בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • שיעורים נוספים בענין מלחמה
לחץ להקדשת שיעור זה

מסירות נפש כערך רוחני וכישות משפטית

undefined

הרב אלחנן פופקו

אייר תשע"ו
23 דק' קריאה
ענין היציאה למלחמה חשיבותו וערכו אמנם נידונו בהרחבה-חשיבותה של מלחמת המצוה, ההגנה על עם ישראל וארץ ישראל הינם מושגים אשר כמעט מובנים מאליהם בחברה ובצבא הישראלי. ברם, היבט נוסף שחובה לדון בו כאשר באים לדון בנושא צבא ומלחמה הוא הנושא של מסירות נפש. אין הכוונה כאן למסירות נפש במובן הסיכוני שלו אלא הכוונה למוכנות, אומץ וההקרבה, שהאדם חווה ומקריב בשעת מילוי תפקידו.
מסירות נפש כאמצעי
ידועים הם דברי הרמב''ם בהלכות מלכים(פרק ז' הלכה ט''ו) בתארו את תהליך היציאה למלחמה:
''ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומהיל עצמו עובר בלא תעשה..ולא עוד אלא שכל דמי ישראל תלויין בצוארו.. וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה. ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא וכו'

מדברי הרמב''ם האלו מתבאר, שליציאה למלחמה ישנה משמעות ערכית כפולה: הראשונה היא ההגנה עצמה וטובת בני עמנו ומטעם זה המתרשל במלחמה דינו כה חמור, והשניה היא קידוש שמו יתברך ש"ככל שידם של ישראל נוצחת הרי שדת האמת ניצבת על תילה ושם שמים מתקדש". היבטים אלו של המלחמה הינם היבטים כלליים וקולקטיביים המסתעפים מהתועלת הלאומית שיש במלחמה וכן מהתבססותו של העם היהודי שבביסוסו -אפילו הגשמי-יש משום קידוש השם כמבואר ברמב''ם כאן 2 .
מסירות נפש כיצירה רוחנית
היבט נוסף שיש ליציאה הינו ההיבט האינדיבידואלי, היבט זה של המלחמה אינו תוצאה של המלחמה, אלא תוצאה של מצב שנוצר אגב המלחמה. היבט זה הוא ההיבט של מסירות נפש- מסירות נפש כדבר היוצר קנין רוחני באדם שחווה חוויה זו. החייל היוצא למלחמה מכניס את עצמו למצבים אשר בדרך כלל לא היה מכניס את עצמו אליהם. מוכן הוא להקדיש את עצמו למען המטרה, הוא מכניס הוא את עצמו למצבים שבדרך כלל לא היה נכנס אליהם וניצב בפני סכנות שבד''כ לא היה הוא ניצב בפניהם .להיבט זה של המלחמה ישנה, השלכה עמוקה על נפשו, רוחניותו, ואישיותו של הלוחם וכמו שיתבאר בהמשך. ענין זה של מסירות נפשו של הלוחם במלחמה הינו לא רק במצב של סיכון עצמי של הלוחם אלא גם במוכנות, באומץ, ובנכונות להקרבה המגדירים את מסירות נפשו של הלוחם. למותר לציין שסיכון עצמי חסר צורך אין בו שום מעלה כלל ואף עבירה היא.
מרכזיים בענין זה הם דברי המכילתא (שמות כ:ו, הובאו ברמב''ן שם)'' רבי נתן אומר, לאוהבי לשומרי מצוותי, אלו שהם יושבים בארץ ישראל ונותנים נפשם על המצוות, מה לך יוצא ליהרג על שמלתי את בני, מה לך יוצא לישרף, על שקראתי בתורה, מה לך יוצא לישרף על שקראתי בתורה, מה לך יוצא ליצלב על שאכלתי את המצה וכו' המכות הללו גרמו לי לאהב לאבי שבשמים''.
הרי שאהבת השם שהינה בלב המוסר נפשו אינה בהכרח תכונה שהייתה מושרשת באופן כה עמוק בלב המוסר נפשו קודם לכן אלא שרק אחרי שגילה נכונות למסירות נפש שכזו אז נוצרה אהבה זו 3 . וממאמר מופלא זה מתבאר שבכוחה של מסירות נפש ליצור אהבה שלא הייתה שם מקודם ולהביא את האדם למדרגות שהוא לא היה זוכה להם בלא מסירות נפשו 4 .
סימוכין נוספים לתובנה מוצאים אנו בדברי הגמרא(בבא בתרא י:) האומרת שהרוגי לוד אין למעלה מהם. ומבאר רש''י(תענית יח. עפי''ד רבינו גרשום בבא בתרא י:) שמעשה היה בלוד שמישהו הרג את בתו של המושל והוא הורה ליהודים שאם לא יימצא הרוצח יהרוג את כל אנשי לוד ובאו שני אחים, פפוס ולוליינוס, והודו במעשה-אף שלא הם אלו שעשו אותו- בכדי להציל את כל אנשי העיר לוד. מסירות נפש זו, המוכנות, ההקרבה ונדיבות רוחם למסור את נפשם למען הכלל היא שזיכתה אותם במדרגה הייחודית והגבוהה מכל שאין למעלה מהם.
ויש להבין מה היה במעשה זה שהיה בכוחו להביאם למדרגה עליונה שכזו? הרי ניתן לשער שהיו אחרים שגם הצילו נפשות או עסקו במצוות רבות מהם ומהו זה שזיכה אותם למדרגה זו שאין דומה להם?
ועל פי המבואר כאן גודל מדריגתם הינו דבר ברור ומובן שכיון שנתבאר שמסירות הנפש של האדם יוצרת אצלו מדריגה גבוהה לבל ישוער ממה שהוא היה מסוגל להגיע בלא מסירות נפשו א''כ מסירות נפשם של פפוס ולולינוס למען הכלל היא שהביאה אותם למדרגה הגבוהה שהם השיגו. בדברי המדרש הנ''ל רואים אנו את כוחה של מסירות הנפש ליצור מדריגה נעלה וגבוהה ממה שהיה לפני כן.

