליקים בשקיעה.

אומנם בגר"א רואים שמבין שהרשב"א והר"ן רק הסבירו שקיעה לפי דעת ר"ת, ויתכן שלפי דעתם בשקיעה שלנו אי אפשר להדליק, שכן אפשר להעיר שלשיטתם אם נסבור שהגאונים צודקים, ושקיעה היא שקיעה ולא צאת הכוכבים, ממילא ייצא לשיטתם להדליק בשקיעה, ואפשר שהם סוברים ששקיעה שנייה היא לילה, ולכן סוברים שאפשר להדליק אז, אבל אם יתברר שמדובר בשקיעה ראשונה שהיא יום, גם הם יודו שחייבים לפרש שקיעה סוף שקיעה, שאם לא כן לא היה בונה הגר"א רק על המרדכי שסבר שמדליקים בשקיעה. אלא היה מוכיח שגם הרשב"א והר"ן סברו שקיעה. וכך הבין בתורת המועדים של הרב דוד יוסף (סימן ד הערה ב), והסכים עמו להלכות הרב עובדיה יוסף.

אומנם לכאורה צריך עיון שהרי את הדברים כתב הגהות מרדכי, וההגהות מדכי עצמו פסק בתחילת פרק ב בשבת שידליק בצאת הכוכבים. וצריך עיון.

בספר מעשה רב כתב שהדליק סמוך לצאת הכוכבים, וביורה דעה כתב הגר"א להדליק בצאת הכוכבים.

עוד מביא הרב שלזינגר מהספר מעשה רב: "זמן הדלקת נר חנוכה משתשקע החמה, קודם צאת הכוכבים, על כן מדליקין קודם תפילת מעריב". ומשמע שהמצוה אינה בתחילת השקיעה ממש רק סמוך לצאת הכוכבים". ועוד- שבביאורי הגר"א ליורה דעה (סימן רסו) כתב שהפוסקים פסקו צאת הכוכבים, דקיימא לן לחומרה כרבי יוסי, ולכן אין להדליק נר חנוכה קודם צאת הכוכבים.
הרי שיש סתירה בפסקים, ובאמת נחלקו המנהגים גם לנוהגים תמיד כהגר"א, ומביא משו"ת אז נדברו שהרב קוטלר הורה להדליק בארצות הברית 25 דקות אחרי שקיעה.
גם החזון איש הדליק לא ממש בשקיעה אלא כמה דקות לאחר השקיעה, גם הרב פיינשטין (אגרות משה או"ח ח"ד סימן קא אות ו) כתב להדליק עשר דקות לאחר שקיעה.

כך שהדברים לא סגורים שמנהג אנשי הגר"א הוא להדליק בשקיעה. גם ר' אברום כתב בספר של הרב הררי בנספח, שיש מאנשי ירושלים שנהגו להדליק בצאת הכוכבים. ויש לו הסבר מדוע שינו ממנהג הגר"א - בעזרת השם נתייחס אליהם בהמשך.

בהדלקה בצאת הכוכבים יוצאים ידי חובה לכולי עלמא.
לכאורה היה הכי פשוט להדליק בצאת הכוכבים, ואז פותרים את כל הבעיות,
א. זה הזמן האידיאלי לפי השולחן ערוך.
ב. לפי הגר"א זה בתוך הזמן של 'עד שתכלה רגל מן השוק', שאפשר להדליק לפי דין הגמרא.

ורק אם נאמר את כל ההנחות הבאות יצא שיש פה מצב של דיעבד, גם כן לא פסול. א.הזמן הוא שקיעה, לא כפסק שולחן ערוך.
ב.רבינו תם לא צודק בחישוב הזמנים והלכה כגאונים..
ג. שאי לא אדליק מדליק פירושו בדיעבד כדברי השולחן ערוך, שלא כרשב"א.
ד. לא נאמר שהיום אין צורך להדליק בזמן, ואפשר להדליק כל הלילה.
ה. אם שני התירוצים בגמרא חולקים, נסבור שלא כדעה השנייה שצריך להדליק כשיעור ואין הקפדה להדליק בזמן, ולכן אין בזה בעיה. או שנאמר שתירוצי הגמרא אינם חולקים, וצריך להקפיד על הזמן.

