בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • הלכות כלליות

יו"ט ראשון של סכות התשע"ז מדברי הרב אליהו זצוק"ל

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

תשרי תשע"ז
17 דק' קריאה
סיבת מצוות סוכה
בסעיף הראשון בשולחן ערוך בהלכות סוכה סימן תרכה כתוב "בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' כי בסוכות הושבתי את בני ישראל - הם ענני כבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש" ובגמרא זו מחלוקת בין רבי אליעזר ורבי עקיבא מהי סיבת מצות סוכה. לרבי אליעזר זה זכר לענני כבוד, ולרבי עקיבא זה זכר לסוכות שה' הושיב בהם את ישראל בצאתם ממצרים. סוכה יא: ולפי תו"כ סברתם הפוכה . ויש שואלים לשם מה הביאם השו"ע בפסקיו? יש מצוות דאורייתא ויש דרבנן, ולפי השו"ע בסימן ס' גם אלה וגם אלה צריכים כוונה. לא כוונה כמו המקובלים אלא כוונה שאני מקיים מצות הבורא. וכותב הב"ח שיש מצות מיוחדות שכתוב בהם "למען" שזו דרגא גדולה יותר ומי שלא כיון בהם לא יצא ידי חובה לכו"ע. ובסוכה כתיב "בסוכות תשבו שבעת ימים למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל וכו'" וכתב הב"ח שלכן כתב השו"ע סיבת הסוכה כיון שאם לא כיון - לא יצא. ובלילה ראשון אם לא כיון - צריך לאכול שנית. ויש מפרשים שכתבו שציוונו בסוכה "זכר ליציאת מצרים" וציונו לעשותם בחודש תשרי שהוא זמן גשמים כדי שנרגיש את המצוה זכר ליציאת מצרים. ולפי זה עיקר המצוה היא בזכירת יציאת מצרים. כתב הפמ"ג שכל זה לקיים מצוה כתיקנה אבל בדיעבד, אם כיון לקיים מצוות ה' - יצא. ועל כן, לכתחילה ינהג כמו שכתב הבא"ח בפרשת האזינו סעיף ז : "בכל לילה קודם שיכנס לסוכה יאמר ליקבה"ו וכו' כמו שצונו ה' אלהינו ע"י משה רבינו עליו השלום 'בסוכות תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים'. שגם לפי דברי הפוסקים הפשטנים יש חיוב לפרש פסוק זה כולו בפיו במצוה זו". ובדיעבד אם כיון לצאת ידי חובת מצוה - יצא. ואם לא נתכוין אלא רק לנוי - צריך לאכול בלילה ראשון שוב בסוכה.