אך עתה יש לברר ולהבין ענין זה. שהרי באמת מדוע זה שמסירות נפשו של האדם תקנה לאדם מדריגה כה גבוהה? ומדוע מוכנות זו יוצרת מדריגה ומעלה רוחנית אצל זה שמוסר נפשו?
מסירות נפש כקנין
מפתח להבנת ענין זה ניתן למצוא בדברי המדרש (מכילתא דרבי ישמעאל, מסכתא דשירה פרשה א')על הפסוק במלאכי(ג,כב) ''זכרו תורת משה עבדי ...'' ומבאר המדרש מדוע נקראת התורה תורתו של משה:
''זכרו תורת משה עבדי(מלאכי ג') והלא תורת אלקים היא? שנאמר(תהלים י''ט ח')תורת השם תמימה משיבת נפש הא מה תלמוד לומר תורת משה עבדי? לפי שנתן נפשו עליה נקראת על שמו והיכן מצינו במשה שמסר נפשו על התורה שנאמר (שמות ל''ד כ''ח) ויהי שם עם השם ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה ואומר( דברים ט,ט) ואשב בהר ארבעים יום לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי הא לפי שנתן נפשו על התורה נקראת על שמו."

הרי שמסירות נפשו של משה על התורה היא שזיכתה אותו שנקראת התורה על שמו. ומבואר מזה שמסירות נפשו של האדם על דבר מסוים מקנה לו קנין בדבר שעליו הוא מסר את נפשו. דוגמא מפורשת יותר מוצאים אנו במסירות נפשו של דוד המלך על בית המקדש:
''מזמור שיר חנוכת הבית לדוד(תהילים ל,א) וכי דוד בנאו והלא שלמה בנאו שנאמר (מלכים א', פרק ו' פסוק י''ד) ויבן שלמה את הבית ומה ת''ל מזמור שיר חנוכת הבית לדוד אלא לפי שנתן דוד נפשו עליו לבנותו נקרא על שמו וכן הוא אומר (תהילים קל''ב,א) זכור השם לדוד את כל עונותו אשר נשבע להשם נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום להשם משכנות לאביר יעקב הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי יער'' וכן הוא אומר (מלכים א' י''ב, ט''ז) ''ראה ביתך דוד'' הא לפי שנתן נפשו עליה נקראת על שמו וכן אתה מוצא שכל דבר שאדם נותן נפשו עליו נקרא על שמו '' עעיי''ש
הרי שמסירות נפשו של אדם עבור משהו יוצרת עבורו קנין מחודש בדבר שבלא מסירות נפשו לא היינו משייכים דבר זה אליו 5 .
דוגמא הנושאת אופי משפטי יותר מוצאים אנו בדברי הגמרא בסנהדרין הדנה במי שבא במחתרת לבית חברו לגנוב שנפסק שמותר להורגו מדין ''הבא להורגך השכם להורגו'' ואומרת הגמרא (סנהדרין עב.): ''אמר רב, בא במחתרת ונטל כלים ויצא פטור.מאי טעמא? בדמים קננהו'' ופירש רש''י ''בדמי נפשו קנאן הואיל ונתחייב מיתה בלקיחתן''. דהיינו מכיון שגנב זה הבא במחתרת נתחייב בנפשו בשעה שהוא גנב משהו- זה שעצם ההגעה למעשה הגניבה כרוך בסיכון נפשו ובמיתה- מקנה לו את החפצים שלמענם הוא כל כך הסתכן 6 . הלכה זו מדגימה את היסוד שאפילו באופן משפטי ומוחשי מסירות נפש (אף שבהקשר זה היא מסירות נפש שאינה ראויה לשבח, בלשון המעטה) נותנת לאדם קנין ממשי בדבר.
ואם זה במוסר את נפשו על ממון, על אחת כמה וכמה שהמוסר את עצמו על התורה, מצוות, וארץ ישראל על אחת כמה וכמה שדבר זה מקנה לו קנין רוחני נצחי במה שהוא מסר את נפשו עליו.
ועתה שראינו שמסירות נפש מקנה לאדם קניין של ממש במה שהוא מסר את נפשו עליו, יש להבין איך זה בדיוק וממה ההיגיון בזה שאדם מוסר נפשו על דבר מקנה לו חלק בדבר ויוצרת קשר הדוק בינו למה שהוא מסר נפשו עליו.
מסירות נפש וערך החיים
את ההסבר לזה שמסירות נפש יוצרת קנין של ממש ומקנה לאדם שמסר נפשו על דבר חלק בלתי מעורער בדבר שעליו הוא מסר את נפשו ניתן להבין על פי סיפור, צדדי לכאורה, בשמואל ב' ( המופיע שוב באופן קצת יותר מפורט בדברי הימים)
(טז) וְדָוִיד אָז בַּמְּצוּדָה וּנְצִיב פְּלִשְׁתִּים אָז בְּבֵית לָחֶם:(יז) וַיִּתְאַו דָּוִיד וַיֹּאמַר מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם מִבּוֹר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשָּׁעַר:(יח) וַיִּבְקְעוּ הַשְּׁלֹשָׁה בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם מִבּוֹר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וַיִּשְׂאוּ וַיָּבִאוּ אֶל דָּוִיד וְלֹא אָבָה דָוִיד לִשְׁתּוֹתָם וַיְנַסֵּךְ אֹתָם לַידֹוָד:(יט) וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי מֵאֱלֹהַי מֵעֲשׂוֹת זֹאת הֲדַם הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶשְׁתֶּה בְנַפְשׁוֹתָם כִּי בְנַפְשׁוֹתָם הֱבִיאוּם וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹתָם אֵלֶּה עָשׂוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבּוֹרִים:
הרי שדוד המלך התאווה למים ובעקבות זאת אנשיו סיכנו את חייהם להביא לו מים. כאשר דוד שומע שהבאת המים הללו נכרכו בסכנת חיים הוא מסרב לשתות אותם.
וצריך להבין מדוע סירב דוד המלך לשתות מים אלו? הרי סוף סוף מה שנעשה כבר נעשה וזה שהוא לא ישתה את המים לא יחסוך מאנשיו עוד סכנה וא''כ מה פשר סירוב זה? ולפי מה שנתבאר לעיל, שכאשר אדם מוסר נפשו על דבר הרי שדבר זה נקנה לו והאופן שבו זה נקנה לו במקרים של מסירות נפש הוא בנפשו ממש, יש לומר גם כאן שכיון שכאשר שאדם מסר נפשו עבור דבר מסוים זה מזכה לו חלק בל יעורער במה שהוא מסר נפשו עליו והרי נפשו מושקעת במה שהוא מסר נפשו עליו-עצמותו וישותו מתאחדים עם מה שהוא מסר נפשו עליו ואם כן מטעם זה בדיוק לא היה דוד מוכן לשתות מהמים אשר לוחמיו סיכנו את חייהם עליהם.
מכיוון שאנשיו של סיכנו את חייהם עבור המים שהם הביאו לו, אפשר לומר שכאשר הם מסרו את נפשם עבור המים מבור בית לחם הושקעה נפשם במים אלו ונקנו להם המים על ידי מסירות נפשם אך כיון שלא הייתה שום פרופורציה בין מסירות נפשם למה שהם מסרו את נפשם עבורו--שהרי מסירות נפש והשקעת הנפש בכוס מים בלבד היא חסרת הצדקה לגמרי-- לכן לא רצה דוד לשתות את מה שנפשם הושקעה בו ללא הצדקה. שתיית המים אשר נפשם של לוחמיו הושקעה בו היוותה עבור דוד כמעט סוג של מעשה קניבלי החסר כל הצדקה.
נמצאנו למידים מפרשיה זו שהיסוד של המעלה הגבוהה של מסירות נפש היא שנפשו וישותו של זה שמוכן למסור נפשו עליו מתאחדים בקשר בל יינתק עם הדבר שלמענו הוא מוכן למסור את נפשו ומאיחוד זה נוצר קשר בלתי מעורער.
ולפי זה מובן למה מצינו שמסירות נפש נותנת לאדם בעלות מסוימת וגורמת שמה שהוא מסר נפשו עליו ''ייקרא על שמו'' שכן מסירות נפשו על זה גרמה שעצמותו ונפשו מתערבים, מתאחדים, ונהיים לחלק בל יינתק עם מה שהוא מסר נפשו עליו. יתרה מזאת, כל שמה שהוא מסר נפשו עליו הוא דבר עליון יותר כך הקשר ביניהם גדל ומדריגתו שלו עצמו גדילה. דהיינו- על ידי שהוא ''מתערב'' במה שהוא מסר נפשו עליו באופן הנעלה ביותר, מתעלית נפשו שלו למדרגה יותר נעלית.
ולפי זה מובן מדוע זה שהרוגי לוד, אשר מסרו נפשם עבור רבים כל כך מישראל ועבור מלכו של עולם, אין מדריגה גבוהה ממדרגתם שכן מסירות נפש באופן כה נעלה והתנדבותי עבור מטרות כה נעלות-הצלת עיר שלמה מישראל- גוררת עמה את נפשו של זה שמסר נפשו גם לגבהים עצומים.