בהדלקה בצאת הכוכבים ישנה בעייה של דחיית תפילת ערבית וקריאת שמע ולכן סובר המשנה ברורה שעדיף להדליק בשקיעה.

אבל כאן נכנסת בעייה של זמן קריאת שמע ותפילת ערבית, ולכן אמנם ודאי נדליק נרות חנוכה לכל השיטות בזמן, אבל יהיה לנו בעיה, של דחיית ערבית וקריאת שמע.
וכתב המשנה ברורה(סימן תרעב סעיף קטן א): "עם סוף שקיעתה - היינו צאת הכוכבים שאז העם עוברין ושבין ורואין בביתו ואיכא פרסומי ניסא. אכן בערב שבת מקדימין וכדלקמן בסי' תרע"ט. והנה המחבר סתם כדעת הטור וסייעתו דסבירא ליה דמה שאמר הגמרא דזמן הדלקת נר חנוכה הוא משתשקע החמה היינו סוף שקיעה, אבל באמת יש הרבה ראשונים דסבירא ליה דכונת הגמרא הוא על תחלת שקיעה שניה והוא בערך רבע שעה מקודם.(זה בנוי על רבינו תם, וכבר כתבנו בסיעתא דשמיא שאלו שסוברים שלא כרבינו תם, אולי יודו שעדיין אינו חשיכה השקיעה, ואין להדליק אז.)
ועיין בביאור הלכה, שביארנו דלאותן האנשים הנוהגין להתפלל מעריב בזמנו, דהיינו אחר צאת הכוכבים, נכון לנהוג כן לכתחלה להדליק קודם מעריב, וכן כתב במור וקציעה, וכן נהג הגר"א [אכן יטיל בה כל כך שמן שידלוק חצי שעה אחר צאת הכוכבים]. ואם לא הדליק מקודם, והגיע זמן צאת הכוכבים יקדים להתפלל מעריב דהוא תדיר, וגם יש בה מצות קריאת שמע שהיא דאורייתא [שע"ת].
ודע דאפילו הנוהגין תמיד להדליק אחר תפלת ערבית, מן הנכון שיכינו על כל פנים השמן בתוך הנרות קודם תפילת ערבית, כדי שיהיה מוכן תיכף אחר תפלת ערבית להדליק, דאם יעשה הכל אחר תפלת ערבית, בודאי יש לחוש שיעבור עיקר זמן הדלקתו, והוא חצי שעה מדינא דגמרא:"

נראה לי מדברי המשנה ברורה, שגם כן סובר שהעיקר לדינא הוא צאת הכוכבים, לכן צריך לתת שמן שידלוק עד חצי שעה אחרי צאת הכוכבים, ולכן אם אדם לא התפלל ערבית יתפלל קודם ערבית, ולכאורה יפסיד את המצוה בזמנה, ולהתפלל יכול גם עוד חצי שעה, ולא חושש המשנה ברורה שימשך ויעבור זמן ערבית, אלא סובר זריזין מקדימין. בעל כורחך שהעיקר לדינא שידליק אחרי צאת הכוכבים, ועדיין זה זמנו, אמנם הדרך המובחרת היא להדליק בשקיעה בשביל לא לפספס את השיטות שסוברים שקיעה.
אלא שלדעת המשנה ברורה אין חיסרון בהקדמה, ובפרט הקדמה מועטת, וכך מרוויחים את כל השיטות, ולכן דרך זו עדיפה, אומנם כבר הוא עצמו כותב שיש נוהגים אחרת, ובביאור הלכה סימן תרעב מאריך הרבה בדברים. וזה לשונו: "לא מאחרים - ולפי זה צריך להדליק תיכף אחר צאת הכוכבים. ואם כן צריך עיון מי שנוהג תמיד להתפלל מעריב בזמנו, דהיינו אחר צאת הכוכבים, איך יעשה? [פמ"ג]. והנה לדחות תפילת ערבית משום זה גם כן אינו כדאי, דיש בה מצות קריאת שמע שהיא דאורייתא, וגם דתדיר קודם, כמו שכתבו האחרונים. ועל כן נראה לי דאיש כזה בודאי מן הנכון שידליק קודם מעריב. אחד, דהרבה ראשונים סבירא ליה דלכתחלה יש לנהוג כן כמו שהביא הגר"א 1 , ועוד דאף הטור שכתב סוף שקיעה נוכח בסמוך דגם הוא סבירא ליה דיכול להקדים עד קרוב לחצי שעה מקודם. ובפרט אם נסבור בדעת הרמב"ם, במה שכתב דמדליקין עם שקיעתה היינו ממש עם הזמן שנתכסה השמש מעינינו, וידוע שדעתו דמצות הדלקה הוא רק כחצי שעה או מעט יותר אחר כך, ואם עבר הזמן שוב לא ידליק עוד, אם כן אם ידליק בשעת צאת הכוכבים אינו יוצא כלל מצות הדלקה לדעת הרמב"ם והעומדים בשיטתו בזמן השקיעה. ואפילו המקילים שיכול להדליק אחר כך הוא גם כן רק מטעם ספק לכמה פוסקים. ועל כן נראה דטוב ונכון לכתחלה להדליק קודם מעריב, ועיין בשערי תשובה שכתב בשם מח"ב גם כן שמי שעושה כן לא הפסיד, ולפי מה שהוכחנו יש לנהוג כן לכתחלה.