שמחת סוכות – הלכות חגים
א. צריך אדם לכבד את המועד במאכל מיוחד ובבגדים מיוחדים ולא ינהג בו כבכל יום רגיל. ועל כגון זה אמרו רבותינו ז"ל: "המבזה את המועדות. אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא". \אבות ג יא\.
ב. אף על פי שמצווה לשמוח בכל המועדות, בחג הסוכות היתה במקדש שמחה יתירה, שנאמר: "ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים". \דברים כג מ\. כיצד היו עושים? בערב יום־טוב הראשון היו מתקנים בבית המקדש מקום לנשים מלמעלה ולאנשים מלמטה, כדי שלא יתערבבו אלו עם אלו, ומתחילים לשמוח ממוצאי יום־טוב הראשון. וכן בכל יום ויום מימי חול המועד, מאחר הקרבת תמיד של בין הערבים עד סוף כל הלילה. והיאך היתה שמחה זו? החליל מכה לפניהם ומנגנים בכינור ובמצילתיים, וכל אחד ואחד בכלי שיר שהוא יודע לנגן בו. ומי שיודע בפה, בפה. ומרקדין ומספקין ומטפחין ומפזזין ומכרכרין כל אחד ואחד כפי מה שיודע, ואומרים דברי שירות ותשבחות, ומצווה להרבות בשמחה זו. ולא היו עושים אותה עמי הארץ, וכל מי שירצה, אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי מעשה, והם הם שהיו מרקדים ומספקים ומנגנים ומשמחים בבית המקדש בימי חג הסוכות, וכל העם האנשים והנשים כולם באים לראות ולשמוע. \רמב"ם, הל' לולב פ"ח הי"ב-הי"ד\.
ג. שמחה זו נקראה "שמחת בית השואבה" על שם שהיו שואבים מים לנסך אותם על גבי המזבח. והיתה שמחה מיוחדת כיוון שרק בחג הסוכות היו מנסכים מים על גבי המזבח, כי בחג סוכות נידונים על המים, ובמים תלויים כל חיי האדם. ואמרו חז"ל, שבשמחה זו היו שואבים גם רוח הקודש. וגם כיום נוהגים בארץ ישראל לשמוח בכל לילה של חג סוכות, ממוצאי יום־טוב הראשון, עד מוצאי יום־טוב האחרון, "זכר לשמחת בית השואבה" ומנגנים בשמחה זו בכלי זמר אף על פי שזה בחול המועד.
ד. השמחה שישמח האדם בעשיית המצווה ובאהבת האל שצוה בהן, עבודה גדולה היא להקדוש ברוך הוא. וכל המונע עצמו משמחה זו, ראוי להפרע ממנו, שנאמר: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב". \דברים כה מז\. וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו, הרי זה חוטא ושוטה. ועל זה נאמר: "אל תתהדר לפני מלך" \משלי כה ו\. וכל המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו, הוא הגדול המכובד העובד את ה' מאהבה. וכן נאמר בדוד מלך ישראל: "והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה'" \שמואל ב, ו טז\. ואמר על זה: "ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני" \שמואל ב, ו כב\. וזו היא הגדולה והכבוד לשמוח לפני ה' יתברך. ולכן מצווה רבה לשמוח בשמחת התורה בטיפוח וריקוד ובשירות ובתשבחות, אבל אסור להשמיע כלי שיר ביום־טוב, ואסור לטפח ולרקוד ביום־טוב של סוכות, כמו בכל יום־טוב, זולת בשמחת תורה בלבד שהתירו לכבוד התורה. \רמב"ם, שם פ"ח הט"ו\.
כח. אם נזכר ביום טוב ששם את הסכך קודם הדפנות - יש אומרים שיאכל אצל שכנו, ויש אומרים שמותר לאכול בסוכתו, אך לא יברך "לישב בסוכה". \עיין שו"ע, רמ"א תרלה סע' א. ועיין ט"ז שם, מג"א ס"ק ד', גאון ס"ק ד', ברכ"י ס"ק ב', מ"ב ס"ק ט', כה"ח שם ס"ק יח. ולדעת בא"ח האזינו ב, פסול אף בדיעבד אם לא הגביה, ויש שמתירים בשעת הדחק\.
כט. אם סכך ע"ג דפנות כראוי ואחר כך נפלו הדפנות חוזר ומעמידם ואין צריך להגביה הסכך. \ר"פ ח"א או"ח סי' ל"ד, כה"ח תר עב.
טוב להזמין עניים על שולחנו בכל לילה מלילי חג הסוכות, ויש שולחין תבשיל או מעות לאיזה עני, שכן אין שמחה גדולה לפני המקום כשמחה זו לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות, והוא חלק שבעה אושפיזין קדישין. \עיין בזוה"ק אמור קד ע"א. עיין בא"ח שם ט. כה"ח תרכה ס"ק טו.

כי ה' אתו - סיפור
סיפר רבי שמעון, שהסבא, חכם שאול צדקה ע"ה, היה נותן לרב ולאחיו שמעון לולבים למכירה לפני חג הסוכות, והיו מוכרים אותם בגאולה ובשכונות באזור. שמעון היה מכריז כל היום בקול גדול "לולבים", וכל הרחוב שומע אותו וכולם באים וקונים רק מהדוכן של הרב, שלא הרים את קולו לרגע. בערוב היום אמר חכם שאול לשמעון: אתה לא יודע למכור! ואמר שמעון, שתמיד הייתה לרב "הארה מיוחדת", שהצליח בכל מעשיו, ובפרט לגדול בתורה הקדושה לעילא לעילא. (מתוך הספר באור פניך

ולקחתם לכם – סיפור.
סיפר הרב, שפעם בחג הסוכות הגיע לבית הכנסת וראה שרק לו, לבנו שיחיה ולגבאי יש לולבים, וכל שאר המתפללים לא קונים ארבעת המינים, אלא סומכים עליהם. כשבאו לקחת מהרב את הלולב כדי לקיים את המצווה, רצה הרב לחנכם ועל כן אמר להם שייקחו מבנו את הלולב, שתהיה להם קצת בושה וייקחו מוסר וייקנו לעצמם ארבעת המינים. ובעניין זה של קניית לולב לילדים אמר הרב, שצריך לקנות להם ארבעת המינים הכשרים לצאת בהם ידי חובה, ולא פסולים. (מתוך הספר באור פניך

נרות שבת בסוכה
עג. טוב ביותר להדליק את הנרות במקום האכילה דהיינו בסוכה, וטוב להסתכל בנרות בזמן אמירת הקידוש.
עד. יכין מראש מקום בטיחותי להדלקת הנרות אמנם אם יש חשש משריפה וכדו' ואפילו חשש רחוק - תדליק את הנרות בבית במקום בו הנרות יוכלו להאיר לסוכה, או לכל הפחות שהנרות ייראו מהסוכה. ואם הבית רחוק מהסוכה, אעפ"כ תדליק האשה נרות שידלקו זמן רב, כדי שיספיקו ליהנות מהם אחרי האוכל בעת שיכנסו לביתם. או שיהנו מהנרות קודם שילכו לסוכה.