למותר לציין כי כאשר באים אנו לדבר על חיילי צבא ההגנה לישראל המוסרים עצמם יומם ולילה עבור שמירת עם ישראל, ארץ ישראל, ועבור קדושת השם הגדול הרי שמוצאים אנו את המאפיינים הגבוהים ביותר הן של מסירות נפשם והן של מה שהם מוסרים נפשם עליו. אלו העושים ימים ולילות, בתנאים לא תנאים, מול אויב רע ואכזרי, בחירוף נפש ומסירות אין קץ ועושים זאת עבור עם ישראל-בני אברהם יצחק ויעקב-עבור השמירה על היישוב בארץ ישראל, ועבור קדושת שמו יתברך הרי שמדובר כאן במדרגה רוחנית מהנעלות ביותר. וודאי שאין לשום חייל לסכן את עצמו חלילה באופן חסר אחריות ובאופן שאינו נצרך. אך מאידך על כל חייל המוסר נפשו ועושה ימים כלילות, לדעת כי עוצם מדריגתו וקרבתו להשם יתברך גבוהים הרבה יותר ממה שאפשר לשער.
מצוות קידוש השם ומסירות נפש במשנתו של הרמב''ם
המושגים מסירות נפש וקידוש השם הינם מושגים שנהפכו במעט למילים נרדפות כאשר אזכורו של האחד מעורר מיידית את זכרונו של השני 7 . ואכן הרמב''ם בתארו המימד ההלכתי של מצוות קידוש השם מקשר בין השנים וזה לשונו(הלכות יסודי התורה ה,א):
"כל בית ישראל מצווין על קידוש השם הגדול הזה, שנאמר "ונקדשתי, בתוך בני ישראל)" ויקרא כב,לב (ומוזהרין שלא לחללו, שנאמר "ולא תחללו, את שם קודשי" כיצד? בשעה שיעמוד גוי ויאנוס את ישראל לעבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה או יהרגנו, יעבור ואל ייהרג... במה דברים אמורים, בשאר מצוות--חוץ מעבודה זרה, וגילוי עריות, ושפיכות דמים. אבל שלוש עבירות אלו, אם יאמר לו עבור על אחת מהן או תיהרג, ייהרג ואל יעבור".
מדברי הרמב''ם כאן נראה שהמצוות שבם יש חיוב של ייהרג ואל יעבור ומסירות נפש הם הם ההגדרה ההלכתית של קידוש השם. מצבים אלו שבהם נדרשת מכאו''א מישראל מסירת נפשו למות הינם הקיום וההגדרה של מצוות קידוש השם 8 . אם אכן זוהי ההגדרה ההלכתית של מצוות קידוש השם יש לחקור בזה כדלהלן: האם הכוונה היא שיש מצווה למסור נפשו על המצוות בהקשר של מצוות שנאמר בהם ייהרג ואל יעבור, רק שעניינה וטעמה של מצווה זו הוא שע''י זה יתקדש שם שמים או שמא ישנה מצווה כללית של קידוש השם רק שאחד מהמימושים היותר הלכתי והיותר מוגדרים שלו הוא החיוב של ייהרג ואל יעבור באופנים שההלכה מחייבת זאת. דהיינו האם עיקר ההגדרה של מצוות 'ונקדשתי' היא מסירות הנפש וקידוש השם הינו פועל יוצא ממסי''נ זו או שמא עיקר המצווה היא קידוש ה' רק שהאופן המרכזי לקיים מצווה זו היא ע''י מסירת נפשו למות.
והנה בסה''מ לרמב''ם(מ''ע ט') במצוות קידוש השם כתב '' המצווה התשיעית היא שציוונו לקדש את השם והוא אמרו(אמור כ''ב) ונקדשתי בתוך בני ישראל. וענין זאת המצווה אשר אנחנו מצווים לפרסם האמונה הזאת האמתית בעולם ושלא נפחד בהיזק שום מזיק. ואע''פ שבא עלינו מכריח גובר יבקש ממנו לכפור בו יתעלה לא נשמע ממנו אבל נמסור עצמנו למיתה ולא נתעהו לחשוב שכפרנו ואע''פ שליבנו מאמין בו יתעלה .וזאת היא מצוות קידוש השם המצווים בה בני ישראל בכללם רוצה לומר מסירת נפשנו למות ביד האונס על אהבתו ואמונת ייחודו'' עעיי''ש
ולכאורה עדיין אין הכרעה מדברי הרמב''ם בסה''מ מהי שיטתו במצוות קידוש השם. ואף שמשמע מדבריו ביד החזקה שמצוות קידוש השם במובנה ההלכתי מצומצמת ומוגדרת ע''י ההלכות של יהרג ואל יעבור מ''מ בספר המצוות הרמב''ם מגדיר את מצוות קידוש השם במונחים כלליים יותר(''.. שציוונו לקדש את השם והוא אמרו(אמור כ''ב) ונקדשתי בתוך בני ישראל. וענין זאת המצווה אשר אנחנו מצווים לפרסם האמונה הזאת האמיתית בעולם'') מ''מ הרמב''ם חותם את דבריו בהגדרת מצוות קידוש השם במונחים של הלכות יהרג ואל יעבור באופן ברור ונחרץ('' וזאת היא מצוות קידוש השם המצווים בה בני ישראל בכללם רוצה לומר מסירת נפשנו למות ביד האונס על אהבתו ואמונת ייחודו'').
וכן באופן כללי קשה מאוד לומר שמצוות קידוש השם מוגדרת אך ורק ע''י ההלכות של יהרג ואל יעבור שכן קידוש השם הינו מושג המוזכר במגוון נושאים והלכות כערך בפני עצמו.
ויעויין במאמרו של הרב שלמה גורן בספר וחי בהם(ספר הזיכרון לזכרו של דורון שניאור זיסרמן הי''ד עמ' 15) שדן בעניין זה ומסיק שאף שמדברי הרמב''ם באיגרת השמד משמע בבירור שיש מצוה של קידוש השם כללית ולא רק במקרה של מסירת נפשו 9 מ''מ מדבריו ביד החזקה משמע שדעת הרמב''ם כדעתו של ספר החינוך שגם הגדיר את המצווה במושגים של מסירות נפש וייהרג ואל יעבור ולכן, מסקנתו של הרב גורן היא שקשה להכריע מהי שיטתו של הרמב''ם 10 .
ונראה שבין לדברי הרמב"ם ביד החזקה ובין לדברי ספר החינוך, קשה מאד לומר שמצוות קידוש השם מוגדרת אך ורק ע''י ההלכות של ייהרג ואל יעבור זאת משום שמצוות קידוש השם מוזכרת בכמה מקומות ובכמה הקשרים 11 ובגמרא מוזכר המונח קידוש השם כמה וכמה פעמים שלא בהקשר של מסירות נפש.
וייתכן לומר שהרמב''ם הלך בזה בשיטתו בסה''מ בשרש הרביעי שכ' שם ''שאין ראוי למנות הציוויים הכוללים את התורה כולה'' ולכן הרמב''ם במנותו מצוה זו מנה רק את ההשלכה המעשית וההלכתית ולא את המצווה כולה כמושג מקיף בעל השלכות מחשבתיות עמוקות אבל עדיין צריך עיון.
המוכנות למצווה כקיום המצווה
דבר ייחודי שמוצאים אנו במצוות קידוש השם באופן שאינו נמצא בשאר מצוות הוא שהמוכנות והנכונות למסירת נפשו נחשבים לקיום גבוה מאוד של המצווה באופן שלא מוצאים בעוד מצוות 12 . סימוכין לדבר זה מוצאים אנו כבר בדברי הרמב''ם בספר המצוות(מצוה ט') בתארו מצווה זו שכתב:'' וענין זאת המצווה אשר אנחנו מצווים לפרסם האמונה הזאת האמתית בעולם ושלא נפחד בהיזק שום מזיק. ואע''פ שבא עלינו מכריח גובר יבקש ממנו לכפור בו יתעלה לא נשמע ממנו אבל נמסור עצמנו למיתה'' הרי שעיקרה של המצווה היא הנכונות למסור עצמנו על קדושת שמו-נכונות זו עצמה דייה כבר לזכות את האדם בקיומה.
דבר זה מפורש יותר בדברי רבינו יונה שכתב(אגרת התשובה י''א)''ובשעה שאדם קורא קריאת שמע ומגיע לפסוק ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך יעלה על לבבו כמו שאמרו רז''ל(ברכות נ''ד.)בכל נפשך- אפילו נוטל את נפשך...ויגמור במחשבתו למסור נפשו על קדושת השם יתברך וליהרג עליו ותיחשב לו לצדקה כאילו נהרג על קדושת השם ונגלה לנו זה הסוד ממה שאמרו בסיפרי ''בכל נפשך זה שאמר הכתוב(תהילים מ''ד)כי עליך הורגנו כל היום וכי אפשר לו לאדם ליהרג בכל יום? אלא אלו צדיקים שמעלה עליהם הכתוב כאילו נהרגין כל יום''.עכ''ד.
הרי שמפורש בדברי רבינו יונה, ומקורו מהסיפרי, שלקיום המעלה של מיתה על קידוש השם אין צורך שימות ממש אלא מספיק שיהיה לאדם את הנכונות, האמונה, והמוכנות בכדי שיזכה למעלה זו 13 . עניין זה מוצאים אנו גם במשנתו של רבי נחמן מברסלב(ליקוטי מוהר''ן, תורה קצ''ג) שכתב בעניין זה ובעניין כח המחשבה :"דע שהמחשבה יש לה תוקף גדול ואם יחזק ויתגבר במחשבתו על איזה דבר שבעולם יוכל לפעול שיהיה כך ואפילו אם יחזק מחשבתו מאוד שיהיה לו ממון בוודאי יהיה לו וכן בכל דבר רק שהמחשבה תהיה בביטול כל ההרגשות והמחשבה תקיפה כל כך עד שאפשר למסור נפשו במחשבתו ממש על ידי שיקבל על עצמו בדעתו שהוא מרוצה למסור נפשו על קידוש השם באיזה מיתה שתהיה, ואפשר לחזק ולגבר המחשבה כ''כ עד שבשעה שמקבל במחשבתו שהוא מרוצה למסור נפשו למות על קידוש השם אזי ירגיש צער המיתה ממש וכו' עעיי''ש.
הרי שנמצא דבר מיוחד במצוות קידוש ה' ובמסירת נפשו על קידוש ה' שיכול להשיג ממעלה זו לא רק בזה שמוסר את נפשו בפועל על קדושת שמו ית' אלא אף אם מכווין ומוכן למסור נפשו עקיה''ש כבר משיג בזה ממעלת מצווה זו.