ולא מקדימים - הוא מלשון הרמב"ם, עיין בר"ן ורשב"א דפליגי על זה [הגר"א]. והנה מקור הרמב"ם כתב הרב המגיד שהוא ממה דאיתא בשבת (כ"ג ע"ב) ובלבד שלא יקדים ולא יאחר, ויפרש לה דאיירי בחנוכה, ולפי זה לרוב הפוסקים דמפרשי לה דאנר של שבת קאי [הר"ח ורש"י ותוספות והרא"ש ורבינו יונה והמרדכי בריש פרק תפלת השחר] - תו אין לנו מקור לדינו של הרמב"ם. וגם הטור בסימן רס"ג נסיב לה לענין שבת. וקצת פלא על השולחן ערוך, דסתם בסימן רס"ג ס"ד לענין שבת, וגם בענינינו לענין חנוכה, ואולי דבענינינו סובר הטור ואפשר גם להרמב"ם שהוא מצד הסברא שאינו ניכר לפרסומי ניסא כשמקדים, דשרגא בטיהרא מאי מהני. אבל קשה, דהתינח אם מפרש משתשקע החמה כפשטיה נוכל לומר שקודם שקיעה שאור היום גדול לא מינכר אור הנר וליכא פרסומי ניסא, אבל כיון שהעתיק השולחן ערוך כפירושו של הטור והמרדכי דהיינו מסוף שקיעה והוא צאת הכוכבים, בודאי כשמקדים קצת כערך רבע שעה, והוא זמן בין השמשות [אפילו לדעת ר"ת וסייעתו] או מעט יותר, איכא היכר שהוא ללילה. ותדע בשבת גם כן פסק השולחן ערוך שם שלא יקדים, מטעם שאינו היכר שמדליקו לכבוד שבת, ואפילו הכי ידוע שמוכרח לכולי עלמא להדליקו קודם בין השמשות הנזכרים לעיל, ועל כורחך אנו צריכין לומר, דמה שאמרו 'ובלבד שלא יקדים', היינו דוקא שמדליקו בעוד היום גדול, שאז אינו מינכר שהוא לכבוד שבת. וכן בענינינו שהוא לשם חנוכה. וכן מוכח לשון השולחן ערוך שם, עיין שם. אבל לא כשמדליקו רבע שעה או אפילו חצי שעה לערך קודם צאת הכוכבים. והנה הטור, כשהעתיק מסוף שקיעה לא העתיק ובלבד שלא יקדים, והרמב"ם שהעתיק ובלבד שלא יקדים לא העתיק מסוף שקיעה, אלא כתב שמדליקין עם השקיעה. [וזה לשונו (בפרק ד מהלכות חנוכה הלכה ה'): "אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין"], וכונתו ממש קודם השקיעה [וכענין שאמרו (בשבת ל"ג) ג' דברים צריך אדם לומר ערב שבת עם חשיכה וכו' הדליקו את הנר, הרי דלשון עם היינו זמן מה קודם]. ואפילו אם נפרש דהרמב"ם סובר כרבינו תם וסייעתו, דהיינו השקיעה השנייה, גם כן אנו מוכרחין לומר דזמן של בין השמשות ומעט יותר כעשרה מינוט מקודם, דהוא בסך הכל לערך כ"ה מינוט קודם צאת הכוכבים, אינו בכלל ובלבד שלא יקדים, והראיה משבת, וכל שכן לפי מה שביררנו לעיל בסימן רס"א מכמה פוסקים, דהרמב"ם סובר דצריך להדליק נרות בערב שבת קודם שנתכסה השמש מעינינו [ואינו סובר כר"ת דשני שקיעות הן] והוא הנקרא שקיעה, אם כן בודאי כשמדליק אפילו קודם שקיעה גם כן אינו בכלל שלא יקדים, אך שלא יקדים הרבה קודם שקיעה דזהו מה שאמרו ובלבד שלא יקדים. היוצא מדברינו, דהמחבר שהעתיק כטור מסוף שקיעה וצירף לזה דברי הרמב"ם שלא יקדים הוא צריך עיון גדול.
ואגב דאיירינן בהאי ענינא, אכתוב מה דקשה לי בדברי הבית יוסף, שכתב: "ודברי הרמב"ם כדברי בעל הלכות גדולות, שכתב אין מדליקין נרות קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין", עד כאן לשונו. וקשה, הלא הר"ן מקשה על דברי בעל הלכות גדולות, ממה דקיימא לן לענין שבת דאחר שקיעה אסור להדליק, ושם נמי תניא משתשקע, ועל כורחך דבענינינו גם כן אם רצה להדליק מקודם - מדליק. ותירץ דבה"ג יסבור כרב יוסף ושם נמי מותר אחר שקיעה, עיין שם. ולפי זה מה יענה להרמב"ם דפוסק כרבה כמו שכתב הרב המגיד 2 (בפרק ה מהלכות שבת). ועל כורחך אנו צריכין לומר כמו שכתבנו מקודם, דעם שקיעתה היינו זמן מה קודם גם כן נכלל בעם שקיעתה, ודומיא מה דאיתא בשבת ג' דברים צריך לומר ערב שבת עם חשיכה וכו' הדליקו נר, ומה שכתב אין מדליקין נרות קודם שתשקע החמה - היינו זמן הרבה קודם".