מניין של אימהות – סיפור.
מספרת אישה מנתניה: הייתי עקרה תקופה ארוכה וקשה. מלבד הטיפולים המתישים, הקושי הוא יום-יומי בציפייה שוב ושוב למשהו טוב שיקרה, ציפייה שמביאה אתה גם הרבה אכזבות. בדרך הטבע, כשלאדם יש בעיה, הוא רואה סביבו אנשים עם אותה בעיה ממש. וכך, במהלך הימים שמתי לב שבסביבתי יש עשר נשים כמוני, שעדיין מצפות לישועה. אחד הקשיים בעקרות ממושכת הוא שקשה למצוא מישהו לדבר אתו על הנושא בצורה פתוחה ואמיתית, להביע בפניו את הקושי, לספר כמה קשה להגיע לשמחה במשפחה כאשר מסביב ב"ה המולה של ילדים שמחים ובריאים, ואנחנו באות בידיים ריקות ובלב ריק. לכן הקמתי קבוצת תמיכה קבועה לנשים הללו, שבה נוכל לשפוך את לבנו ולחזק אחרות.
פעם באתי לרב מרדכי אליהו זצ"ל לבקש ברכה עבורי ועבור הנשים האחרות, וסיפרתי לו את סיפור הקבוצה. הרב שאל אותי אם אני יודעת להכין ריבה מהאתרוג של בעלי. כשראה שאני נבוכה, אמר לי הרב: לכי לרבנית, היא תלמד אותך את הדרך להכנת ריבה. באותה שנה קנינו אתרוג מהודר, בעלי בירך בכוונה ככל יכולתו ולאחר החג הכנתי ריבה מהאתרוג. מהריבה הזאת נתתי לכל חברות הקבוצה, וב"ה תשע מתוך עשר הנשים זכו להיריון. בע"ה תצטרף אלינו גם העשירית ויחד נשלים מניין של אימהות שמחות.

הפתק ה-12
אחרי חג הסוכות, כשנודע לי שהרבנית שתחיה לאורך ימים הכינה ריבת אתרוגים לברכה, הגעתי לבית הרב זצ"ל עם 14 פתקים לברכה, וביניהם על בתי שתזכה לזרע של קיימא. חשבתי לבקש קודם על כולם. הפתק של בתי היה הפתק ה-11, הרבנית ביקשה ממני לקצר עקב התור הארוך, והגשתי את הפתק של בתי. הרב הסתכל על כל הפתקים. כשהגיע לפתק של הבת שלי, שהיה בתוך כל 14 הפתקים האחרים, הוא הרים את הראש, פנה אלי ואמר לי: עוד השנה בע"ה. חשבתי הוא אומר שהיא תתעבר השנה, אבל כנראה שטעיתי. תוך כמה דקות, הגעתי לבית של בתי בהתרגשות ובישרתי לה: "הרב אליהו אמר שעוד השנה את תזכי". כמעט בכיתי מהתרגשות. בתי הסתכלה עלי ואמרה: "אמא, אני כבר בהיריון, הנה האולטרא-סאונד..." (ד"ר אהובה ניסן)

