"ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו בהר סיני שני לחת" (לא, יח)

העיר הנצי"ב שלכאורה המקרא היה צריך להיכתב באופן זה: "ויהי ככלותו לדבר אתו בהר סיני ויתן אל משה שני לוחות אבנים" למה נכתב נתינה לפני ככלותו? ותירץ שמה שנכתב בפסוק דוקא כך, כדי ללמד שגם ה"כילה לדבר אתו" זה עצמו מתנה, מתנה זאת מתבטאת בכך שמאותו יום לא יהיה נצרך לעמול ולחזור ולשנן כדי שלא ישכח, אלא יהיה כמעיין המתגבר מאליו בעיו התורהן כמו שהבטיח לו הקב"ה "עלה אלי ההרה ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצווה" – הכל במתנה.