אם כן, המשנה ברורה בונה את פסקו שהדלקה בשקיעה עדיפה, מכך שודאי שאפשר להדליק קצת לפני שקיעה, וראיה משבת 3 , ולפי זה מובן מה שהקשינו בסייעתא דשמיא קודם, כיצד לא דנו מה דין שבת, אבל שקיעה פירושה קרוב לשקיעה. ולפי זה גם אם זמן ההדלקה היא בצאת הכוכבים אפשר להדליק קצת קודם, שקיעה.

אם כן שיטת המשנה ברורה היות שיש שיטות שזמן ההדלקה היא שקיעה עצמה, ובצאת הכוכבים אי אפשר להדליק, בגלל שמתפללים ערבית קודם בגלל קריאת שמע דאורייתא, ולהקדים את התדיר, ייצא שלא מדליקים בזמן, ואחרי הזמן זה לחלק מהדעות הדלקה מספק שכן יש שני תירוצים בגמרא, ולא כדאי להיכנס לזה.
דין לא להקדים ולא לאחר נאמר לרוב הראשונים על נר שבת, ולא נר חנוכה, ממילא מותר להקדים לרוב הראשונים את הדלקת הנרות.
הראשונים שסוברים שלא להקדים סוברים שמדליקים בשקיעה, ואז יש סברא שרגא בטיהרא מאי מהני. אבל הראשונים שאומרים סוף שקיעה מסתבר שאפשר להקדים, ולכן דווקא אותם ראשונים לא כתבו לא להקדים.

אבל המשנה ברורה עצמו, כתב שיש שנוהגים אחרת להדליק בצאת הכוכבים, ונראה לי שסברתם היא שהשולחן ערוך פסק סוף שקיעה כדעת הטור והרבה ראשונים. והדלקה לפני צאת הכוכבים איננה טובה, מצד שרגא בטיהרא מאי מהני, או לכל הפחות היא הדלקה בדיעבד. ושבת אינה ראיה, שכן אין לומדים אפשר משאי אפשר. לכן גם אין שום סיבה להסביר ששקיעה זה קרוב לשקיעה, והיות שכאן זה דין של שרגא בטיהרא מאי מהני, ממילא לא נראה לומר שקשור לעניין שבת שלא יקדים הרבה, כאן שקיעה זה שקיעה.

