עיקרי ההלכות
א.נחלקו הראשונים האם ספירת העומר בזמן הזה מדאורייתא או מדרבנן. המחלוקת תלויה בשאלה אם הספירה תלויה בקרבן העומר ושתי הלחם, או שהיא ספירה למתן תורה.
ב.טעה במניין הימים, אם נזכר תוך כדי דיבור- יתקן. אם נזכר לאחר מכן יחזור ויספור. ונחלקו הפוסקים האם צריך לחזור ולברך.
ג.ניתן לספור בברכה עד עלות השחר. לאחר מכן יספור ללא ברכה ובלילה שאחריו יחזור ויברך.
ד.אם שכח לספור בכלל באחד הימים - ימשיך לספור בלי ברכה.


א. ספירת העומר דאורייתא או דרבנן
בזמן שבית המקדש קיים, החובה לספור ספירת העומר היא מדאורייתא, כמבואר בפסוק: "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה לה'" 1 .
בזמן הזה שבעוונותינו אין בית המקדש קיים, לדעת ראשונים רבים החיוב לספור הוא רק מדרבנן, מאחר והספירה תלויה בקרבן העומר ובקרבן שתי הלחם.
הרמב"ם חולק על רוב הראשונים וסובר שאף בזמן הזה החיוב לספור הוא מדאורייתא. לדעתו הספירה איננה תלויה בקרבן, אלא הספירה היא למתן תורה 2 .
להלכה דעת השו"ע והאחרונים היא שסומכים על האומרים שהספירה היא מדרבנן, בספקות או בשעת הדחק 3 .


ב. דיני טעות בספירה
טעה במניין הימים, אם הוא נזכר תוך כדי דיבור יחזור מיד וימנה את המספר הנכון. אם נזכר לאחר כדי דיבור, חייב למנות שוב את המניין הנכון. ונחלקו הפוסקים האם צריך לחזור ולברך 4 .
שכח ולא ספר בתחילת הלילה, יכול לספור עד עלות השחר בברכה. אולם אם לא ספר בלילה, יספור ביום שלמחרתו בלי ברכה, ובלילה הבא ישוב ויספור בברכה 5 .
שכח ולא ספר כלל את אחד הימים, יספור מכאן ואילך ללא ברכה 6 .