בפרשתנו מתחילה התורה לתאר, מצד אחד, את הקשיים בהם נתקל משה רבנו והתמודד העם, בדרך אל הישועה. ומצד שני, אנו קוראים על הנסים המופלאים שליוו את הליך הגאולה ממצרים.
הנביא מיכה כבר טבע את המטבע הנבואי
"כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז' טו).
השבוע נפנה את קוראינו היקרים לדבריהם של שני נביאים נוספים:
אחד שקיבל נבואה אודות גאולה קרובה שתהיה במתכונת הגאולה ממצרים. גאולה זו הותנתה בחזרה אל ד'.
הנביא השני מודיע לעם כי הגאולה נדחתה מפני שהעם לא שב אל ד'. גם נביא זה ניבא בלשונות המזכירים את לשון התורה בחצי הראשון של ספר שמות.
מתוך כך נלמד גם איך שבים אל ד'.
חכמים שכתבו את ההגדה אותה אנו אומרים בליל הסדר, השתמשו בפסוקים גם מתוך נבואתו של הנביא יואל. נביא זה הכריז:
"...כִּי בָא יוֹם יְקֹוָק כִּי קָרוֹב:...יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה ... כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָה מִן הָעוֹלָם וְאַחֲרָיו לֹא יוֹסֵף עַד שְׁנֵי דּוֹר וָדוֹר" (ב' א-ב), "יֶתֶר הַגָּזָם אָכַל הָאַרְבֶּה וְיֶתֶר הָאַרְבֶּה אָכַל הַיָּלֶק וְיֶתֶר הַיֶּלֶק אָכַל הֶחָסִיל" (א' ד): "כִּי קָרוֹב יוֹם יְקֹוָק בְּעֵמֶק הֶחָרוּץ" (ד' יד), "...כִּי גָדוֹל יוֹם יְקֹוָק וְנוֹרָא מְאֹד וּמִי יְכִילֶנּוּ: וְגַם עַתָּה נְאֻם יְקֹוָק שֻׁבוּ עָדַי ... וְשׁוּבוּ אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם" (ב' יא-יג). "וְעָלָה בָאְשׁוֹ" (ב' כ השוו ללשון בפרשתנו שמות ז' יח), "וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ: וְגַם עַל הָעֲבָדִים וְעַל הַשְּׁפָחוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי (כמו שהיה במעמד הר סיני) וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ דָּם וָאֵשׁ וְתִימֲרוֹת עָשָׁן".
כמה דורות מאוחר יותר, פנה הנביא עמוס אל עם ישראל והודיע להם כי הם נכשלו במשימה, הם לא הצליחו לשוב אל ד', יום ד' איננו יום גאולה אלא יום פורענות. הוא משתמש בלשונו של הנביא יואל:
"וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם יְקֹוָק:...שִׁלַּחְתִּי בָכֶם דֶּבֶר בְּדֶרֶךְ מִצְרַיִם ... וָאַעֲלֶה בְּאֹשׁ וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם יְקֹוָק" (ד' ט-י), "הוֹי הַמִּתְאַוִּים אֶת יוֹם יְקֹוָק לָמָּה זֶּה לָכֶם יוֹם יְקֹוָק הוּא חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר" (ה' יח) "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם אֲדֹנָי יְקֹוִק וְהֵבֵאתִי הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם וְהַחֲשַׁכְתִּי לָאָרֶץ בְּיוֹם אוֹר...יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר יְקֹוָק וְלֹא יִמְצָאוּ" (ח ט-יב)/

כשאנו שואלים את עצמנו, מה גרם למהפך נורא זה, למה יום ד' שהיה אמור להיות יום של אור וגאולה הפך ליום חושך ואפילה? למה במקום שפע נבואי יהיה רעב ומחסור רוחניים? למה המכות נוחתות על עם ישראל ולא על המצרים או אויבים אחרים של עם ישראל?
התשובה שנתן הנביא עמוס היא חד משמעית. עוולות חברתיות ומערכת משפט מושחתת הם הסיבות לכך. עשיית עושר ולא במשפט וניצול השכבות החלשות הם אלה שדוחים גם גאולה מובטחת. לשונו של הנביא מאוד ברורה נצטט מבחר קטן של פסוקים.
"הַהֹפְכִים לְלַעֲנָה (צמח רעיל) מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לָאָרֶץ הִנִּיחוּ" (ה' ז),
"כִּי הֲפַכְתֶּם לְרֹאשׁ מִשְׁפָּט וּפְרִי צְדָקָה לְלַעֲנָה" (ו' יב),
"לְהַקְטִין אֵיפָה וּלְהַגְדִּיל שֶׁקֶל וּלְעַוֵּת מֹאזְנֵי מִרְמָה: לִקְנוֹת בַּכֶּסֶף דַּלִּים וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם" (ח' ה-ו).

המסקנה היא חד משמעית, כדי לחזור לימי צאתנו מארץ מצרים, חייבים לבנות חברה המיוסדת על אדני הצדקה והמשפט, חברה בה היושר במסחר הוא אחד מאבני היסוד, חברה בה תשלום מס אמת הוא לא פחות משמירת שבת וכשרות, חברה בה החזקים תומכים בחלשים ולא מנצלים אותם, חברה בה עברת שוחד היא לא פחות חמורה מעברת מוסר בתחום האישות.

יש במדינת ישראל בסיס חזק ואיתן לבניה של חברת חסד ואמת מכל הבחינות.
הבה נתפלל כי יעלה בידנו לחזק מגמה זו ולצאת גם בדורנו מבין המצרים.