דעת ריב אברום שפירא שכשמדליקים בפנים אפשר להדליק כל הלילה ממילא עדיף להדליק לאחר צאת הכוכבים. ויש נוהגים כך גם בירושלים.

בספר של הרב הררי הביא את דברי ר' אברום שפירא שאומר שהדלקה לפני כ"ה בכסלו איננה חנוכה, ואם ההדלקה בזמן צאת הכוכבים יוצא שמדליקים לפני חנוכה, אלא שסומכים על כך שיש ספק דרבנן, והיות שיש דעות שאומרות שאפשר להדליק מפלג המנחה -מדליקים אז, אבל בצאת הכוכבים זה ודאי חנוכה ואז אפשר להדליק. (אומנם זה סברא מחודשת שיש חילוק בין היום הראשון של חנוכה לשאר ימים, ואפשר לכאורה לעשות חשבון זה בכל הימים ובהמשך יתבאר יותר).

ויש לצרף עוד סברא בניגוד למשנה ברורה, שדעת הרמ"א שאפשר היום שמדליקים בפנים להדליק כל הלילה, ואם נומר כך, ייצא שהדעות שאפשר להדליק מפלג המנחה יש חולקים עליהם וייתכן שהשו"ע לא פסק כשיטה זו שהביא בשם יש אומרים, ובסתם כתב להדליק משקיעה, אבל הדלקה בצאת הכוכבים לפי רבים מהראשונים ופסק שולחן ערוך - זה זמן הדלקה, וגם אם זה לא זמן ההדלקה, העיקר לדינא שאפשר להדליק כל הלילה שכן מדליקים בפנים, והגר"א שהעדיף שקיעה, משום שלא פסק כרמ"א שהעיקר לדינא שהיום אפשר להדליק כל הלילה. וכותב ר' אברום שלכן גם חלק מהנוהגים לפי הגר"א מדליקים בצאת הכוכבים.

ואפשר אולי לצרף לדברים של ריב אברום, שגם בזמן הגמרא, וגם אם הדלקה היא בשקיעה, ישנה דעה שנייה בגמרא, ועוד- יש אומרים שגם בזמן הגמרא, וגם לתירוץ הראשון מדובר על זמן לכתחילה, אבל בדיעבד אפשר להדליק אחרי, אם כן לא ברור שעבר הזמן. יותר מזה - חלק מהראשונים שמתירים להדליק לפני, אין הבדל לשיטתם בין לפני הזמן לאחרי הזמן. שכן הגמרא לא דיברה בדיעבד.

ועוד אפשר לצרף שישנם מפוסקי זמננו הסוברים שלא קבעו חכמים זמן של חצי שעה, אלא קבעו שצריך להדליק עד שתכלה רגל מן השוק וזמן זה השתנה בזמננו

אמנם הבונים את שיטתם (שאפשר להקדים מפלג המנחה, או קצת לפני שקיעה), מדין הדלקת נרות בשבת, לכאורה ודאי תהיה אותה הוכחה שאפשר להדליק מפלג המנחה גם לפני כ"ה בכסלו, שכן הרבה פעמים חל היום הראשון של חנוכה בשבת, ורואים שאפשר להדליק לפני התאריך, ורק מי שבונה את דבריו על טענות שגם לפני צאת הכוכבים זה לילה, או שדברי הגמרא לא להקדים נאמרו רק בקשר לשבת ולא בקשר לחנוכה, אפשר להגיד שכל זה טענות בתוך ימי חנוכה. אבל כל עוד לא הגיע חג החנוכה אין בכלל מקום להדלקה, ואם חל כ"ה בכסלו בשבת אז יש דין מיוחד שאפשר להדליק נרות לפני חנוכה על-מנת שידלקו בחנוכה.

למדליקים בחוץ תחזור סברת המשנה ברורה, אבל מנהג ירושלים היה להדליק בפנים. למתפללים ערבית קודם צאת הכוכבים המובחר לכולי עלמא להדליק בדיוק בצאת הכוכבים.

