בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • הלכות כלליות
לחץ להקדשת שיעור זה
מתוך "קול צופיך" גיליון 301

שבת קדש

בדיקת מכונות הגילוח; בדיקת קטן שהגיע למצוות; ללמוד הלכות מליחת בשר; טועמיה חיים זכו; הוספת מלח או פלפל לתבשיל; הוצאת אוכל מתבשיל שע"ג האש, ודין מגיס; החזרת המכסה על סיר החמין; שניים מקרא ואחד תרגום; פיקוח נפש; ה"טיול" של הבא"ח; רחצה וטבילה בערב שבת; כוונה בטבילה; ימות המשיח; וברותי מכם – מיהו יהודי?.

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

אדר א' התשס"ה
10 דק' קריאה
בדיקת מכונות הגילוח
פעם היינו מתריעים מאוד לכל אותם המגלחים את זקנם בתער שיש איסור חמור בדבר. כיום ב"ה יש אפשרות להתגלח עם מכונת גילוח טובה שאין בה איסור תער. והנה יש האומרים שאין צורך לברר אם המכונה טובה או לא וטעות היא בידם.

לפני כמה זמן פרסמו מודעה ובה כתוב שאני מכשיר אי אלו מכונות גילוח. וזאת למודעי: כי כל מכונה ומכונה צריכה בדיקה בפני עצמה, ואין אני מכשיר שום מכונה באופן כללי אלא אחרי בדיקתה באופן ספציפי. ולא עוד, אלא אפילו אם מכונה אחת מחברה ומדגם מסוים הוכשרה אחרי בדיקה, אין זה מכשיר את שאר המכונות מאותה החברה ומאותו הדגם, אלא יש לבדוק כל מכונה מאותו הדגם. במכונות הגילוח יש סיכוי להגיע לידי תער בגלל הסכינים המסתובבים, והבדל דק בצורת הידוק הרשת שמעליהם יכול לקבוע את כשרותה של המכונה, ועל כן אין הדבר תלוי בדגם, אלא בבדיקה מיוחדת לכל מכונת גילוח. כמו כן, הסכין המיישר את פיאות הזקן חד מאוד, ופעמים רבות הוא בגדר תער למרות שהסכינים העגולים נבדקו והיו טובים.

על כן, כל מי שמיקל לגלח את זקנו יראה לבדוק את המכונה שלו אצל רב בקי. ומי שמגלח את זקנו במכונה בדוקה, יכול לומר ליקבה"ו הריני מקיים בגילוח הזקן במכונה זו חמש מצוות לא תעשה, וניצל בגילוח במכונה זו מחמשה לאווים המגיעים למי שמגלח בתער.

בדיקת קטן שהגיע למצוות
כתוב בשו"ע (או"ח סי' נה ס"א): "אומרים קדיש. ואין אומרים אותו בפחות מעשרה זכרים בני חורין גדולים שהביאו ב' שערות, וה"ה לקדושה וברכו שאין נאמרין בפחות מעשרה". ודנים הפוסקים אם אחד מהמתפללים הוא ילד הטוען שכבר הגיע למצוות והוא יכול להצטרף, האם צריך לבדוק אותו ולראות אם הביא ב' שערות, או לא. ונוהגים הרבנים לומר שנהגו לסמוך על אותם ילדים, ורק בשבת זכור שהקריאה בעשרה היא מדאורייתא צריך לברר (עיין לשו"ע סי' תרפ"ה סעי' ז'. ועיין בסידור 'קול אליהו' בעמוד 823 נוסח 'לשם יחוד' שאומרים לפני קריאת פרשת זכור).