הלכות חול המועד כללי
א. צריך אדם לכבד את המועד במאכל מיוחד ובבגדים מיוחדים ולא ינהג בו כבכל יום רגיל. ועל כגון זה אמרו רבותינו ז"ל: "והמבזה את המועדות וכו' אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא". \משנה, אבות ג יא. סנהדרין צט א\.
ב. כתוב בתורה "ושמחת בחגך" \דברים טז יד\, וצריך האדם לשמח גם את בני ביתו, כל אחד לפי עניינו. יש מי ששמח באוכל טוב, יש מי ששמח בבגדים יפים, ויש מי ששמח בטיולים וכד'. ומכיון שבקל יכול אדם לעבור מהשמחה אל הוללות ואיסורי תורה, יבחר האדם בחכמה את המקום ואת החברים שאיתם הוא הולך לשמוח, ולא יעמיד את עצמו או את בני ביתו בניסיון. ועל זה נאמר: "החכם עיניו בראשו".
ג. יש מצווה מיוחדת ללמוד תורה בחול המועד. \עיין ירושלמי, מועד קטן פ"ב ה"ג. כלבו סי' סא\.
ד. אין נושאין נשים בחוה"מ, משום דאין מערבין שמחה בשמחה. אבל מותר לאדם להחזיר גרושתו. \שו"ע תקמו
ה. מותר לחתום על הסכם שידוכים ולשמוח על כך ואף לעשות לשם כך ריקודים ומחולות, אך אסור לעשות סעודת שידוכים בבית המשודכת בזמן השידוכין, כי אין מערבין שמחה בשמחה. אמנם מותר לעשות סעודה אחרי השידוכים או במקום אחר. \שו"ע שם תקמא
ו. מותר לעשות משתה לברית מילה ולפדיון הבן אפילו שלא בזמנם, וכן מותר לעשות סעודה לחינוך הבית בחול המועד. \שו"ע שם סע' ד
מלאכה במועד
ז. צריכין ליזהר מאוד שלא לעשות בחול המועד מלאכה האסורה, כי יש אומרים שאיסור מלאכה במועד הוא מדאורייתא. \כה"ח תקל ס"ק א משנ"ב ס"ק א\. ורז"ל אמרו, שהמחלל את חול המועד כאילו עובד ע"ז. \פסחים קיח א\. אמנם לא כל המלאכות אסורות בחול המועד, ואלו המלאכות המותרות.
א\ מלאכה פשוטה שאינה דורשת מקצועיות כגון נסיעה, הדלקת חשמל וכד'.
ב\ מלאכה הנעשית בשינוי מהרגיל.
ג\ מלאכה לצורך אוכל נפש.
ד\ מלאכה לצורך המועד.
ה\ מלאכת "דבר האבד", שאם לא תעשה המלאכה יגרם נזק.
כל המלאכות המותרות יכול אדם לעשותם בעצמו או שחבר יעשה לו אותם ללא תשלום. ואם לא מצא, מותר לשכור פועל שאין לו מה לאכול. ואם לא מצא פועל שכזה, ישכור פועל אפילו שיש לו מה לאכול. \שו"ע תקמב סע' א ב. משנ"ב ס"ק ב' וכה"ח ס"ק ג'. ועיין מ"ב
ח. מותר לעשות כל מלאכה על ידי פועל שאין לו מה לאכול. ועדיף שתהיה בצנעה. \שו"ע תקמב סע' ב. כה"ח שם ס"ק י\.
ט. מותר לעשות כל מלאכה ב"דבר האבד" שמפסיד מהקרן. אמנם אם מפסיד רק מהרווח אסור לעשות מלאכה. ומותר לצורך כך גם לשכור פועל אפילו שיש לו מה לאכול. אמנם עדיף לשכור פועל יהודי שאין לו מה לאכול, ועדיף לעשות בצנעה. \שו"ע תקלז סע' א, תקלח סע' ב\.
י. מותר לעשות מלאכה לצורך המועד בצנעה, אלא אם כן ניכר שהיא לצורך המועד. מלאכה זו מותר לעשות אפילו אם כיוון מלאכתו למועד.
יא. מותר לשכור פועלים ואפילו ישראלים שיעשו מלאכתו לאחר המועד. \שו"ע תקמג סע' ג. כה"ח ס"ק יב\.
יב. אפילו מלאכות המותרות - אסור לעשותן בשביל גוי.
יג. כל דבר שאסור לעשותו, אסור גם לומר לנכרי לעשותו, ולכן אסור לנכרי לבנות בית של יהודי או לסייד את דירתו וכד'. אמנם אם הנכרי קיבל עבודה לפני המועד. והעבודה מתבצעת בבית הנכרי או בבית המלאכה של הנכרי - אין בכך איסור. \שו"ע תקמג סע' א\.
יד. כל דבר שהוא לצורך רפואה, מותר לעשות בין לאדם בין לבהמה. \שו"ע תקלב סע' ב\.
טו. דייגים חובבים יכולים לדוג בחול המועד. ודייגים שמלאכתם בכך צריכים מעיקר הדין לעשות כן בצנעה. \שו"ע תקלג סע' ד, ה\. ואם ניכר שהם צדים דגים לצורך החג, מותר גם בפרהסיה. \עיין כה"ח שם ס"ק כט, לד\.
תספורת איפור וכד'
טז. מצווה על האדם להסתפר לפני החג, ואם רגיל להתגלח - יעשה כן לפני החג. ואסור להסתפר ולהתגלח בחול המועד אפילו אם הסתפר או התגלח בערב יום טוב. \שו"ע תקלא סע' א, ב\.
יז. יש מתירים לאדם שדרכו להתגלח בכל יום ואין הדין כן ובמיוחד חמור הדין באנשי ציבור כיון שהציבור לומדים מהם.
יח. היוצא מבית האסורים יגלח בצנעה. ואפילו יצא בערב יום טוב אלא שלא היה לו פנאי לגלח אז - יגלח בחול המועד. \שו"ע תקלא
יט. מותר לנשים להסתרק, להתאפר, ולעשות כל צורכי היופי בחול המועד. ומותר לה לגזור ולהעביר שער מכל מקום בגוף, אך אסור לה לגזור את שער ראשה. \שו"ע תקמו סע' ה ונו"כ\.
כ. לדעת השו"ע מותר לקצוץ צפרניים בחול המועד, בין של יד ובין של רגל, ואפילו על ידי מספריים, לדעת הרמ"א - אסור. ולצורך טבילת מצווה לדברי כולם - מותר. \שו"ע תקלב סע' א\.
כא. מותר לגזור את שערות השפם בחול המועד. \שו"ע תקלא סע' ח\.