המיתה על קידוש השם והעולם הבא
עד כה ראינו את החשיבות של מסירות נפש מבחינת המוכנות להקרבה ומעלת המכין עצמו למצווה זו. ישנו היבט נוסף לנושא של מסירות נפש וקידוש השם והוא השכר לעולם הבא.
כפי שנתבאר במאמר חז''ל ''הרוגי לוד אין למעלה מהם'', שכר של המוסר נפשו על קדושת שמו יתברך הינו ייחודי וגבוה במיוחד וביארנו זאת עפ''י היסוד ההלכתי שהמוסר נפשו עבור משהו המקנה לאדם חלק בל יינתק עם אותו דבר שעליו הוא מסר את נפשו- הסבר המובן במישור ההלכתי וכנ''ל.
אמנם בדברי המדרשים והאגדה מוצאים אנו מימד נוסף למסירות נפש והשכר בעולם הבא מה שלא מצינו בשום מצוה אחרת. בד''כ יש כלל במצוות ששמצוות צריכות כונה ובכדי לקבל שכר על מצווה שאדם עושה צריך שהוא יהיה מודע למעשיו ויכווין לקיים את המצווה אבל במוסר עצמו על קידוש השם מוצאים אנו מה שלא נמצא בשום מצוה אחרת. לא רק ששכרו של המוסר נפשו עק''ה גבוה משכר כל מצוה אחרת אלא שאף אם אדם לא התכוון כלל ולא בחר למסור את נפשו אלא שהוא רק נהרג עק''ה זה כבר מספיק להביאו למדרגה גבוהה זו של מי שנהרג עק''ה 14 . דברים אלו מפורשים בדברי הרמב''ם שכתב (איגרת השמד) ''ואיש שיזכהו האל לעלות במעלה עליונה כזאת, כלומר שנהרג כל קדושת השם, אפילו היו עוונותיו כמו ירבעם בן נבט הוא מעולם הבא..'' דברים אלו מפורשים ביתר שאת ויתר עוז בדברי הרד''ק שכתב בפירושו לספר ירמיה (ה,א) ''..ולרז''ל כיון שנהרגו על ידי האויבים אף שהיו רשעים וחייבי מיתה נתכפר להם ונקראו עבדיך וחסידך''.