היה פעם שופט דתי בבית המשפט הגבוה לערעורים, והיה לו בן שהתחתן ונפטר ללא בנים, והיה לאותו שופט בן נוסף קטן שהיו צריכים להמתין שיגדל כדי שיחלוץ את אשת האח הנפטר. וכשגדל אותו ילד רצה הרב לבדוק את הביא ב' שערות, אך השופט התנגד לכך בטענה שזה מבייש את הילד. פעם הזדמנתי לביתו והגישו לי כוס תה ועוגה, אך לא אכלתי ולא שתיתי. שאל אותי השופט מדוע אינני אוכל או שותה, ולא עניתי לו. והנה באה אשתו של אותו שופט ואמרה לי כיצד היא נפתה את הקמח ושכל הרכיבים של העוגה כשרים ומהודרים, וכמו כן התה מכשרות מהודרת והכלים בסדר, ואז אמרתי כעת אני יכול לאכול ולשתות. השופט שראה זאת נפגע ותמה מדוע אני מאמין לאשתו יותר ממנו, ואז אמרתי לו שהאשה בבית אינה פועלת לפי חוקי הגויים אלא לפי חוקי התורה וההלכה, אבל הוא רגיל בחוקי הערכאות. והכלל הוא שאפשר לסמוך על אשה בענייני כשרות, אבל על עם הארץ שהכשיל פעם אחת, לא ניתן לסמוך יותר, כי אין יראת שמים לנגד עיניו. ולבסוף סכמנו שהאם תאמר לילד שהיא רואה על פניו שהוא לא מרגיש טוב ותזמין לו רופא דתי והוא יבדוק מכף רגל ועד ראש, ואח"כ יוכל הרופא להעיד אם יש לו ב' שערות או לא, ובדבר זה שהוא גילוי מלתא עד אחד נאמן.

ללמוד הלכות מליחת בשר
פעם היתה אשה שהיתה צריכה להעיד בבית המשפט והמלצנו שלא תלך ותעיד, ובבית המשפט זעמו על כך, והסברנו לה שבשעת העדות חוקרים את העד בדרישה וחקירה, ומבלבלים את דעתו מאוד כדי לפוסלו, וכיון שהאשה צריכה לשמור על כבודה על כן אין לה ללכת להעיד בבית המשפט. והבהרנו להם שעל פי ההלכה לא פוסלים אשה כלל, אלא אדרבה מובא בראשונים שהיו נשים שהיו בקיאות במלאכת השחיטה וסמכו על שחיטתן. כמו כן היו נשים שהיו בקיאות בניקור חלב וסמכו על הניקור שלהם, וידוע כמה מלאכה זו צריכה אומנות ובקיאות גדולה מאוד בהלכה. ובהזדמנות זו נתריע על כך שיש כיום בנות שאינן יודעות למלוח בשר, כיון שהיום רוב הבשר שקונים הוא מוכשר. ומשום כך צריכות האמהות לפחות פעם בשנה לקנות בשר שאינו מוכשר וילמדו את בנותיהם כיצד יש למולחו ולהכשירו כדת וכדין כדי שגם הדור הבא ידעו את ההלכה. וכן יקנו עוף לא מוכשר וילמדו אותן כיצד מכשירים עוף.

טועמיה חיים זכו
אדם צריך בכל ערב שבת לטעום מהאוכל - טועמיה חיים זכו, כדי לבדוק את התבשילים מתובלים כראוי, ואם יש צורך להוסיף איזה תבלין וכדו'. ואם אינו עושה כן, יש חשש שיכנס למחלוקת כשיאכל את התבשיל בשבת וימצא שאינו ערֵב לחיכו כמו שהוא חפץ, וכל זה מחמת שלא טעם מערב שבת.

הוספת מלח או פלפל לתבשיל
הוספת מלח ע"ג ביצה חמה בשבת: הספרדים מתירים, והאשכנזים מחמירים ממפני שמבשל את המלח.

הוספת פלפל שחור או אדום על ביצה חמה או תפוח אדמה חם –יש מי שמתיר כיון שדין הביצה או התפו"א ככלי שני, וכלי שני אינו מבשל. ויש מי שאוסר כי דבר גוש דינו ככלי ראשון. ולמעשה, אנו מקילים בדבר זה (עיין בשו"ע או"ח סי' שי"ח סעי' ט' וסעי' י' ומש"ב וכה"ח שם).

הוצאת אוכל מתבשיל שע"ג האש, ודין מגיס
כתב בעל הבא"ח שלצורך מצוה כגון שבא עני לבקש אוכל בשבת, מותר להוציא אוכל מסיר שעומד על גבי האש בשבת, ובלבד שהתבשיל מבושל כל צרכו, אבל אם אינו מבושל כל צרכו אסור להוציא (ועיין לשו"ע סי' שי"ח סעי' י"ח, ולמש"ב שם ס"ק קי"ז, ולשו"ת ר"פ חלק ג' סי' מ"ה).

סיר שהורד מע"ג מהאש – מהדין מותר לערבב את המאכל שבו, ולפוסקים כדעת הרמ"א יש להחמיר.