תיקון, כיבוס וגיהוץ בגדים
כב. אסור לכבס שום דבר אפילו לצורך המועד. ואם לא היתה לו אפשרות בשום אופן לכבסו קודם יום טוב - מותר. ולכן מותר לכבס בגדי ילדים שמתלכלכים תדיר כשאין להם בגדים אחרים. \שו"ע תקלד סע' א\.
כג. אם אין לו מה ללבוש - מותר לכבס וליבש את בגדיו בצנעה וכן מי שרגיל להחליף מגבות בכל יום - מותר בצנעה. \שו"ע והגה שם\.
כד. מותר לגהץ בגדים לצורך המועד. \רמ"א תקמא סע' ג\. וכן בגד שנקרע וצריך אותו למועד - מותר לתקנו תיקון פשוט כדי שיוכלו ללבוש אותו. אך לא יתקנו אותו תיקון אומנותי. \שו"ע תקמא סע' ה\.
עבודות גינה
כה. אסור לעשות בחול המועד עבודות בגינה שאינן הכרחיות כגון: זריעה, נטיעה, זיבול, ניכוש, גיזום וכד'. אמנם מותר להשקות בחול המועד כשההשקיה הכרחית. ועדיף להשקות על ידי טפטפות וכד' שאין בכך טירחה ואין זה ניכר. \עיין שו"ע תקלז סע' א-ד\.
כו. אסור לרסס שדה מפני מזיקים, אלא ירסס לפני המועד או אחריו. ואם המתנת הימים תביא הפסד - מותר. \עיין שו"ע תקלז
כז. קטיף של פירות או ירקות מותר רק לצורך החג. ואין צריך לקטוף בצימצום, אלא קוטף לצורכו. ואם יותיר - יותיר. \עיין שו"ע תקלג
כח. מי שפירותיו הבשילו, ואם לא יקטוף אותם, יש חשש שיבואו אחרים ויגנבו את הפירות, או שיש חשש שהפירות ירקיבו מותר לקוטפם בחול המועד. ומותר לארוז אותם כדי להכניסם לקירור או למרוח עליהם חומר משמר בכדי שלא יתקלקלו. ובלבד שלא יניח בכוונה מלאכתו לחול המועד. \עיין שו"ע תקלג סע' ג. תקלז סע' טז\.
כט. ללקט עצים להסקה או לבישול שצריך להם בחול המועד. \שו"ע תקלז סע' י\.
העברת דירה
ל. אסור לעבור דירה אפילו מדירה כעורה לדירה נאה. אבל מותר להעביר דירה מבית לבית בבנין אחד אפילו בשתי כניסות נפרדות, ואפילו בשני בנינים הנמצאים בחצר אחת - מותר. \שו"ע תקלה סע' א\. ויש אוסרים בכל הנ"ל וטוב להחמיר. \כה"ח שם ס"ק י\.
לא. אדם הצריך לפנות דירתו, ואם לא יפנה ישלם קנסות וכד' יכול לפנות דירתו אפילו מעיר לעיר. \רמ"א תקלה סע' א\.
לב. לדעת השו"ע אסור לעבור דירה, אפילו מדירה שאינה שלו לדירה שלו, משום שיש בזה טרחה גדולה, ויש מתירין. \כה"ח תקלה
קניה ומכירה
לג. אסור למכור בחנות בחול המועד, כי אין בזה "דבר האבד" אלא "מניעת רווח", ומניעת רווח אינה מותרת בחול המועד. ואם נזדמנה לו מכירה חד פעמית עם רווח טוב, יכול לעשותה בצינעה, ויוציא לכבוד יום טוב יותר ממה שהיה בדעתו להוציא. \שו"ע תקלט
לד. אם יש לו סחורה שיש לחוש שאם לא ימכרנה בחול המועד יפסיד מן הקרן, מותר למכרה, משום שזה "דבר האבד". אבל אם אין לחוש שיפסיד אלא שלא ירוויח אסור למכרה. \שו"ע תקלט סע' ד\.
לה. בחישוב הפסד ורווח יש לחשב את הוצאת הקניה וכל ההוצאות הישירות כגון הובלה וכד'.
לו. אסור לערוך קניות של רהיטים או בגדים או כלי בית וכד' במועד אלא רק מה שצריכים למועד עצמו.
לז. אם יש "תערוכה" או "יריד" שנערך אחת לתקופה, ובאותה עת מתאספים הרבה קונים, מותר למכור או לקנות. כיוון שהוא דבר שאינו תדיר, נחשבת "מניעת רווח" כ"דבר האבד". אבל ביום השוק שמתקיים בכל שבוע, אסור למכור ולקנות אלא דברים שצריכים לחול המועד. לח. מותר לקנות דבר שנמכר ב"מבצע" ובזול שלא יהיה אחרי החג כמוהו. \שו"ע תקלט סע' ה\.
לט. מותר לקנות ולמכור צרכי מכולת ודברים הנצרכים למועד כגון לחם ומזון, פירות ותבלין, ומותר למוכרם אפילו בפרהסיא. אמנם גם באלה לא יקנה אדם למלאות את ביתו, אלא לצורך החג. \שו"ע תקלט סע' י, יא\.
מ. לקנות מכונית וכד' אם יש חשש שאחרי החג לא ימצא כמוה בטיב או במחיר. \שו"ע תקלט סע' ה\.
מא. מותר לאדם לפרוט באופן חד פעמי כסף גדול לכסף קטן או להחליף דולרים לשקלים וכד' ובלבד שלא יחשבו את הסכום על ידי כתב, וכן אם נעשה על ידי מחשב אסור. ואם עוסק בכך בקביעות עובר איסור.
מב. אל לו לאדם להפקיד כסף או שיקים בבנקים כיוון שדבר זה נעשה בדרך כלל על ידי כתיבה של פקידים שהיא מלאכה האסורה במועד כנ"ל. ואם צריך הוא את הכסף להוצאות החג - מותר.
מג. אסור להעביר סחורה ממקום למקום אלא אם חושש מפני גנבים או מהפסד אחר. ובכל אלה כל מה שאפשר לעשות בצנעא, יעשה בצנעא ואם אי אפשר לעשות בצנעא, מותר לעשות אפילו בפרהסיא. \רמ"א תקלה סע' א\.
כתיבה
