בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • קדושים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ציפורה בת דוד

קדושה כפולה ומכופלת

הפרשה הקודמת מסתיימת באיסור עריות, ופרשתנו מתחילה בציווי "קדושים תהיו".

undefined

הרב יוסף כרמל

ניסן תשס"ה
3 דק' קריאה
חכמים קבעו לנו לקרא במנחה של יום הכיפורים את פרשת איסורי העריות שנמצאת בסוף פרשת אחרי מות. אין לך סימן מובהק מזה לחשיבותה החינוכית. פרשתנו, פרשת קדושים פותחת בציווי "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אלוקיכֶם" (ויקרא י"ט ב) ומסתיימת בפרשיה העוסקת בעונשים המוטלים על מי שעובר על איסורי עריות. הפסוקים המשמשים כמסגרת לפרשיה זו מקשרים אותה לפסוק הפתיחה של הפרשה. וז"ל הכתוב:
"וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי אֲנִי ה' אלוקיכֶם: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם:... וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי" (ויקרא כ' ז-כז).

חז"ל במדרש עמדו על הקשר בין הפסוקים וז"ל:
"הה"ד דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו, והתקדשתם והייתם קדושים (ויקרא כ, ז). ר' אבין אמ' משל לבני המדינה שעשו שלש עטרות למלך, מה עשה המלך, נתן בראשו אחת ושתים בראשן של בניו. כך כל יום ויום העליונים מכתירים לפני הקב"ה שלש קדושות שנאמר קדוש קדוש קדוש, מה הקב"ה עושה, נותן בראשו אחת ושתים בראשן של ישראל. הה"ד דבר אל כל עדת בני ישראל ... והתקדשתם והייתם קדושים" (ויקרא רבה פרשה כד ד"ה ר' אבין ).

יתכן וזו הסיבה שרש"י על הפסוק הפותח את פרשתנו מסביר שני דברים:
א. "מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל, מפני שרוב גופי תורה תלויין בה: (והדיוק הוא מפני שנאמר אל כל עדת בני ישראל)
ב. הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה". רוב גופי תורה תלויין בה יתפרש לא רק בגלל שיש הרבה מצוות הנזכרות בפרשת קדושים, או בגלל שבפרשת קדושים יש מעין חזרה על עשרת הדיברות (עיין במדרש ובאבן עזרא על אתר) אלא הכוונה שהעניין העקרוני של הקשר בין הקב"ה ובניו תלוי בקדושתם של ישראל שמקדישים את בוראם בקדושתם, על ידי ההקפדה על קדושת המשפחה.

בביאור מה הטעם באיסורי עריות נשתברו קולמוסין הרבה. מצד אחד יש מן האיסורים הללו, שגם אם לא היו נכתבים, כל אדם וכל חברה אנושית היו אוסרים עצמם בהם כאיסורי עריות של שארי בשר וקרובי משפחה מדרגה ראשונה. מצד שני, הרמב"ן בגלל הקושי להסביר את כל הפרטים, מסכם:
"והנה העריות מכלל החוקים, דברים שהם גזירת מלך, והגזרה הוא הדבר העולה על דעת המלך שהוא החכם בהנהגת מלכותו והוא היודע הצורך והתועלת במצווה ההיא שיצווה בה ולא יגיד אותו לעם זולתי לחכמי יועציו" (ויקרא י"ח ו).

יתכן ובעקבות דברינו ניתן לבוא ולהציע הסבר כללי, שאומנם לא יסביר את כל פרטי הדינים, אבל יכניס גם מערכת חוקים זו תחת מטריה הגיונית. כפי שכבר הסברנו כמה פעמים בעבר, אחד הדברים שמייחדים את עם ישראל הוא היכולת למנותם למשפחותם לבית אבותם. לכל ילד יהודי יש אב, ובעם ישראל ברור לכולם מי הוא האב ולא רק מי היא האם. כדי להבטיח זאת יש צורך במסגרת משפחתית חזקה שיש בה שרשרת דורות ברורה. לכל ילד יהודי הזכות להיוולד במשפחה שברור בה מי הוא הסבא ומי הוא האבא ולא רק מי הן הסבתא והאמא. כמה מהמצוות החשובות ביותר מבוססות על כלל זה. מצוות לימוד תורה נאמרה בכוונה בדרך זו "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם" (דברים ו' ז). לא מדובר כאן בשיח תלמידי חכמים בינם לבין עצמם, אלא בלימוד של אבות ובנים. יסודות האמונה מועברים דווקא כשהבן שואל את אביו ואביו משיבו, כמו שנאמר "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם" (שמות י"ג ח). כל ניסיון לערער על המבנה היסודי של המשפחה היהודית הוא ניסיון לערער את יסודות האומה ויסודות האמונה. חיזוקה של המשפחה היהודית חייב להיות בראש סדר העדיפויות של הציבור הדתי. פועל יוצא מכך הוא גם, אי עידוד ואולי אף יותר מזה, של משפחות חד הוריות לכתחילה. ישנם מצבים שנכפים ח"ו ממרום וישנם לצערנו יתומים מאב עוד מרחם. אבל מציאות שגם אם היא מותרת הלכתית, של ילדים ללא אב, היא מאוד בעייתית.

הבה נתפלל כי נזכה להקדיש ליוצרנו בשלש קדושות ולהתברך מתוך כך בשתיים, "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי".

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il