"וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב בא-ל שדי, ושמי ד' לא נודעתי להם, וגם הקימותי את בריתי לתת להם את
1 ארץ כנען, את ארץ מגוריהם אשר גרו בה"
ויש לשאול : מתי משתמשת התורה בשם "א-ל שדי" ומתי היא מפרשת בדבריה את שם "השם" ? ועוד יש
לשאול: מה הקשר בין ה'שמות' הללו לבין קיום הברית וההבטחה לנחלת ארץ ישראל ?
מעת שנבחרו ישראל להיות לעם ד', לא זזה מהם ההנהגה הניסית. וארץ ישראל היא המקום שבו הנהגת הנס
2 פועלת באופן תמידי כמאמר הכתוב : "ארץ אשר ד' אלוקיך דורש אותה תמיד"
ולכן נתן הקב"ה את הארץ לעם
3 ישראל כ'ירושה שאין לה הפסק'.
הכח של ארץ ישראל , הדביקות ב'כלל ישראל' , הוא זה הגורם להנהגה הניסית לפעול בתוך האומה כולה באופן
קבוע. סיבת הדבר היא כדי שהאומה הישראלית תהיה דבוקה תמיד בהנהגה שמסורה רק בידי ד' יתברך ולא ביד
שום כח אחר.
ההנהגה הניסית נקבעה רק אחרי שישראל הפכו להיות אומה , שאז נכרתה ברית שתונהג כך באופן תמידי.
כל זמן שהיו יחידים: אברהם, יצחק ויעקב הייתה עיקר ההנהגה שלהם טבעית ורק לפעמים הייתה ההנהגה -
ניסית. שם שדי נקרא על שם 'שידוד המערכה', דהיינו שינוי חוקי הטבע ושיש די ביכולתו של ד' יתברך לפעול נגד
מהלך הטבע.
והגדרה זו נאותה כל זמן שהנהגת הטבע היא עיקרית ורק לעיתים פועלת ההנהגה הניסית לאיזה צורך שהוא.
אך מאז שנקבעה ההנהגה הניסית לעיקרית הדבר המבטא זאת הוא שם 'הווייה' – שם המורה על הויתו וקיומו
באופן קבוע במציאות. ויכולתו לשנות כרצונו את חוקי הטבע באופן תמידי, כל זמן שלא היו ישראל בתור אומה
הייתה ארץ ישראל מיוחדת להנהגה ניסית רק באופן של גירות וארעיות. אך כשנקבעו ישראל לעם עולם, קנו את
הארץ בירושה ובקביעות.
כשאומר הקב"ה שנודע אל האבות ב'אל שדי' קיים את בריתו לתת להם את ארץ ישראל באופן של ארץ מגוריהם,
שהייתה באופן ארעי להם.
ועתה - כשנתגלה אל עם ישראל בשם 'הוויה' הוא נותן להם את ארץ ישראל למורשה עולמית שאין לה הפסק.
)מדבר שור, דרוש לב, עמ' רצו-רצז(

1
ספר שמות פרק ו, ג-ד
2
ספר דברים פרק יא,יב
3
מסכת בבא דף קכט, ב