הרמב"ם כותב בתשובותיו שהיו רגילים לקחת אורז וחיטים וחתיכות בשר ומבשלים אותם בסיר אחד, וחלק מהאוכל היה שוקע וחלקו היה צף, והתיר שם לבחוש את התבשיל ובתנאי שיהא מבושל כל צרכו.

החזרת המכסה על סיר החמין
אם ביום שבת הרים את מכסה סיר החמין, וראה כי הוא אינו מבושל כל צרכו (אפילו מבושל כמאב"ד), ואפילו אם רואה שעועית אחת שלא התבשלה כל צרכה - אסור לו לשוב ולכסותו, כיון שגורם לבישולם.

אך אם ראה שהחמין מבושל כל צרכו, מותר לו להחזיר את המכסה על הסיר, אך יזהר לנער את המכסה מהמים שעליו קודם שיחזירנו, כיון שמים אלו התקררו ועלול לבא לידי בישולם.

שניים מקרא ואחד תרגום
הגמרא בברכות אומרת (ח' ע"א): "אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום אפילו עטרות ודיבון, שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו".

כל אדם חייב לקרא בכל שבוע פרשת אותה השבוע, שניים מקרא ואחד תרגום (שו"ע סי' רפ"ה סעי' א'). ומצוה מן המובחר לקרות שמו"ת ביום שישי בבקר מיד אחרי התפילה.

לפי הקבלה יש לקרא דוקא את התרגום, אבל לפי הפשט יכול ללמוד כל מפרש אחר כגון רש"י, ספורנו, אב"ע וכדו'. וכתוב בשו"ע (שם סעי' ב'): "אם למד הפרשה בפירוש רש"י חשוב כמו תרגום, וירא שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י".

ולא יחשוב אדם כיון שאני יודע ללמוד רש"י ולמדתי אותו פעם אחת א"כ אני פטור מללמוד אותו שנית, אלא ישוב וילמדנו עוד פעם כי תמיד ימצא דבר חידוש שלא שם לב אליו בלימוד הראשון.

ישתדל שלא יפסיק בקריאת שמו"ת לדברים בטלים, ומ"מ אם דיבר ימשיך בלימוד. ואם שמע קדיש, קדושה או ברכו, יפסיק ויענה. וכן אם הוא צמא ורוצה לשתות, יכול להפסיק לברך ולשתות ולברך ברכה אחרונה (כה"ח רפ"ה ס"ק ט"ו).

פיקוח נפש
ישנם מקומות שיש בהם אמבולנס למקרה חרום עם נהג גוי שאם יקרה ח"ו איזה דבר ביום שבת הוא יוכל לקחת את מי שזקוק לעזרה לבית החולים.

אבל כתב מרן בשו"ע (או"ח סי' שכ"ח סעי' י"ב):
"כשמחללין שבת על חולה שיש בו סכנה, משתדלין שלא לעשות ע"י אינו יהודי וקטנים ונשים, אלא ע"י ישראלים גדולים ובני דעת".

כלומר לדעת מרן, לא יקחו אמבולנס עם נהג גוי כי עלול לצאת מזה תקלה, שהרי הרואים יחשבו שבמצב של פיקוח נפש יש לעשות רק ע"י גוי, ואם אינו בנמצא יתרשלו במתן העזרה ועלול החולה למות. ולכן יש לעשות דוקא על ידי ישראלים גדולים ובני דעת.

וטעם זה הובא במשנ"ב (בס"ק ל"ג), וז"ל:
"שלא לעשות וכו' - הטעם כתב הרא"ש משום דזימנין דליתנייהו ואתי ג"כ לאהדורי בתרייהו ומתוך כך יבוא לידי סכנה וטעם זה שייך גבי קטנים וא"י. ואצל נשים איכא טעם אחר שמא יאמרו שלא ניתן שבת לדחות אף בפקוח נפש ולכך מוסרין אותה להם ויתעצלו בדבר ומתוך כך יבוא לידי סכנה או שמא יקילו הנשים בדבר ויבואו לחלל שבת במקום אחר".

וכתב הרמ"א (שם):
"וי"א דאם אפשר לעשות בלא דיחוי ובלא איחור ע"י שינוי, עושה ע"י שינוי; ואם אפשר לעשות ע"י אינו יהודי בלא איחור כלל, עושין ע"י אינו יהודי, וכן נוהגים; אבל במקום דיש לחוש שיתעצל האינו יהודי, אין לעשות ע"י אינו יהודי".