יש להוסיף שכמובן לאלו שמדליקים בחוץ, מנהג שהיום הולך ונפוץ יותר, ממילא דברי הרמ"א שאומר שהיום אפשר להדליק כל הלילה לא יעזרו, ויתכן שלהם עדיף להדליק בשקיעה, מה שאין כן מי שמדליק בפנים, יש מקום גדול לומר שעדיף צאת הכוכבים. כמו כן מי שהולך כפוסקים שמותר ערבית מוקדם בכל השנה, דבר שהארכנו בו בסייעתא דשמיא במקום אחר האם מותר, ודאי יתפלל ערבית מוקדם, מנחה יתפלל לפני פלג המנחה, ובזמן צאת הכוכבים ממש ידליק נרות חנוכה, וייצא ידי חובה כמעט לכל השיטות, (לשיטת רבינו תם זמן צאת הכוכבים הוא אחרי צאת הכוכבים שלנו, ואם נסבור שרבינו תם צודק, דבר שלא כל כך מקובל בארץ, ואפילו המחמירים מחמירים בדאורייתא ולא בדרבנן, ונסבור שזמן הדלקה הוא צאת הכוכבים ולא שקיעה כפסק השו"ע ולא בשקיעה שנייה, ונסבור שלא כהגר"א שהכריע שהעיקר כשיטות שאפשר להדליק בשקיעה, אלא כפסק שולחן ערוך, ולא נסבור שיש ראיה משבת שאפשר להדליק מפלג המנחה, ולא נסבור כמשנה ברורה שאפשר להדליק גם מעט קודם לכן, ייצא שלא הייתה הדלקה בזמן).

זמן ההדלקה במוצאי שבת.

במוצאי שבת יש לעיין גם כן מתי מדליקים? בדיקה שעשיתי בקל לוח של חנוכה תשסח, יצא שצאת הכוכבים היא 5:02, לעומת זאת זמן צאת שבת (אין לי מושג מה גדרו של זמן זה, ואיך מחשבים אותו, ההפרש במשך השנה בין צאת הכוכבים לצאת שבת בלוח משתנה.) הוא 5:15, אם כן יוצא שלש עשרה דקות אחרי צאת הכוכבים. אם כן מי שלא התפלל בצאת הכוכבים, אלא חיכה לצאת שבת, לפי הראשונים שאומרים שמדליקים בשקיעה ממש - פשוט שכבר עבר הזמן, לעומת זאת, לדעת הראשונים שאומרים צאת הכוכבים, לכאורה אם יגיד המבדיל בין קודש לחול, וידליק אז, ייצא ידי חובה של הדלקה תוך חצי שעה מצאת הכוכבים. ולהתפלל ערבית קודם, שהרי אפילו ביום חול רגיל מתפללים ערבית קודם, יתכן שהדברים לא דומים, שכן ביום חול רגיל אם ידליק תוך חצי שעה מצאת הכוכבים תהיה הדלקת נרות חנוכה בזמן לפי השולחן ערוך, וזה הדעה העיקרית, אלא שבגלל חששות לשיטות ראשונים אחרות היו שהעדיפו שקיעה, אבל בצאת שבת יפספס את הדלקת נרות חנוכה בזמן, אם יתפלל ערבית קודם.

לכן לכאורה בזמן הגמרא לפי התירוץ שאחרי שכלתה רגל מן השוק לא מדליקים, היו צריכים להדליק לפני ערבית, שאם לא כן יפספס לגמרי את זמן ההדלקה לפי שיטה אחת. אמנם בימינו נראה שיתפלל ערבית קודם שהרי מדליקים בפנים, ואם כן המצוה היא כל הלילה, ולכן חוזרות הסברות שקריאת שמע היא דאורייתא, וגם תפילת ערבית תדירה יותר ולכן היא עדיפה.

אומנם אפשר אולי לומר, שגם אם מדליקים בחוץ כמו זמן הגמרא, עדיין עדיף להתפלל ערבית קודם, שכן ישנם שני תירוצים בגמרא ואנחנו מסופקים האם מי שהדליק אחרי הזמן יצא ידי חובה, ומספק מדליק נרות חנוכה, אם כן חוזרות הסברות שתדיר קודם, אבל נראה לי שנשאר בגדר הספק, ועדיף להדליק בודאי ולא ספק, ועוד- לא מוסכם בראשונים שיש בגמרא תירוץ שאפשר להדליק אחרי זמן שתכלה רגל מן השוק, ולכן עדיף להדליק קודם ערבית. וצריך עיון למדליקים בחוץ.