וצריך להבין מדוע יש קשר כה חזק בין מסירת נפשו של האדם עקיה''ש לחלק כה גבוה בעוה''ב. ויעויין בדברי המהר''ל(נתיבות עולם, נתיב אהבת השם פ''ב) שביאר דבר זה עפ''י דברי הגמרא בברכות(כ:) שאומרת ''אמר רב פפא לאביי: מאי שנא ראשונים דאיתרחש להו ניסא ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא?...אמר ליה קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם''.
ומבאר המהר''ל וז''ל: ''בזה בארו לך עוד יותר מעלת המדה הזאת המקדש שם שמים ברבים ואמר שעל ידי המדה הזאת נעשים נפלאות בעולם כי משמו הנסים והנפלאות בעולם כי הטבע נדחה מפני שמו יתברך כי הטבע גשמית ואין דבר יותר מיוחד לניסים רק קידוש שמו''.
נמצא שלדעת המהר''ל הסיבה שקידוש השם הוא דבר כה גדול המביא לנסים הוא משום שבעולם יש מציאות גשמית ויש מציאות רוחנית והשם יתברך הינו תכלית הרוחניות ואדם המדבק עצמו בקדושת שמו יתברך מתעלה מעל המימד הגשמי וכיון שהוא מתעלה מעל המימד הגשמי הרי שהוא ראוי שייעשו לו ניסים 15 . ולפי זה יש לומר שהטעם שאדם שנהרג על קדושת שמו יתברך זוכה למדריגה כה גבוהה היינו משום שהוא מתדבק בתכלית הרוחניות ובדבר הרוחני ביותר ולכן מדריגתו כה גבוהה. וכעין זה מוצאים אנו במשנתו של השפת אמת שכתב(קדושים תרמ''ו)''כי באמת הקדושה נמצאת בלבות בני ישראל כמו שאמרו חז''ל(ילקו''ש פרשת נשא) לעולם יראה אדם כאילו קדוש בתוך מיעיו, רק שהבלי עולם מחשיכים ומסתירין הקדושה , ולכן ע''י מסי''נ מסירין זה ההסתר של הטבע ומתגלה הקדושה'' והיינו כדברי המהר''ל הנ''ל שהמסי''נ היא התעלות מעל לעולם החמרי והגשמי וההתדבקות בעל-טבעי 16 .
גישה שונה ופשטנית יותר לשכר המיוחד שיש למוסר את נפשו על קדושת השם מוצאים אנו בדברי הספר חסידים(רכ''ב) שביאר את הטעם לזה שהמוסר נפשו זוכה לשכר כה מיוחד לעולם הבא וכך כתב בספר חסידים:
''יש שנהרג עק''ה ויש צדיקים שאינם נהרגים עק''ה אלא מתים בידי שמים על מטותם ואילו היה זה בשעת הגזירה היו נהרגים ולמה יפסידו? אלא שפוחתים להם מן השכר טובת הנאה שלא יבואו לידי כך כדי שיחיו ויולידו בנים ואותן הנהרגים עודפים עליהם שכר כנגד חיי העולם הזה שלא קיבלו'' עעיי''ש
הרי שלפי''ד הספר חסידים הסיבה שהמוסר נפשו על קידוש השם זוכה לשכר כה גדול בעוה''ב-וזאת לכאורה אף אם הוא לא התכוון למסור נפשו על קידוש השם- היא פרקטית והגיונית והיא משום שכיון שהמוסר נפשו לא זכה לקנות קניינים רוחניים וחייו ניטלו ממנו בטרם עת ולכן הקב''ה בחסדיו ''משלים'' זאת ע''י שהלה מקבל שכרו בעוה''ב.
קידוש ה' וייחוד שמו ית'
למותר לציין כי מלבד ההיבטים הנזכרים בעומק מעלת קידוש השם, קיימת תמיד המעלה הבסיסית, הפשוטה אך הגבוהה ביותר והיא שעל ידי מצוות קידוש השם מייחדים אנו את שמו של השם יתברך, מקדשים אותו, ומרבים אמונתו דבר עצום אשר שכרו מי ישער וכמבואר בגמרא(ברכות ו.) '' ומי משתבח קודשא בריך הוא בשבחייהו דישראל אין דכתיב את השם האמרת היום וגו' וכתיב והשם האמירך היום. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם; אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שנאמר: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר ''ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ''.
הרי שברור בלא ספק שישראל מקדשי השם הם והם הם הנושאים את אמונת הייחוד ומוכנים למסור נפשם על קדושת שמו יתברך. דבר זה אינו דבר של מה בכך ואכן הקב''ה שומר זכות זאת להם ומייחד אותם לעולם הבא 17 .
קידוש השם של היחיד לעומת קידוש השם לאומי
חילוק חשוב בנושא של קידוש השם ובנושא של חילול השם הוא החילוק בין כל יחיד ויחיד מכלל ישראל, לבין קידוש ה' של האומה בכללותה. אין שאלה ואין ספק שתפקידו של עם ישראל כעם הוא לקדש את שמו של השי''ת ולהיות ''מיצגיו'' של בורא העולם-אם ניתן לומר כך- אף אם מצוות קידוש השם היא מצוה שעל כל יחיד ויחיד--ונמדדת בקנה מידה הלכתי ולפי שמירת המצוות ואי עשיית עבירות ובכפוף לכללים של ''ונקדשתי בתוך בני ישראל'' וההלכות של ייהרג ואל יעבור--מ''מ אין ספק שעם ישראל בכללותו מייצג הערך של קידוש השם וכמו שכתוב.

