המלך המשיח מתואר על ידי הנביא זכריה (ט,ט): "הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושע הוא, עני ורוכב על חמור".
הגמרא במסכת סנהדרין (צח) אומרת שאופן כזה, שהמשיח יגיע על החמור, יהיה רק אם עם ישראל לא יזכה, אבל כש"זכו" אז: "וארו עם ענני שמיא", הכל יהיה במהירות, בטיסה על עננים ולא ברכיבה איטית על חמור...
בחסידות נאמר, שגם כשנזכה בעזרת ה' ל"ארו עם ענני שמיא", עדיין תישאר מעלת המשיח כעני ורוכב על חמור. דבר זה מוכח גם מדברי המדרש רבה, על אמירת יעקב אבינו לעשו: "ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה", שכוונתו ב"חמור" הייתה לרמוז שמוכן לגאולה, למשיח שהוא "עני ורוכב על חמור". כלומר: יעקב ראה את הגעת המשיח על החמור כמעלה!
ענווה ופשטות
עני ורוכב על חמור היא ענוותנותו העצומה של המשיח. עני הוא ענוותן והחמור מסמל את הפשטות (מדת ענוה - רש"י על הפסוק). המשיח, לצד היותו מלך גדול ונישא ורב הרבנים, תהיה בו ענווה והתבטלות פנימית. האדמו"ר ה'צמח צדק' אמר, שהמשיח יתענג במיוחד מהיהודים הפשוטים בעלי מסירות הנפש ותהיה לו ענווה כלפיהם.
פירוש נוסף במעלת החמור הוא היותו רגוע ושלו לעומת הסוס שהוא סמל המלחמה והקרב. וכך כותב הרד"ק: "ורוכב על חמור - להורות כי לא יצטרכו ישראל לסוסים ולרכב, לפיכך אמר אחריו: והכרתי רכב מאפרים וסוס מירושלים".

קרוב אליך (534)

הרב ד"ר יונתן זקס זצ"ל

add_alert

293 - איזה נסיון יש להדס

294 - לרכב על החמור

295 - טעות טעות, אבל אמת!

טען עוד

האדמו"ר הזקן מסביר (תניא פרק ל"א) שממצרים היו ישראל צריכים לצאת בבריחה דווקא, כי לא פסקה זוהמתם של ישראל עדיין, והיו במ"ט שערי טומאה. אבל בביאת המשיח רוח הטומאה תעבור מן הארץ, ואז "במנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה'"; לא תהיה 'מלחמה' עם העולם, אלא הכל ילך על מי מנוחות.
אמנם, הפירוש הפנימי יותר אומר, שחמור הוא מלשון חומר - חומריות. המשיח יתנשא מעל החומריות וירכב עליה. אבל היא גם תרומם אותו, כי העולם יגיע לשלמותו ותכלית בריאתו ככלי ו"מכון לשבתו יתברך". המשיח הוא ביטוי לשלמות התגלות האלוקות בתוך עולם החומר.
החמור של אברהם, משה והמשיח
בשבוע שעבר קראנו בתורה את הפסוק "ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור" (שמות ד,כ) רש"י מביא על כך מחז"ל דבר נפלא: "הוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק, והוא שעתיד מלך המשיח להיגלות עליו, שנאמר: עני ורוכב על חמור".
מדייק הרבי מליובאוויטש: אצל אברהם אבינו נאמר רק שחבש את החמור; אצל משה רבינו שימש החמור לרכיבת אשתו ובניו; ואילו המשיח ירכב בעצמו על החמור - ו"ייגלה עליו".
אברהם היה הראשון שהפיץ את שם ה' בעולם; אבל אז, לפני מתן תורה, עוד לא היה בכוח הגשמיות להתעלות ממש לקדושה, אלא רק 'לאפשר' לקדושה להתגלות. החמור רק "נחבש" לסייע לקדושה (ומשמע שעל החמור שמו את העצים, בדרך לעקידה, ואילו אברהם ויצחק עצמם הלכו ברגל).
משה נתן לישראל את התורה, ובכוחה ניתן לחבר בין הגשמיות לרוחניות ולהעלות את העולם לקדושה; אבל החיבור לא מתרחש ביום אחד, אלא בתהליך ארוך של קיום תורה ומצוות שנים רבות. בהתחלה, בדרך ליציאת מצרים שהיא הדרך למתן תורה, החמור נשא את אשתו ובניו של משה. אמנם אשתו כגופו ובנים הם חלק מהאב, אבל משה עצמו עוד לא יכול היה להתעלות על ידי החמור.
תכליתו של מתן תורה בחיבור הגשמיות עם הרוחניות תתגלה רק בימות המשיח, כשהעולם כולו יהפוך בפועל לדירה לה'. או אז המשיח עצמו ירכב על החמור ו"יתגלה עליו", כי החומריות תתאחד לגמרי עם הרוחניות. החומר עצמו יגלה שהאמת של כל המציאות היא הקדושה.