אמנם עצה פשוטה על-מנת לא להגיע לספק, להתפלל לפני צאת שבת, אחרי צאת הכוכבים, ואז בצאת שבת להדליק נרות חנוכה, ועדיין יהיה בתוך חצי שעה מצאת הכוכבים, כך שתועיל ההדלקה.



לנוהגים כרבינו תם נחלקו הפוסקים האם מחכים במוצאי שבת לזמן רבינו תם או מדליק בצאת שבת, ובפשטות תלוי האם נוהגים כרבינו תם לחומרא אף שהכרענו שאין הלכה כמותו, ממילא לא כדאי לפספס נרות חנוכה בזמנם, או שחוששים לדעת רבינו תם ואין לעשות מלאכה דאורייתא בספק שבת.

הבעיה תהיה למי שנוהג כרבינו תם לחומרה, ויוצא שצאת השבת תהיה יותר מאוחרת, מה יעשה? ונראה לי שהדברים תלויים כיצד נתפוס את הגישה שהולכים כרבינו תם לחומרה בדינים דאורייתא, אפשר להבין את הדברים שיש ספק האם רבינו תם צודק, שכן רוב ראשונים סוברים כמוהו, ואולי גם השולחן ערוך פסק כמוהו, או שלא פוסקים כרבינו תם שהדברים תמוהים במציאות, והגר"א סובר שצריך לפסוק כשיטה החולקת על רבינו תם, אם כן הגענו למחלוקת, ויש לנו כלל ספיקא דאורייתא לחומרא, ספיקא דרבנן לקולא. ממילא בצאת שבת המחמירים כשיטת רבינו תם, וודאי ידליקו כזמן רבינו תם, שכן כיצד בגלל ספק הדלקת נרות חנוכה בזמן, והיא מצוה מדרבנן, נחלל שבת? ובפרט למדליקים בפנים, היות שלפי דעת הרמ"א זמנה כל הלילה, ממילא מדוע לא יחמירו כשיטת רבינו תם, ובפרט שייתכן שזמן ההדלקה הוא תוך חצי שעה מזמן צאת הכוכבים, וצאת הכוכבים אולי הוא לפי רבינו תם, להרבה שיטות זה דעת השולחן ערוך להלכה, ואם כן יתכן שמדליקים נרות חנוכה בזמן האמיתי. ואדרבה - בימים האחרים יכול להיות שמדליקים לא בזמן.

אמנם יכול להיות שיטה אחרת לנהוג כרבינו תם, באמת שיטת רבינו תם אינם להלכה שכן שיטתו אינה מתאימה למציאות וכבר בצאת הכוכבים זה לילה, אבל אף על פי כן היות שהדברים יצאו מרבינו תם וסברו כמותו רבים מהראשונים, עדיף לא להכניס את ראשנו בין הרים גדולים, ולכן יש לנהוג כרבינו תם לחומרא, ברם כאשר הדברים יגיעו לבעיות אחרות, כגון שיגרום לפספס הדלקת נרות חנוכה בזמן, כאן כל חומרא היא למעשה קולא, ועדיף להוציא שבת לפני זמן רבינו תם.
למעשה ראיתי פעם שנחלקו בזה חכמי הדור הקודם, נדמה לי (אינני בטוח) שהרב אוירבעך כותב שבשבת זו לא יחמירו כרבינו תם, וכן ראיתי שדעת הרב קניבסקי, וראיתי שהרב פיינשטין כתב שלא להדליק יותר מוקדם בשבת חנוכה, שצריך לחשוש לרבינו תם, (ויתכן שאומר כן בארצות הברית ששם ישנה סיבה לחשוש לרבינו תם) וכן דעת הרב עובדיה, הובאה ב'תורת המועדים' סימן ח סעיף יא.




^ 1. לסוברים כגאונים הגר"א הביא רק דעה אחת הסוברת כן והיא הגהות מרדכי, וגם בו ישנה סתירה, ובגר"א גם הבאנו שסותר את דבריו.
^ 2.כבר הבאנו מאירי שכתב שאין ללמוד מהדלקת נרות שבת שאין לומדים אפשר משאי אפשר. ואפשר שסובר כדעה זו.
^ 3.עיין הערה קודמת.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il