אחרי המעמד העוצמתי והמטלטל של מתן התורה ב'עשרת הדברים' , מוסיפה התורה לספר על שינוי קטן המתרחש תוך
1 כדי האירוע. וכה לשון הכתוב: "ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות"
. לאמור: בדבריהם
אלה ביטאו בני ישראל את הצורך ב'מתווך', אשר הוא יביא אליהם את דבר ד' !. ואכן, משה נענה לבקשה, וניגש לקבל את
2 התורה למענם – "ויעמוד העם מרחוק ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקים"
.
מן הכתובים לא ברור כיצד נענה משה לבקשה?
ועוד: מדוע 'גישתו' זו של משה מוזכרת רק בסיום האירוע, היינו רק לאחר מתן עשרת הדיברות מצב בו התורה כבר ניתנה ?
ויתירה מזאת, הייתכן כי אלוקי האמת והצדק שרויים ב'ערפל' ?
הפסוקים הללו מורים כי יש ל'ערפל' דגש משמעותי במעמד מתן תורה.
אכן, הרמב"ם כותב ב'מורה נבוכים' "אבל היה להעיר שהשגת אמיתתו נמנעת לנו - מפני החומר החשוך המקיף בנו, לא בו
3 יתעלה, מפני שהוא יתעלה אינו גוף"
. משמע מדבריו שהערפל בא לרמוז על אי יכולת האדם להשיג את האלוהות , בגלל
היותו נתון בגוף.
כאשר עם ישראל מקבל את תורת ד' המפורטת לציווים מסויימים, מתגלים לנגד עיניהם אידיאלים רבים. אדם המתמסר
לאידאל מסויים, עשוי למצוא את עצמו לאחר זמן רואה באידאל עצמו את התכלית, אפילו אם כניסתו להתמסרות זו הייתה
מתוך הבנה מעמיקה שזהו רצון ד' ממנו רק בעת הזו. כאשר 'משה ניגש אל הערפל אשר שם האלוקים', לוקח משה את כל
האידאלים העליונים שהתקבלו זה עתה מאת הבורא יתברך, ומתבונן דרכם אל הנותן - הוא האלוקים. בסיום מעמד עשרת
הדברות התורה מדגישה כי משה לא מתבונן על האור הבהיר של האידאל העומד לעצמו, אלא דרכו הוא מיישיר מבט אל
האלוקים הנחזה בצורה 'מעורפלת' דרך תורתו. "שאין ספק בלב הוגה הדעת המפותחת שאידאל האידאלים שהוא כמוס
4 ומוסתר, יותר נשגב הוא מחלקיו, ובכל סתר חשכו מאיר הוא בקווי אורו, המתנוצצים מתוך הערפל..."
, וכל זאת לא בא אלא
לחנך אותנו כי האידאליים הם חלק משמעותי מעבודת ד'.
מרן הרב הראי"ה זצ"ל לא קיבל את הערפל כהצגת חולשה אנושית גרידא, אלא כהדרכה מוסרית ישרה לאדם וכך הוא
כותב: "צריך תמיד האור המופשט לצאת בדרך קרובה אל הרגש הטבעי האנושי כדי שיהי ה קרוב אל פעולות הטובות
5 הבאות מהצד הרגשי ולא יהיה יותר מדאי מופשט ושכלי"
. כדי שההשכלות ישפיעו על עולם המעשה, אנו זקוקים לגישור
של העולמות הריגשיים, שמצד אחד נפעלים מכח המחשבות, ומצד שני יש בכוחם להפעיל את המעשים. ה'ערפל'- מתאר
מתווך מסויים, שאיננו זך כל כך )כידוע לנו על עולמות הרגש שאינם מבוררים ומדוייקים כמו ההשכלות( אך חיוני ונצרך על
מנת לייצר עולם מעשי מיושר. 'משה ניגש אל הערפל', ש באמצעותו הוא מצליח לתרגם את המחשבות לעולם של עשייה,
ודרכו הוא רואה את ההארה של אידיאל האידאלים – 'אשר שם האלוקים' !
6

1
שמות פרק כ,טז
2
שם פסוק יח
3
מורה נבוכים חלק ג, פרק ט
4
אורות הקודש חלק ב, עמ' תקסט
5
עין איה מסכת ברכות חלק ב' פרק תשיעי, פסקה קנא.
6
וראו עוד בחנוכת הבית הראשון , ספר מלכים א פרק ז ,פסוק יב "אז אמר שלמה: ד' אמר לשכון בערפל" !