אך חילוק גדול יש בדבר ובאופן שמודדים את מצוות קידוש ה' לגבי היחיד לעומת איך שמודדים אות בהקשר הלאומי. כאשר הדבר נוגע ליחיד קידוש השם נמדד בקנה מידה של שמירת מצוות בלבד אבל כאשר באים אנו לדון בקידוש השם שעל ידי כלל ישראל, יש לקידוש השם מדדים שונים מזה.

בקידוש השם שנעשה על ידי כלל ישראל לא רק שמירת המצוות מודדים מהו קידוש השם אלא אף מצבו הגשמי של כלל ישראל מהווה מדד של קידוש השם. לדבר זה כמה וכמה ראיות-הגדולות שבהם מפסוקים מפורשים. כאשר משה רבינו שומע מה' שה' רוצה להשמיד את עם ישראל תגובתו הראשונית של משה היא(שמות ל''ב, י''ב) ''למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם וגו' ומאוחר יותר בספר דברים(ט',כ''ח) ''פן יאמרו הארץ אשר הוצאתנו משם מבלי יכולת השם להביאם אל הארץ אשר דיבר להם וכו'' הרי שכאשר מדובר בעם ישראל בכללותו חילול השם נמדד גם בחיותו ובמצבו הגשמי של עם ישראל.
מקור מרכזי ליסוד זה ניתן למצוא בספר יחזקאל פרק ל''ו-הפרק אשר בו המושגים של חילול השם וקידוש השם נזכרים יותר מאשר כל מקום אחר בתנ''ך. בפרק הנזכר מדובר לאו דוקא על שמירת המצוות אלא דוקא על מצבו הגשמי של עם ישראל וכך כתוב שם :
יט וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם שְׁפַטְתִּים:
כ) וַיָּבוֹא אֶל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת־ שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם־יְקֹוָק אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ:
כא) וָאֶחְמֹל עַל־שם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלוּהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר־בָּאוּ שָׁמָּה: ס כב) לָכֵן אֱמֹר לְבֵית־יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם־ל שֵׁם־קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר־בָּאתֶם שָׁם: כג) וְקִדַּשְׁתִּי אֶת־שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי־אֲנִי יְקֹוָק נְאֻם אֲדֹנָי יְקֹוִק בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם:"

פסוקים אלו המזכירים את הנושא של קידוש ה' וחילול ה' מדברים על מצב של השפלה גשמית-לאומית של עם ישראל מהווים דוגמא נוספת שקידוש וחילול השם מוגדרים לפי מצבו הגשמי והלאומי של עם ישראל 18 .
מקור נוסף ניתן למצוא בדברי הרמב''ם (הלכות מלכים פ''ז הט''ו) שתיאר את היציאה למלחמה כמצב של קידוש השם וכתב ''ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה... ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד ''. הרי אף שהרמב''ם כאן דן בנושא מלחמת רשות מ''מ דעתו שהצלחת עם ישראל- אפי' במלחמת רשות- הינה קידוש ה' לאומי. והיינו כאמור שאע''פ שביחיד מודדים את קידוש וחילול השם במדד של שמירת המצוות, מ''מ כאשר הדבר נוגע לכלל ישראל הרי שקידוש השם וחילול השם נמדדים גם לפי מצבו הגשמי והצלחתו הלאומית של עם ישראל.
סיכום
ראינו כי למסירות נפש ישנם כמה תפקידם. מחד יש את ההיבט הפשוט אשר תלוי במטרה, והוא שלמסירות נפש יש את הערך של התוצאה והוא שע''י שמוסר את נפשו במלחמת מצווה נמצא הוא ''מקיים את את דת האמת''(כלשון הרמב''ם הנ''ל) מציל את עם ישראל וגורם לו לשכון לבטח.
ראינו גם שמסירות נפש היא מדריגה רוחנית גבוהה בפני עצמה והיינו שזה שאדם מראה מוכנות ומסירות נפש זה לא רק גילוי של העומק והעוצמה של האהבה והאמונה שבליבו, אלא שהמסירות נפש גם יוצרת אהבה, אמונה, ומדריגה רוחנית שלא בהכרח הייתה שם לפני כן אלא שהיא נוצרת בו זמנית עם ועל ידי המסירות נפש.
כמו כן הראינו שמסירות נפש יוצרת קנין, עירוב, והתמזגות של זה שמוסר נפשו למה שהוא מוסר נפשו עליו וככל שמה שהוא מוסר נפשו עליו הוא דבר נעלה יותר כך מתעלית נפשו באופן גבוה יותר שלא היה מתאפשר בנסיבות אחרות.
ראינו את השיטות השונות בביאור דברי הרמב''ם במצוות קידוש השם, וכן את המיוחד בקידוש השם שמספיק בו המוכנות והרצון בכדי לקיים את המצווה ושמאידך, אפילו אם אדם לא התכוון לקיים את המצווה הרי שמדריגתו לעוה''ב גבוהה ביותר רק בגלל עצם זה שנפשו נלקחה על קדושת שמו יתברך. הראינו גם כן את החילוק שבין קידוש השם פרטי אשר נמדד הרבה פעמים ע''י מדדים הלכתיים של קיום ושמירת המצוות, לבין קידוש השם לאומי שנמדד ע''י מצבו, ואפיו הגשמי של עם ישראל.
למותר לציין כי חיילי צה''ל המציבים את עצמם במסירות נפש להגנת עם ישראל, ארץ ישראל, וקדושת שמו יתברך--הן בהגינם על הכבוד הלאומי והקיום הגשמי של עם ישראל, והן בגוננם בגאווה על זכות הקיום של עם ישראל כאומה—מקדשים שם שמים בצורה הנעלית ביותר ואין קץ לשכרם ולמדרגתם.




