קיומה של חברה אנושית מסודרת, המסוגלת לנהל מערכת ציבורית שמבטיחה לחבריה חיים בכבוד, תלויה בקיומה של מערכת משפטית, המסוגלת לאכוף את החלטותיה והפועלת על פי חוקים קבועים הידועים מראש.

לכן, מיד לאחר מתן תורה (שמות כ') מופיעה פרשת משפטים "ואלה המשפטים אשר תשיב לפניהם" (שמות כ"א). החיוב התורני להקים מערכת משפט מופיע בספר דברים בפרשת שופטים "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך אשר ד' אלקיך נתן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק" (דברים ט"ז יח).

הציווי בחצי הראשון של הפסוק בודאי מופנה אל העם, שחייב גם על פי דין תורה למנות על עצמו שופטים שישפטו ושוטרים שיאכפו את שמירת החוק וביצוע החלטות בתי הדין.

אנו ננסה לברר בשבועות הקרובים את גדריה ההלכתיים של מצווה זו. מה פשר "בכל שעריך", מה פרוש "לשבטיך" ומה הדין כאשר העם לצערנו מפוזר בארבע כנפות תבל, האם גם אז יש חובה למנות בית דין לכל קהילה וקהילה. אם התשובה היא חיובית צריך לברר האם בכל אופן יש חילוק בין מצב זה לבין המצב האידיאלי בו עם ישראל שוכן לשבטיו בארצו.

והשאלה היא אל מי מופנה החצי השני של הפסוק "ושפטו את העם משפט צדק"? לרש"י, גם ציווי זה מופנה אל העם "שופטים ושוטרים תיתן לך" איזה שופטים ושוטרים? כאלה "שישפטו את העם משפט צדק". הר"ן לעומתו בדרשותיו מסביר את הציווי כמי שמגדיר את תחומי השיפוט של השופטים ל"משפט הצדק המוחלט" ולא לתקנות שלום הציבור, שהמלך מופקד עליהם ולא השופטים.