ואומר המשנ"ב (שם ס"ק ל"ז):
"וכן נוהגים- והט"ז כתב דלאו מנהג ותיקין הוא דאף שיכול לעשות ע"י א"י מ"מ הישראל יזרז בדבר יותר ולכן אם יש אפילו ספק הצלה ויש סכנה בבירור כל הזריז ה"ז משובח",

וכ"כ בכה"ח. היינו כדעת מר"ן שעדיף שישראל יעשה את המלאכה.

חייל דתי שהוטלה עליו משימת שמירה ביום שבת, ובא חייל חילוני והציע את עצמו לשמור במקומו באחת המשמרות ואמר לו הרי בלאו הכי אני לא שומר שבת, ואתה ששומר שבת יכול ללכת ולהתפלל או ללמוד – כיצד ינהג ? התשובה היא: יעשה את המשמרת שלו ולא יחליף עם החייל שאינו שומר מצוות, כי אם החייל החילוני יצטרך לעשות איזו מלאכה הרי שיעשנה בחילול שבת גמור, ואילו החייל הדתי יעשה אותה לפי ההלכה כדת וכדין.

נשיאת נשק בשבת לחייל –מותרת לצורך השמירה, אבל אם רוצה לטייל בבסיס וכדו' לא יעשה זאת עם נשק.
ובכלל, סתם אדם שמטייל בשבת לא יטייל כי אם עשר דקות עד חצי שעה, כדי שיקדיש את זמנו ללימוד התורה.

ה"טיול" של הבא"ח
פעם אחת מרן הבא"ח זיע"א לא חש טוב, והביאו כמה רופאים לבודקו וביניהם גויים. אמרו לו הרופאים שכיון שהיה רגיל לשבת על הרצפה ולכתוב על הנייר, זה גורם לו לעייפות יתרה ועליו לצאת מעט לטייל ולנשום אויר צח וטוב. הסכים הבא"ח לדבר וקרא לבנו חכם יעקב וביקש ממנו לקחת עמו ספר ולקרא לו ממנו בדרך כדי לקיים ובלכתך בדרך ושלא יהא ביטול תורה, אך הרופאים לא הסכימו לכך ואמרו לו שעליו לפוש ולנוח. אמר הבא"ח אם כך, אני אלמד איזה נושא ואתעמק בו בדרך, אך גם לזאת סירבו הרופאים ואמרו שהוא חייב לפוש ולא לאמץ את ראשו כלל. אמר הבא"ח אם ככה אלך לטייל כפי שהרופאים ציוו, וקם ואמר לשם יחוד קודשא בריך הוא וכו' הריני יוצא לטייל כדי לקיים את גופי ולהביא לבריאותי לקיים את מה שכתוב בתורה 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם' וכו', ואותו הנוסח הודפס בספר לשון חכמים.

רחצה וטבילה בערב שבת
הרמב"ם כותב (פ"ד מהל' דעות הל' ט"ז) שצריך כל אדם לרחוץ את כל גופו בחמין לפחות פעם אחת בשבוע, ויש ברחיצה זו רפואה גדולה. וטוב שזה יהא בערב שבת, וירחץ כל גופו בחמין. ואם א"א לו או אם רוצה להתרחץ ביום חמישי בערב כי יום שישי קצר ובמיוחד בימי החורף, מ"מ ירחץ פניו ידיו ורגליו בערב שבת (ועיין לרמב"ם פרק ל' מהל' שבת הלכה ב').

כוונה בטבילה
אם רוצה לומר 'לשם יחוד' קודם טבילתו (ובפרט בערב ר"ה ויו"כ) יעשה זאת מחוץ למקוה, ואם נמצא בתוך המים מותר לו להרהר בכוונות שצריך לכוון כשטובל במקוה, אבל יעכור את המים ברגליו שלא יראה ליבו את הערוה.

לפני כמה זמן הוציא יהודי חשוב דף עם כוונות הטבילה מצופה בניילון קשיח, וחשב שמותר להכניס זאת למקוה, אך יש לדעת שלהרהר במחשבה מותר, אבל להרהר מתוך נייר, אסור.
ואם אינו זוכר את הכוונות בע"פ יאמר הריני מכוון כמו שכתוב בסידור או בבא"ח.

