נהוג בעמנו כי רבים פוקדים את קברה של רחל אמנו (במקום המיוחס לה, בבית לחם) ביום י"א חשון.

אבל יש לתמוה הרבה. הרי דברי רש"י (על בראשית פרק מח פסוק ז) "בעוד כברת ארץ - מדת ארץ והם אלפים אמה כמדת תחום שבת כדברי ר' משה הדרשן. ולא תאמר שעכבו עלי גשמים מלהוליכה ולקברה בחברון, [כי] עת הגריד היה שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה".

ואם התאריך הוא חשון, והרי היא עונת גשמים, כמפורש במסכת תענית (ו, א).

מה מקורו של רש"י? הוא בפסקתא רבתי, סוף פסקתא ג' "ביום השמיני" (דף יא ע"ב) "אמר לו [יוסף] שמה מה שלא הכנסת אותה לקבורה שמא עונת גשמים היתה?" אמר לו [יעקב] לאו. בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה, בין פסח לעצרת היה , בזמן שהארץ מנופה והולכת ככברה שיכולים להלוך. [עכ"ל].

ובכן, מה מקורם של החושבים שהיא נפטרה בי"א חשון? הוא במדרש תדשא, המובא ע"י ילקוט שמעוני (שמות, רמז קסב, ד"ה ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב) המייחס תאריך זה ללידתו של בנימין. וכידוע בו ביום נפטרה רחל. ומדרש זה הובא גם ע"י רבנו בחיי (שמות א, ו).

ובכן מדברי חז"ל עצמם אין לנו שום מקור. אלא הכל ממדרשים מאוחרים (מתקופת הגאונים).