הגמרא (גיטין כ עמוד ב) הביאה את שאלתו של רבא לרב נחמן, מהו הדין כשאדם נותן לאשתו גט מזהב, ואומר לה ששווי הגט ישמש לפירעון כתובתה, האם האישה מגורשת בגט זה, או לא. רב נחמן ענה לו שהגט כשר, וגם את הכתובה האישה מקבלת, והבעל נפטר מתשלום נוסף עבור הכתובה.
רשב"א (ד"ה אמר ליה) הביא את דברי רבא בהמשך הגמרא שמציין שאישה אינה מתגרשת אם בעלה נותן לה גט ואומר שהנייר יישאר להיות שייך לו, ורק האותיות שבגט שלה. והקשה שגם כשאדם נותן גט לאישה, ואת החומר שממנו עשוי הגט, הוא לא נותן לה בתור גט, אלא נותן לה בתור פירעון החוב, הוא בעצם אומר שהגיליון יישאר שלו, ואותו הוא נותן לה לצורך אחר, ואם כן הגט צריך להיות פסול באופן זה?
תירץ הרשב"א שאמנם, אם אכן כוונת הבעל לתת לאשה את הגט רק לצורך פירעון הכתובה, האישה לא תהיה מגורשת, ורק אם הבעל נותן לאישה את הגט על מנת שהיא תתגרש בו, רק שהוא אומר לה שהוא נותן לה גט בשווי גבוה, והוא מבקש שהיא בתמורה תמחל לו על הכתובה, אז הגט מועיל.
רמב"ם (גירושין ח, טו) לא הזכיר כלל בדבריו שהאישה מוחלת בתמורה, והאחרונים נדרשו לשאלה מדוע. מעשה רוקח (שם) ורש"ש (על הגמרא שם) ביארו שניתן לתרץ את קושיית הרשב"א בדרך אחרת: במקרה שהבעל משאיר את הנייר שלו, יוצא אכן שה'אותיות פורחות באוויר', אך כאן הבעל נותן לאשה את שטר הגט, אלא שהוא רוצה תוך כדי גם לפרוע לה חוב אחר, ואין בכך כל בעיה כיון ששטר הגט בסופו של דבר יהיה שייך לאישה, והוא היה יכול לתת שטר בשווי של פרוטה ואפילו פחות, ולכן אין הכרח שהיתרה תינתן בתורת גט.
כך גם עולה מתוספות (ד"ה התקבלי) שספק הגמרא הוא האם נתינת גט חייבת להיות רק לשם גירושין, ולא לשם דבר אחר, או שהיא יכולה להיות גם לשם עניין אחר כמו פירעון הכתובה. ומסקנת הגמרא לפי הסבר התפארת יעקב היא שכיון שתשלום הכתובה הוא חלק מתהליך הגירושין, לכן נתינת הגט יכולה להיות גם לשם פירעון הכתובה.
בספר 'גט פשוט' (לרב משה בן חביב סימן קכד אות מה) כתב, שלפי דברי הרשב"א, אם הבעל אומר לאשה 'התקבלי גיטך ופרעון כתובתך בזהב שבגט', האישה אינה מגורשת כיון שבמפורש הוא אמר לה שהוא נותן לה את הגט לצורך פירעון, ולא בתמורה למחילה שלה.
ט"ז (אבן העזר קכד, יח) כתב שלשיטת הרשב"א פירעון הכתובה יועיל רק במקום שבו לא מגרשים בעל כורחה של האישה, כיון שהמחילה על הכתובה תלויה בהסכמתה של האישה.

סיכום: אדם הנותן גט בשווי גבוה לאשתו, ואומר לה סתם 'הרי גיטך וכתובתך' היא מגורשת, ולדעת הרשב"א זה עובד מצד מחילת האישה על הכתובה. לפי זה כתבו חלק מהאחרונים שצריך שנתינת הגט תהיה מדעת האישה, וכן שלא יאמר הבעל במפורש שהיא מקבלת את שווי הגט בתור פירעון כתובה. לעומת זאת יש שלמדו שהרמב"ם ותוספות חולקים על דברי הרשב"א, וסוברים שמסקנת הגמרא היא שנתינה כזו מועילה הן לגירושין והן לפירעון הכתובה.