סוגית מספר השנים בהן שהו בני ישראל ושועבדו במצרים הובאה בדברינו לפרשות בא ובשלח. העלנו לדיון שאלות הנובעות מהפסוקים ודברי חז"ל.
כפי שהבטחנו, ננסה לבאר את הסוגיא בכללותה, בדרך חדשה המבוססת על דברי אבן עזרא והחידושים הארכיאולוגים.
ראב"ע בפירושו הארוך, לימד אותנו כלל מעניין: "חשבונות רבים יש במקרא לא ידענו למי הם סמוכים" (שמות י"ב מ). מאחורי קביעה זו, שהראב"ע הביא עבורה בדבריו כמה דוגמאות, מסתתרת ההארה כי נושא מנין השנים בתנ"ך משמש פעמים רבות כרמז לסוגיות עמוקות ורבות משמעות. חז"ל כינו תופעה זו "אפשר לומר כן?" (תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק יב, סדר עולם רבה (ליינר) פרק טז ועוד, עיינו גם צפנת ישעיהו בפרק המבוא ע' יח).
המסקנה היא שאין לראות בפסוקים המתארכים מאורעות בתנ"ך, מידע היסטורי כפשוטו. אף על פי כן, בפירושו הקצר, מביא הראב"ע דעה המכילה מידע בנושא תולדות המזרח התיכון מתקופת האבות ועד יציאת מצרים. וז"ל: "ויש אומרים כי ארץ כנען בימים ההם תחת יד מלך מצרים היתה" (שם).
לפי דברים אלה, ברגע שאברם הגיע לארץ כנען (בסוף פרשת נח או בתחילת פרשת לך לך, הוא הגיע לממלכתו של פרעה ובעצם היה תחת שלטון מצרי. רק ביציאת מצרים השתחרר עם ישראל מעול פרעה אחרי למעלה מארבע מאות שנים. (עיינו בדברינו לפרשת נח תשע"ה). אם כך, ניתן לומר כי עם ישראל ואבות האומה, היו תחת שלטון מצרי, כפי שמופיע בפשט הפסוקים תקופה מאוד ארוכה. אין בכך סתירה לדעת חז"ל כי מירידת יעקב ובניו מצרימה ועד ליציאה ממנה, עברו מאתיים ועשר שנים.
התגליות הארכאולוגיות ברחבי המזרח התיכון מוכיחות שוב ושוב כי אבן עזרא צדק.
ניתן כמה דוגמאות:
א. מכתבי אל עמרנה (שכנה במצרים התיכונה). בארכיון זה, שנחפר לראשונה בשנים תרנ"א-תרנ"ב (1891-2, התגלו מכתבים רבים שנשלחו ממלכי ערים בארץ כנען ששימשו כואסלים (בני חסות) אל הפרענים (אמנחותפ השלישי, אח'נאתון ותות ענח' אמון) שהיו שליטי העל של הארץ).
ב. בתלים רבים של ערים עתיקות בארץ ישראל, נתגלו חותמות רשמיות של פקידי פרעה שישבו בערים אלה באופן קבוע. פקידים אלה, שהיו חלק בלתי נפרד מהממשל הרשמי המצרי, ייצגו את האינטרסים של פרעה., בתל שקמונה, השוכן בתחומי העיר חיפה מול שכונת עין הים נתגלה חותם טין מופיע שמו של פרעה סתי הראשון. בשנה שעברה נתגלתה בתל דור (ליד קיבוץ נחשולים), חותמת (חרפושית) שהייתה שייכת כנראה למשנה למלך מצרים. דור הייתה עיר נמל חשובה ביותר בכנען, בוודאי שהיה לפרעה עניין לפקח על הנעשה בה ואולי גם לגבות מסים מהסחורות והסוחרים שעברו בה.
אומנם, גם מהכתובים וגם מהמציאות כפי שנתגלתה בשטח, מוכח כי המצרים שלטו בעיר גזר (שקיבוץ גזר שוכן למרגלותיו) עד ימי שלמה המלך. בחפירות במקום נתגלו מבנים שבנויים בסגנון מצרי מובהק (כולל ארמון מצרי בן שתי קומות). הכתוב מגלה לנו: "פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם עָלָה וַיִּלְכֹּד אֶת גֶּזֶר וַיִּשְׂרְפָהּ בָּאֵשׁ וְאֶת הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הָרָג וַיִּתְּנָהּ שִׁלֻּחִים לְבִתּוֹ אֵשֶׁת שְׁלֹמֹה" (מלכים א ט' טז).
אם כך, ברור שגם ארבע מאות ושמונים שנה אחרי יציאת מצרים ראו עצמם הפרעונים כשליטי ארץ ישראל. בעקבות משא ומתן מדיני וצבאי עם שלמה המלך, נאלץ פרעה לוותר על אחיזתו בעיר החשובה גזר.

הבה נתפלל כי נזכה לשבת לבטח במרחבי ארצנו
וננצל את עצמאותנו המדינית גם להתקדמות רוחנית בכל התחומים.