יחיו הקנאים

רבי יהושע צבי מיכל שפירא, המקובל הנסתר מירושלים, התנהג בפרישות ובסגפנות והרבה בצומות, אבל לא חפץ שתלמידיו ינהגו כך.

למרות זאת הלך תלמידו הגדול, הרב יעקב משה חרל"פ, בעקבותיו גם בעניין זה. מרוב צומות וסיגופים חלה הרב חרל"פ, עד שנפל למשכב ואושפז בבית החולים 'ביקור חולים'. אחר שהוטב מצבו נשלח להבראה בימה של יפו, והוא אברך בן 22 שנים בלבד.
הרב חרל"פ נסע עם עגלון ועגלה מירושלים ליפו לקראת חג שבועות תרס"ד. בדרך שקעו לפתע גלגלי העגלה בחולות העמוקים ומיאנו לזוז. כל ניסיונותיו של העגלון לחלץ את עגלתו עלו בתוהו.
הרב חרל"פ אמר לעצמו: "אם הבעל-דבר מעכב בעדי כל כך להגיע ליפו, זה סימן שיש כאן עניין גדול!"
כאשר אפסו הסיכויים לחלץ את העגלה, לקח הרב חרל"פ את חפציו וצעד רגלית בחולות עד ליפו.
באותם ימים הגיע הרב אברהם יצחק הכהן קוק לארץ הקודש והחל לכהן כרבה של יפו. כך פגש הרב חרל"פ לראשונה ברב קוק, כשהוא מבין מיד שזהו "העניין הגדול" שהבעל-דבר ביקש למנוע ממנו. הרב קוק התוודע אליו, שמע על בעייתו הרפואית ואמר לו כי מעתה אסור לו להתענות ולהסתגף.
לאחר שחזר לירושלים, כתב הרב חרל"פ ביומנו: "רגשי הקודש של הדרושים הנישאים והנוראים, שזכיתי לשומעם הפעם, הגביהו אותי ורוממוני למעלה גבוהה. וכל כך פעלו עליי, והסיחו דעתי מכל אשר בעולם, עד שבשעה שבאתי לירושלים, ממש שכחתי סדרי הדרכים מכול וכול, ולולא ידידיי שקידמו פניי, לא ידעתי אנה לילך, וכן למחר כשהלכתי לעיר, בקושי גדול שב לי הזיכרון בסדר הדרך".
מאז דבק הרב חרל"פ ברב קוק, עד שנעשה לתלמידו ולחברו הקרוב ביותר. במשך יותר משלושים שנה ליווה הרב חרל"פ את הרב קוק והיה איש סודו ונאמן ביתו ורוחו. פעם התבטא הרב קוק ואמר: "אף אחד אינו מכירני חוץ מרבי יעקב משה, שאני מכיר אותו והוא מכיר אותי". יחדיו פעלו רבות בהקמת הישיבה המרכזית העולמית ובהקמת הרבנות הראשית; יחדיו יצאו למסעי המושבות, ותמיד סייעו לכל יהודי באשר הוא ואף למתנגדיהם החריפים ביותר.
פעם, לאחר הסתלקותו של הראי"ה קוק זצ"ל, הלך הרב חרל"פ עם נכדו, ר' זבולון זק"ש, בשכונת שערי חסד מביתו לבית הכנסת. תוך כדי הילוכם חלפו על פניו של אחד מקנאי ירושלים, מאותם שנלחמו מלחמת חורמה ברב קוק וזעמו על דבקותו של הרב חרל"פ בו.
בעוברו על פניהם פלט אותו קנאי מילות גנאי לעבר הרב חרל"פ, שהמשיך ללכת במנוחה כאילו לא אירע דבר. הנכד רצה להשיב לאותו חצוף כגמולו, ואז חש את ידו של סבו נכרכת סביב זרועו בחוזקה לבל יעשה זאת. המשיך הנכד ללכת עם סבו, כשהוא מצליח בקושי להירגע.
לאחר שהתרחק מהם אותו קנאי מתלהם, פנה הסבא לנכדו ואמר: "משום שהתאפקת, אספר לך סיפור על אותו יהודי. יהודי זה עני מסכן הוא, והוא מהקנאים הידועים בירושלים. יום אחד פנה עשיר אחד שהעריץ את מורי ורבי מרן הראי"ה קוק זצ"ל ורצה לתת לו מתנה מיוחדת - בית בירושלים. פנה אותו עשיר למרן הרב קוק והודיע לו על כוונתו. הרהר מרן רגע ואמר לאותו עשיר: 'אני, ברוך השם, איני צריך לכך, יש לי בית מרווח וגדול די והותר, אבל ישנו תלמיד חכם אחד שמצווה להנאותו וזו זכות גדולה, וייחשב לך כאילו נתת לי את הבית'".
"שאל העשיר מיהו אותו תלמיד חכם, והשיב לו מרן: 'רבה של שערי חסד, הרב יעקב משה חרל"פ, זקוק מאוד לעזרה. הוא מטופל בילדים ובוודאי צריך בית מרווח לו ולבני ביתו'".
"ואכן", המשיך הרב חרל"פ לספר לנכדו, "בא אליי אותו עשיר במצוות רבינו זצ"ל וביקש להעניק לי את תשורתו - בית מרווח בירושלים. לא רציתי גם אנוכי לקבל בית זה, מאחר שהקדוש ברוך הוא נתן לי בית והסתדרתי בו בשכונה, לכן הרהרתי בלבי למי יהיה נכון לתתו. ואז נזכרתי באותו יהודי מסכן, שהיה עני מרוד וחסר בית ומטופל בילדים. ידעתי על מצבו הכלכלי הקשה, ובגלל שהוא מהמתנגדים לי, רציתי לשבר את מידותיי ולתת דווקא לו את הבית. קראתי לכמה מפרנסי השכונה, והצגנו זאת כאילו הבית ניתן לו ממקור אחר, לבל ידע מהיכן באה לו טובה זו, כי אם ידע עלול הוא למות מבושה, חס ושלום. והנה, כעת הוא מחרף אותי ואת מרן הרב זצ"ל, שדאגנו לו לבית במתנה והוא אפילו לא יודע על כך..."

על פי הספר 'שירת הי"ם' על חיי הרב חרל"פ זצ"ל
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: odedm@neto.net.il