^ 1.מוקדש באהבה רבה, בהערכה, ובתודה אין קץ לחיילי מערכות ישראל ובפרט לחייל יחיד ומיוחד- ''השם ישמרך מכל רע ישמור את נפשך, השם ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם'' (תהילים קכ''א) ''יתן השם את אויבך הקמים לפניך ניגפים לפניך''(דברים כ''ח).
^ 2.שהרי הרמב''ם כאן דן בהלכות מלחמת רשות וא''כ מה השייכות של הנושא של קידוש השם בזה-אלא על כרחך שבביסוסו של העם היהודי יש משום קידוש השם. ויש בזה חילוק חשוב והוא שכשהרמב"ם מתאר את מצוות קידוש השם בהלכות יסודי התורה(פ''ה ה''א) ההגדרה של קידוש השם וחילול השם מוגדת לפי שמירת המצוות של יהודי ואי עבירתו על עבירות. ומאידך, מוצאים אנו בתנ''ך (ובפרט ביחזקאל ל''ז) את התיאור של המצאות ישראל בגלות ובמצבים גשמיים ירודים כחילול השם. וקשה הלא חילול השם תלוי בשמירת המצוות או בעבירתן? ועוד קשה שהרי חילול השם בפרהסיא הוא דוקא בפני עשרה מישראל ואם יש שם עכו''ם אין זה נכנס בהגדרה ההלכתית של קידוש או חילול השם אך מאידך בכמה פסוקים ובפרט בפסוקים ביחזקאל מוצאים אנו את ההבנה שחילול השם הוא בפני הגויים. ולכן נראה לומר דיש שני סוגי קידוש וחילול השם, ישנו קידוש השם הנובע מהתנהגותו של היחיד שבזה אומרים אנו שזה תלוי בשמירת המצוות ובאי עבירה עליהן ולזה צריך שיהיו עשרה דווקא מישראל אך מאידך יש גם חילול וקידוש השם הנובעים ממצבו הכללי של עם ישראל ובסוג זה של קידוש השם אומרים שהמצב הגשמי של עם ישראל הוא עצמו קידוש או חילול השם ובסוג זה אומרים שיש בזה קידוש או חילול השם אף בפני אומות העולם ויתבאר בהמשך בעהש''י.
^ 3.וראה מסכת מסכת דרך ארץ זוטא(פרק ב')''אם חפץ אתה להדבק באהבת חברך הוי נושא ונותן בטובתו'' הרי שעצם ההתעסקות בטובתו של חברו היא שיוצרת ומביאה לאהבת חברו ולא להיפך.

^ 4.ואף שבדברי הרמב''ן שם שהביא מדרש זה מבואר שהוא למד אחרת מ''מ עי' בשיחות מוסר לגר''ח שמואלביץ שביאר את דברי המכילתא באופן הנ''ל.

^ 5.דוגמא נוספת להמחשת רעיון זה היא הסיפור שמסופר בגמרא מסכת יומא(לח.) על דלתותיו של נקנור וכך מסופר שם ''ניקנור נעשו נסים לדלתותיו: תנו רבנן מהנסים נעשו לדלתותיו אמרו כשהלך ניקנור להביא דלתות מאלכסנדריא של מצרים בחזירתו עמד עליו נחשול שבים לטבעו נטלו אחת מהן והטילו הלים ועדיין לא נח הים מזעפו בקשו להטיל את חברתה עמד הוא וככה אמר להם הטילוני עמה מיד נח הים מזעפו והיה מצטער על חברתה כיון שהגיע לנמלה של עכו היתה מבצבצת ויוצאה מתחת דופני הספינה ויש אומרים בריה שבים בלעתהו הקיאתה ליבשה ועליה אמר שלמה קורות בתינו ארזים רהיטנו ברותים אל תיקרי ברותים אלא ברית –ים לפיכך כל השערים שהיו במקדש נשתנו להיות של זהב חוץ משער ניקנור מפני שנעשו בו נסים'' הרי שנכונותו של ניקנור למסור את נפשו עבור דלתות המקדש היא שקראתן על שמו ואף הביאה לידי נס שנעשה בהם.

^ 6.אמנם עי' שם בהמשך דברי הגמרא ''אמר רבא מסתברא מילתיה דרב בששיבר דליתנהו אבל נטל לא והאלהים אמר רב אפילו נטל דהא יש לו דמים ונאנסו חייבאלמאברשותיהקיימי הכא נמי ברשותיה קיימי ולא היא כי אוקמינא רחמנא ברשותיה לענין אונסין אבל לענין מקנא ברשותיה דמרייהו קיימי מידי דהוה אשואל''.