מד. אסור לכתוב בחול המועד אלא אם כן לאחת משלוש סיבות: א\ "דבר האבד". ב\ צורכי רבים. ג\ צורך המועד.
מה. חשבונות וכיוצא בזה שאם לא יכתבם ישכחם, מותר לכתבם משום דהוי "דבר האבד". וכן מה שהוא לצורך המועד, מותר לכתוב. אבל שאר דברים, אסור לכתוב. \שו"ע תקמה סע' ד\.
מו. מותר למורה לכתוב מראה מקומות לשיעור, כיוון שהוא צורך רבים. \שו"ע תקמה סע' ב\.
מז. אדם שלומד או מכין שיעור ורוצה לכתוב לעצמו חידושים, ראשי פרקים או את מהלך השיעור, יכול לכותבם בחול המועד, כיוון שאם לא יכתבם יכול לשכוח חלק מהדברים והוי "דבר האבד". \שו"ע תקמה סע' ט ועיין כה"ח ס"ק עט\.
מח. מכתב שכותב אדם לחברו, יכול לכותבו בלי שינוי. שזה כמו צרכי המועד. ויש נוהגין לכתוב בשינוי קצת. וטוב לעשות כן אם אין בכך הפרעה לכתיבה. וטוב לכתוב בכתב יד, לא בדפוס לא באותיות דפוס. \עיין כה"ח תקמה ס"ק לו\.
מט. אין להכניס כסף לבנק או להוציא ממנו כיוון שזה מצריך כתיבה לפקיד יהודי או הפעלת מחשב, אלא אם כן אי אפשר בדרך אחרת או שחושש ל"דבר האבד". \אחרונים\.
נ. מותר להגיה ספר תורה של בית הכנסת אם אין ספר תורה אחר לקרות בו. \שו"ע תקמה סע' ב\.
נא. אדם שאין לו מה לאכול ומתפרנס מהכתיבה יכול לכתוב ולהתפרנס. \שו"ע שם סע' ג\.
נב. כל מה שמותר לכתוב - מותר גם בלי שינוי, וכל מה שאסור לכתוב - אסור גם בשינוי. \שו"ע שם סע' ז\ ואעפ"כ נוהגים לשנות.
נג. כתיבה במחשב תוך כדי משחקים - מותרת. הקלדה של מכתב במחשב הרי היא כמו כתיבה רגילה, מה שמותר לכתוב, מותר גם להקליד. \עיין כה"ח תקמה ס"ק טל\, ומה שאסור לכתוב - אסור גם להקליד. תיקון מאמר מודפס - אסור. \עיין שו"ע תקמה סע' א\. הנהלת חשבונות של העסק - אסורה, אלא אם כן יש חשש הפסד אם לא ידחה לאחרי המועד. גיבוי דיסקטים - מותר. הדפסה במדפסת מתוך מה ששמור במחשב - אסורה. \עיין שו"ע שם סע' ז\.
אבלות במועד
נד. אסור להספיד שלושים יום לפני הרגל את מי שנפטר לפני כן. אך מי שנפטר בערב החג, מותר להספידו גם בערב חג.
נה. בערב חג אחר חצות ובחול המועד, אין מספידין כי אם לחכם בפניו. \שו"ע יו"ד תא סע' א. כה"ח תקמז ס"ק יב\.
סא. אף על פי שהחג מבטל "שבעה" ו"שלושים". אין הוא משנה את תאריכי האזכרות כיוון שהאזכרות נעשות כרגיל אף על פי שאין נוהגים אבלות. ולכן בליל השביעי לקבורה עושים את אזכרת ה"שבעה". ובליל השלושים לקבורה עושים את אזכרת ה"שלושים".
סב. אין עולים לקברים בחודש ניסן, אלא אם כן קם מ"שבעה" בניסן, וה"ה לחול המועד סוכות, אולם מותר לעלות לציוני הצדיקים בחול המועד ובחודש ניסן \עיין בהלכות ראש השנה דיני הליכה לבית קברות\.
שבת חול המועד
סג. בשבת חול המועד מתפללים שחרית כרגיל ומוסיפים "יעלה ויבא" בתפילה והלל אחריה. וקוראים בתורה בשני ספרים. בראשון קורא "ראה אתה אומר אלי" שמוזכרות בה מצוות שבת והחגים וחול המועד. ובספר השני קורא את קורבנות היום. ואין מזכירים בברכת ההפטרה את יום חג הפסח או סוכות כיוון שהפטרה זו באה בגלל שבת ולא בגלל חול המועד. \שו"ע תרסג סע' ג
סד. מתפללים מוסף של חול המועד ומזכירים בו את השבת וכמובן את החג, כיוון שמוסף זה הוא משותף לשבת שאומרים בה כרגיל מוסף, ושייך גם לחול המועד שגם בו אומרים בכל יום מוסף. \שו"ע תרסג סע' ב\.
סה. בסוכות בשבת - אסור לטלטל את ארבעת המינים משום "מוקצה". \עיין כה"ח תרנד ס"ק ח ואחרונים\.
מוצאי שבת ויום טוב
סו. אומרים מזמור "ויהי נועם" שבו ברך משה את ישראל בסיום מלאכת המשכן והוא סימן ברכה לכל מלאכת השבוע שמותרת ממוצאי שבת. ואומרים "ויהי נועם" מעומד, ואומרים "ואתה קדוש" מיושב. ולפי הקבלה אומרים בכל מוצאי שבת "ויהי נועם" "ואתה קדוש" גם במוצאי שבת של חול המועד. \עיין כה"ח רצה ס"ק ט, יא. בא"ח ש"ש ויצא ו\.
סז. במוצאי יום טוב שהוא יום חול אומרים בתפילה "אתה חוננתנו", ומבדילים על הכוס, אבל לא על הנר ולא על הבשמים ומברכים רק "בורא פרי הגפן" ו"המבדיל" וכו'. במוצאי יום טוב ושבת מבדילים כרגיל על נר ובשמים. \עיין שו"ע תצא סע' א\.
סח. מי שלא אמר "אתה חוננתנו". \איש או אשה\ אסור במלאכה עד שיאמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול", אפילו אם יצאו הכוכבים. ואפילו אמר "אתה חוננתנו" אסור לאכול עד שיבדיל על הכוס. \מ"ב תצא ס"ק א\.