מסופר על אדם אחד שלמד את כוונת התקיעות וכתבם על פתק והניחו לידו בזמן התקיעות. והנה כשבא לתקוע בא רבו (י"א שזה מסופר על הבעש"ט ותלמידו) ולקח לו את הפתק. רמז לו התלמיד הכיצד אתקע בלי הכוונות, אמר לו הרב כבר ברכת, תתקע מהר. והתחיל התלמיד לתקוע בצער ובבכי. לאחר שסיים אמר לו הרב שתקיעותיו היו הטובות ביותר. אמר לו התלמיד כיון שלא היו לפני הכוונות אמרתי רבש"ע אני מכוון לתקוע כמו שאתה רוצה.

וכמו שאומר הרב בעל הבא"ח, פעם היתה עצירת גשמים ובא אדם אחד ואמר לציבור אני אגיד לכם כיצד להתפלל, והוא התחיל לומר את כל אותיות א"ב עד תי"ו, ופנה לקב"ה ואמר לו: 'רבש"ע אינני יודע להתפלל, קח את כל האותיות ותחבר אותם לתפילה כמו שאתה רוצה', ומיד ירד גשם.

ימות המשיח
"ושמרו בני ישראל את השבת" – אומר הרב בעל אוה"ח הקדוש, אם בני ישראל ישמרו שבת ולאו דוקא אם ישמרו, אלא אפילו אם רק יסכימו בדעתם לקיים מצות שבת כהלכתה – זה מקרב את ביאת המשיח.

וכותב הרמב"ם (פי"ב מהלכות מלכים ה"א):
"אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית אלא עולם כמנהגו נוהג וזה שנאמר בישעיה וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ משל וחידה ענין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כזאב ונמר שנאמר זאב ערבות ישדדם ונמר שוקד על עריהם ויחזרו כולם לדת האמת ולא יגזלו ולא ישחיתו אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל שנאמר ואריה כבקר יאכל תבן וכן כל כיוצא באלו הדברים בענין המשיח הם משלים ובימות המלך המשיח יודע לכל לאי זה דבר היה משל ומה ענין רמזו בהן".

ועל כך כתב הראב"ד:
"אל יעלה על הלב שבימות המשיח כו' עד משלים א"א והלא בתורה והשבתי חיה רעה מן הארץ".

וברותי מכם – מיהו יהודי ?
יש אנשים שבאים מחו"ל לאר"י ואומרים אנו יהודים וכך כתוב לנו בתעודת הזהות. וכיום איננו יודעים מי יהודי באמת ומי לא, אבל כשיבא המשיח, יבא עימו אליהו הנביא, ועליו נאמר "וברותי מכם", הוא יברר בדיוק מיהו יהודי ומי לא, ואם יש כאלה שהתבוללו או התגיירו בגיור רפורמי הוא מיד ידע זאת, ואם יבא איזה אדם ויאמר כתוב לי בתעודת הזהות 'יהודי', יאמר להם אליהו הנביא אני מכיר את כל הדורות ממשה רבנו עד היום, הנה הראשון שהיה כאן בתור בריתו נערכה בת"א, השני בחיפה, השלישי באמריקה, אבל בברית שלך לא הייתי, וברשימה שלי אינך מופיע, תצא בחוץ אתה לא יהודי !

ועוד כותב הרמב"ם (שם בהלכה ד'):
"לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח לא כדי שישלטו על כל העולם ולא כדי שירדו בעכו"ם ולא כדי שינשאו אותם העמים ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה ולא יהיה להם נוגש ומבטל כדי שיזכו לחיי העולם הבא כמו שביארנו בהלכות תשובה".

כל המטרה של המשיח כדי שנוכל ללמוד תורה. והלומד תורה צריך להכיר בערכה ואת רצון הבורא שנעסוק בתורתו, וכמו שאמר הקב"ה הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו.

ואם קובע עיתים לתורה אפילו שלומד לבדו מקבל שכר, ואם שניים יושבים ולומדים ביחד שכרם כפול, ואם שלשה יושבים ולומדים השכר שלהם גדול יותר וכו' ואם לומדים מאה אנשים השכר פי מאה וכן הלאה. ולעתיד לבא האדם יראה מהו השכר העצום על לימוד התורה – עין לא ראתה אלוקים זולתך. ואנו לומדים לא כדי לקבל שכר, אלא לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל שכר. אנו יודעים שיש שכר, אבל לא על דעת זה אנו לומדים, אלא אנו לומדים כדי לעשות נחת רוח ליוצרנו.

ובסוף הלכה ה' (שם) כותב הרמב"ם:
"ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

ויהי רצון שנזכה לביאת הגואל ולבנין אריאל במהרה בימינו אמן.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il