^ 7.ועיין בשל''ה(שער האותיות אות א') מש''כ בענין המוסר נפשו שצריך לברך 'לקדש שמו ברבים' עיי''ש שהאריך לבאר מתי בדיוק מברכים על מצוה זו.
^ 8.ועיין בספר ברית משה על הסמ''ג מ''ע ה' אות ב' מש''כ בביאור דברי הרמב''ם האלו. ועיין ברמב''ן(ויקרא כ''ב,ל''ב) שכתב ''וטעם ונקדשתי על דעת רבותינו מצוות עשה שנקדש את שמו במצוות ליהרג עליהן ולא לעבור וזה טעם המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוקים, שהוא טעם יכלול כל המצוות שראוי לקדש שמו עליהם בעבור שאנחנו עבדיו אשר גאלנו ממצרים''.
^ 9.וז''ל ''וקדושת השם הוא היפך חילול השם וזה שהדם כשיעשה מצוה מן המצוות ולא יערב עמה כוונה מן הכוונות אלא אהבת השם יתעלה ועבודתו לבד-הנה הוא קידש את השם ברבים. וכמו כן אם ישמעו ממנו שמועות טובות קדש את השם וכו' עעיי''ש. ובתלמוד ירושלמי איתא ' אבא בר זימנא בשם ר' הושעיה גדול הוא קידוש השם מחילול השם, בחילול השם כתיב לא תלין נבלתו על העץ, ובקידוש השם כתיב מתחלת הקציר עד נתך מים עליהם... אמרו מה אם אילו שלא נתגיירו לשם שמים ראו היאך תבע הקב"ה את דמן, המתגייר לשם שמים על אחת כמה וכמה, הרבה גרים נתגיירו באותה שעה''. (קידושין מב ב)
^ 10.סימוכין לשיטתו של הרב גורן ניתן למצוא בכך שבכל היד החזקה לרמב''ם לא ניתן למצוא את המושג קידוש השם מלבד הלכות ייהרג ואל יעבור. דיון נוסף ובאור בשיטת הרמב''ם כאן ניתן למצוא בספר ''אהבוך עד מוות'' של הרב שגר(עמ' 123) במאמרו ''מצוות קידוש השם בספר המצוות לרמב''ם- בין מרטריולוגיה לנורמליות''.
^ 11.וכן לפי מה שכתב הרמב''ם בסה''מ מצוה ט' דמצוה זו היא שיפרסם את האמונה האמיתית- הרי שברור ששיטתו בזה היא שמצוה זו אינה מוגדרת אך ורק לפי ההלכות של ייהרג ואל ייעבור.
^ 12.בענין קידוש השם ספונטאני אשר בכוחו לשנות מהלכי עולם עיין במאמרו של הרב יחיאל יעקב ווינברג ''מסירות נפש למעלה מטעם ודעת'' בספר ''לפרקים'' עמ' שנ''ז וכעין ענין זה עיין שיחות הר''ן לרבי נחמן מברסלב שיחה רי''ד.
^ 13.והשווה לדברי הרמח''ל(דרך השם חלק ד' פרק ד',ה') שכתב ''.. וגם בזה יש מדרגות כי המסירה שימסור אדם עצמו על קידוש השם בפועל ימשיך הארה גדולה וחזקה מאוד ויתקן בבריאה תיקון עצום וירבה בה הקידוש והקידוש והבהירות רבוי גדול. והמסירה במחשה , דהיינו לגמור בליבו להמסר וכמו שכתבנו ימשיך גם כן ההשפעה ממין ההשפעה הזו רק שלא תהא כל כך עצומה, ואמנם, לפי מה שצריך להתחדש ולהמשך בכל יום לפי סדרי ההנהגה די המסירה במחשבה והוא הנעשה בפסוק שמע..'' אך מכל מקום יעויין בדברי ספר חסידים(רכ''ב) שכתב ''ברבה יהודים נהרגו בשעת הגזירה והרבה גמרו ליהרג וניצלו וראה יהודי אחד שמו ר' שבתי בחלום הרוג אחד שמו ר' שבתאי, אמר ר' שבתאי ההרוג כל אותם שגמרו בלבם ליהרג על קידוש השם חלקם עמנו בגן עדן''. הרי שנחלקו רבותינו האם המוכנות למות על קידוש השם היא כמו המיתה עצמה עק''ה או שהיא קרובה אך לא אותו דבר ומכל מכל אין חולק כי במצוה זו המוכנות למצוה היא בעלת ערך ושכר עליון.
^ 14.עיין בדברי הרד''ק(ירמיה ה,א) שכתב ''..ולרז''ל כיון שנהרגו על ידי האויבים אף שהיו רשעים וחייבי מיתה נתכפר להם ונקראו עבדיך וחסידך''.
^ 15.על פי זה ניתן להבין את חומרת מעשיו ועונשו של גיחזי נערו של אלישע(מלכים ב', פרק ה') שנענש בצרעת עולמית לו ולזרעו בגלל שהוא לקח כסף זהב ובגדים מנעמן אחרי שזה נתרפא ע''י אלישע בדרך נס והיינו משום שמה שאלישע עשה עם נעמן היה קידוש השם גדול והנס שנעשה שידד מערכות הטבע ועל פי דברי המהר''ל הנ''ל שקידוש השם ענינו ההתעלות מעל מערכות הטבע ברור למה היה בנס זה קידוש השם. ועתה, כאשר גיחזי בא ו''המיר'' את השם שנעשה תמורת ממון-שהוא תכלית הגשמיות והארציות וחילל את השם נמצא שהוא המיר את הדהר הגבוה בעולם שעולה ומתעלה מעל הטבע בדבר הנמוך בעולם שהוא כולו טבע וגשם ולכן עונשו כה חמור.
^ 16.ובדומה לזאת נמצא בדברי השפ''א(אמור תרנ''ב)שכתב וז''ל ''בפסוק ונקדשתי..כי במסירות נפש נתגלה הקדושה שנמצא באיש ישראל וזה שאמר ''אני השם מקדישכם'' כי הקב''ה נתן קדושה בכל נפש מישראל אך החומר מכסה על כח הנשמה וע''י מסי''נ הוסר מחיצה הגשמית ונתגלה הקדושה וכו' עעיי''ש ובדומה לזאת כ' השפ''א עוד(שם תרנ''ד) ''וכתיב ונקדשתי בתוך בנ''י כי בנ''י הם כלים לקבל הקדושה והנה מי שמוסר נפשו בפועל ממש נעשה גופו קדוש וכו' ועיין בעקידה(במדבר כ''ה א' שער פ''ו) שכתב באופן קצת שונה וז''ל ''והזכות העצומה בה יכריע הכלל היא מסירות הנפש על כבוד השם כדוד בפלישתי כי מרחיק הענינים המדומים ומאס בחיים הזמניים לבלתי סבול חרפת הנפש ופחיתותה וקונה בזה החיים הנצחיים...''.
^ 17. עיין מדרש שוחר טוב לתהילים (מזמור ט''ז) ''דבר אחר יירבו עצבותם, אמר דוד, רבונו של עולם הרבית עצבונות לדורו של שמד ומתו על קדושת השם, אמר לו הקדוש ברוך הוא, דוד הפסידו כלום?בל אסיך נסכיהם מדם, דמם חביב עלי יותר מן הקרבנות..''
^ 18.ועיין במאמרו של הרב זלמן ברוך מלמד ''חיים של קידוש השם'' ( נדפס בספר הזיכרון ''וחי בהם'' לזכרו של דורון זיסרמן הי''ד) שגם הוכיח מפסוקים אלו את הענין הזה של קידוש השם הבא ע''י האומה בכללותה וכתב שחילול זה נמדד בפרט ע''י המצאות ישראל בגלות עעיי''ש. ומ''מ עיין מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק ט''ו :" ר' שמעון בן אלעזר אומר' כשישראל עושין רצונו שלמקום שמו מתגדל בעולם שנא' ויהי כשמע כל מלכי האמורי וגו' ונשמע וימס לבבנו וגו' וכשאין ישראל עושין רצונו שלמקום שמו מחולל בעולם שנא' ויבא אל הגוים אשר באו שמה וגו' לכן אמור לבני ישר' כה אמר ייי אלקים לא למענכם וגומ' וקדשתי את שמי הגדול וגו'''.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il