אתרוג מהודר בשקל אחד - סיפור
פעם אמר לי הרב אליהו ז"ל, שלדעתו אתרוג תימני הוא בחזקת שאינו מורכב, ועדיף לברך עליו. התחלתי לדאוג היכן אמצא אתרוג תימני מהודר כלבבי, שהרי בדרך כלל האתרוגים הרגילים נקיים יותר. בין ראש-השנה ליום-הכיפורים נכנסתי לבית הרב וראיתי את שולחנו שהיה מלא באתרוגים שונים שהובאו לבדיקה ולקנייה. התחלתי לשאול אותו כמה שאלות בהלכות שבת שבהן הייתי עוסק עם נכדו של הרב, אבל הרב הפסיק אותי ושאל: אתרוג כבר יש לך? אמרתי לו שעדיין לא. הרב לקח אתרוג אחד מהערימה שהייתה מונחת לפניו ואמר לי: נראה לי שהוא ימצא חן בעיניך! כידוע שמעבר לדיני הכשרות וההידור הרגילים, יש לכל אדם אהבה מיוחדת לאתרוג – אחד אוהב גדול, אחד קטן, אחד צהוב ואחד ירוק וכדומה. הרב שלף בדיוק את האתרוג שמצא חן בעיני בגודלו, בצורתו ובצבעו. נטלתי את האתרוג והתחלתי לבדוק אותו. לא ידעתי באותה שעה שהרב כבר בדק אותו קודם. אבל הרב לא אמר לי דבר אלא הניח לי לבודקו בעצמי. רק אחר כך, כשאמרתי לו כי ראיתי משהו באתרוג, אמר לי: ראיתי אותו, וזה שום דבר. בוא ותראה איך להוריד אותו. כך הוא לימד אותי לנקות אתרוגים. לא האמנתי שאני מקבל מידו אתרוג עד שהוא אמר לי: בדקתי אותו עבורך. זה שלך. שאלתי: מה מחירו? אני לא רוצה בחינם! הרב חייך ואמר: הייתי רוצה לתת לך בחינם, אבל צריך "לכם" – משלכם. לכן תשלם לי שקל אחד. לקחתי את האתרוג, ואחר כך שאלתי כמה שאלות בהלכות שבת, לספר שהרב ערך באותה תקופה על הלכות אלו, ואני סייעתי בעריכתו. לאחר כמה שעות הוא נראה כאילו נזכר במשהו ואמר לי: לולב יש לך? אמרתי לו שעדיין לא. אמר לי: לך לחדר הקבלה, יש שם לולים של לולבים, קח לך אחד. הלכתי לחדר, בדקתי ובחרתי לעצמי לולב, וכשחזרתי לחדר שישב בו ביקש הרב לבדוק אותו בעצמו. הוא השיבו אלי ואמר שהלולב אכן מהודר, והראה לי איך לקשור. לקח בעצמו חוט וליפף אותו סביב הלולב כמנהגו. לאחר מכן אמר לי בשמחה: השנה יהיו לך ארבעת המינים מהודרים. שוב שאלתי כמה מחירו – לכם משלכם? ואמר לי הרב: שקל אחד. לא היה לי אלא מטבע של חמישה שקלים. לקח את המטבע והחזיר לי עודף של שלושה שקלים. מעבר לשמחה שהייתה לי לקבל אתרוג ולולב מידיו של הרב, התפעלתי מהעובדה שמאוד אכפת לרב מארבעת המינים שלי, מכך שהרב משקיע זמן יקר ללמד אברך צעיר בדיקת אתרוגים וקשירת לולב, מהאכפתיות הרבה שהוא גילה כלפיי. ממש כמו אב לבנו. הרב שלו, ירוחם

