בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • חנוכה
לחץ להקדשת שיעור זה
כ"ו כסלו תשע"ז

לימוד יומי באמונה- חנוכה נר שני

undefined

רבנים שונים

כ"ו כסלו תשע"ז
3 דק' קריאה
ביאורים- תורת חיים
בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנַאִי וּבָנָיו. כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ.
מה מיוחד בתורת ישראל? ומדוע התנגדו כל כך היוונים שנמשיך לקיים את התורה? התורה היא לא עוד חכמה יפה. לא מתמטיקה, לא פיזיקה, ואפילו לא רעיונות מוסריים יפים ורוחניים. התורה היא הדרכה אלוקית. ה' יתברך גנז בתוך התורה את רצונותיו, ועל ידי קיום התורה אנחנו דבקים בו. כל חכמה אנושית היא יחסית וחולפת, היום חושבים כך ומחר אחרת. תורת ה' היא תורה נצחית ובלתי משתנית, ממש כמו שה' נצחי ובלתי משתנה.
על הנקודה הזאת נאבקו בנו היוונים. הם הסכימו לקבל את חכמת התורה, אך לא כחכמה אלוקית אלא כעוד חכמה אנושית . כמו איזו פילוסופיה. לכן הם גם התנגדו כל כך למצוות. המצוות מראות יותר מכל דבר שהתורה היא לא רק חכמה, אלא גם דרך חיים.
היוונים רצו "לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ", כלומר להשכיח שהתורה היא תורת ה', ועל ידי זה " וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ" – לבטל אותנו מקיום מצוות ה' שמייחדות אותנו מכל העמים.

הלכה- על הנסים
תיקנו חכמים את ימי החנוכה כדי להודות ולהלל לה' על הישועה שעשה לישראל. ותיקנו לכך נוסח 'על הנסים', ואומרים אותו בברכת ההודאה בתפילת שמונה עשרה. וכן נוהגים לאומרו בברכת המזון בברכת 'נודה לך'. ובברכה מעין שלוש אין מזכירים את החנוכה.
אם לא אמר 'על הנסים' בתפילה או בברכת המזון אינו חוזר. ואם נזכר לפני שסיים את הברכה שאומרים בה 'על הנסים', יחזור לומר 'על הנסים'. אבל אם כבר אמר את שם ה' שבסיום הברכה לא יחזור. אולם טוב שיאמר 'על הנסים' בסיום התפילה, לאחר סיום הברכות, ששם מותר להוסיף תחנונים והודאה כרצונו. השוכח לומר 'על הנסים' בברכת המזון, טוב שיאמר אותו בסיום ברכת המזון יחד עם 'הרחמן', ששם מותר להוסיף הודאות כרצונו. (מתוך 'פניני הלכה' זמנים יא, ח)

דברים שבלב- עזות דקדושה
"אני נזכר במשהו ששבר פעם את לבי. זה היה לפני שנים, בדרום אפריקה. ביום שישי אחר הצהריים הלכתי למקווה עם בן דודי, שהוא אחד מגדולי הרבנים שם. היה שם יהודי אחד, עם שני תאומים, בני חמש. ואתם יודעים איך ילדים מתנהגים במקווה: הם לא נכנסים וטובלים ומיד יוצאים. הם משחקים, מתיזים מים אחד על השני; ובסוף, עד שהם כבר מתחילים להתלבש פתאום הם מחליטים שהם מוכרחים שוב לחזור למים... הם היו ילדים חמודים, אבל היה מאוחר, סמוך לשבת. ופתאום, האבא תופס את הילדים שלו ומתחיל להכות אותם כמו משוגע. עכשיו תארו לכם שהייתי מספר לכם: 'כשראיתי את זה, שמרתי על קור רוח ולא כעסתי'. לא! הקב"ה נתן לי את הרגש הזה של כעס בשביל מצבים כאלה! ניגשתי לאותו יהודי ואמרתי לו: 'דע לך, אם זה לא היה מול הילדים שלך, הייתי מכה אותך חמש פעמים'. חוצפה! שני ילדים קטנים. מה הם יכולים לעשות? נורא. קודם כל, הילדים האלה תמיד יזכרו שבמקווה מקבלים מכות. כשהם יגדלו הם לא ילכו למקווה, אלא אם כן יקרה נס. כשאני נזכר במקרה הזה כואב לי עד היום. מה הבעיה של היהודי הזה? הוא ממש לא יודע מה זאת יהדות. ובכן, כעס זה דבר חשוב – כשמשתמשים בו במקום הנכון". (הרב שלמה קרליבך)
***
כשהלב מתוקן, אומר הרב קרליבך, יש מקום לכל המידות. גם מידת הכעס, מוצאת את מקומה החיובי והנכון. לצערנו, לפעמים דווקא אנשים טובים נכנעים למצבים מקולקלים כי אין להם מספיק עוצמה ונחישות להתנגד בכל תוקף. הם 'עדינים' מדי. 'טובים' מדי. אך האמת היא שמי שחושב שלהיות טוב זה רק להיות נחמד בכל מצב – טועה. מי שטוב באמת יודע להגיב גם בתקיפות ובנחישות כשהוא רואה מעשים שליליים. אולי לכן דווקא בחג החנוכה, החג שבו מנקים את הלב ומאירים את הפינות האפלות ביותר, נעשה הניצחון דווקא בידי כהנים. ללמד אותנו שדווקא אנשי הרוח העדינים יודעים להשתמש בגבורתם שמקורה בקודש ולהילחם ללא מורא נגד כל המתנגדים שרוצים לכבות את שלהבת הנשמה של עם ישראל. כי מי שטוב באמת לא מוותר לרע, אלא נאבק אתו עד לניצחון!






את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il