ניסוך המים - אין מים אלא תורה
בזמן שהיה בהמ"ק קיים, לא היו הצדוקים מנסכים ניסוך המים שהיה על גבי המזבח, בטענה שלא היה כתוב דבר זה בתורה כלל. ובאמת יש לשאול למה הם לא מודים שהניסוך הוא על גבי המזבח, מה אכפת להם לאותם צדוקים להודות בדבר זה? אלא ניתן לומר, מפני שחז"ל אמרו שאין מים אלא תורה כמו שהגמ' מביאה (בב"ק פ"ב ע"א) "דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה, שנאמר הוי כל צמא לכו למים". ומזה אמרו שלוקחים מים מהשלוח, והגמ' שם אומרת כותב שאם נשפך להם מים שהביאו מהשלוח, לוקחים מהכיור מים רגילים, ומים אלו היו מנסכים על גבי המזבח, וכך לשון הגמ' שם "נשפכה נתגלתה - היה ממלא מן הכיור". אומר הקב"ה תביאו לי מעט מים, ואביא לכם גשמי ברכה. ואותם צדוקים שלא היו מאמינים בדברי חז"ל שאין מים אלא תורה, גם לא היו מאמינים שמעט מים שהיו מנסכים היו מביאים גשמים כל השנה. ביום שמיני עצרת קוראים וזאת הברכה אשר ברך משה, מה זה ו'זאת הברכה, אומר להם משה רבנו, אם אתם רוצים ברכה כל השנה, תלמדו תורה, שאין וזאת התורה אלא וזאת התורה אשר שם משה לבני ישראל.


לרפואת כל חולי ישראל וצה"ל ובתוכם רבקה בת טאוס.אילנה בת אסתר.עזיז בן גוהר. נעם אלעד דרור בן אביטה יוכבד רבקה. איתי אהרון בן אילנה. מרדכי חי בן ברכה יהודית . ידדיה בן טובה . יהודה יצחק בן איריס. יהונתן בן מלכה.תמר בת אורנית רוני תחיה בת טובה. ינון דוד בן טובה גיטל . שלום בן טאוס .תמר בת עירית
לרפואת מלכה רג'ינה חיה בת שמחה רות בת אורנית
חג שמח לכל בית ישראל



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il