בית המדרש

  • מדורים
  • סיפורים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

משביע לכל חי

צעדתי לקופה כדי לעמוד בתור כמו כולם. "אבל איך אשלם?!", זעקתי בתוכי ולא היה לי שום מושג... חיכיתי במתח לתורי ומלמלתי את הפסוק "מאין יבוא עזרי"

undefined

עודד מזרחי

סיון תשע"ז
3 דק' קריאה
ערב אחד הלך פנחס לשיעורו של הרב אליהו גודלבסקי, שהתקיים בישיבת 'חוט של חסד' בירושלים.
הוא פגש מכר ותיק בשם חנניה, שפתח דוכן ומכר דיסקים וספרים של הרב שלום ארוש. השניים ישבו והחלו להחליף חוויות מהנסיעה לראש השנה אצל רבי נחמן מברסלב באומן, שממנה חזרו יחדיו.
לפתע שאל חנניה: "מנין אתה מכיר את שניאור החב"דניק? ראיתי שאתה מסתובב איתו לפעמים".
"אנחנו חברים מאוד טובים", ענה פנחס, "ומדי פעם אני עוזר לו בענייני קדושה, ובעיקר בדברים של עזרה לזולת. למה אתה שואל?"
"תדע לך שהוא ממש צדיק!" השיב חנניה.
פנחס ידע ששניאור הוא יהודי טוב שעוזר במסירות נפש לכל מי שרק אפשר, על חשבון זמנו וכספו, ובכל זאת שאל: "למה אתה אומר את זה?"
"לפני כמה שנים נולדה בתנו הבכורה", החל חנניה לספר, "לצערי היינו במצב כספי מאוד דחוק - לחם צר ומים לחץ. הגענו למצב שלא היה בבית שום דבר לאכול. לבקש צדקה ולפשוט יד - לא היה לנו אומץ. התביישנו מאוד במצבנו ודאגנו להסתיר את עניותנו בכל דרך אפשרית. באותו זמן עדיין לא נכנסה המשכורת הדחוקה, והבית היה ריק. אף על פי שלא היה מה לאכול, תמיד הקפדנו אשתי ואני שבבית תהיה לפחות קופסת מטרנה לילדה. בערב הכנתי את המנה האחרונה מהקופסה. גרגיר המזון האחרון בביתנו אזל, אין אוכל לאשתי ולי וכעת גם לתינוקת... צערי לא ידע גבול. הלכתי בבית הלוך ושוב, ולא ידעתי אנה אני בא".
"למחרת השכמנו קום לבכי התינוקת, שציפתה כמדי יום לבקבוקה המרווה. אשתי ביקשה ממני להכין לילדה בקבוק. בישרתי לה שכבר אמש השתמשתי במנה האחרונה. אשתי, מחמת תמימותה ואולי מחוסר ידיעה שאין לנו פרוטה אחת, אמרה: תזדרז לרדת למכולת ותביא לנו מטרנה!"
"נשאתי עיניים לשמיים ואמרתי: 'ריבונו של עולם, מילא אנחנו יכולים להתאפק עוד קצת, אבל מה עם הילדה הקטנה?! היא צריכה אוכל עכשיו! איני מסוגל לכך שאשתי תראה אותה ככה'. יצאתי מהבית לעבר המכולת השכונתית בתחושה ברורה שמי שנתן חיים ייתן מזונות. כל הדרך נשאתי עיניים לשמיים והתחננתי: 'אנא, אבא שבשמיים, אבא רחמן, אתה בראת את העולם ואתה מחייה את כולם, תשלח לי בבקשה אוכל לילדה. אתה מאכיל את כל העולם, אז בבקשה אל תחזיר אותי הביתה בלי המטרנה לילדה, והרי כתוב "לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה". אז אנא, רק קופסה אחת של מטרנה, וגם שלא אבזה את אשתי ולא אהיה מבוזה בעיניה', וכך כל הדרך אל המכולת הלכתי ודמעות חמות ליוו את תפילתי.
"נכנסתי למכולת בידיעה שהשם יתברך לא יוציא אותי משם בלי המטרנה. ניגשתי למדף של האוכל לתינוקות, לקחתי קופסת מטרנה וצעדתי לקופה כדי לעמוד בתור כמו כולם.
"'אבל איך אשלם?!' זעקתי בתוכי ולא היה לי שום מושג... הרגשתי שאני חייב לעשות את שלי. חיכיתי במתח לתורי ומלמלתי את הפסוק 'מאין יבוא עזרי'...
"כמעט הגיע תורי, ואז משום מקום נכנס שניאור למכולת. הוא התבונן לעברי ולפתע קרא לי. שמחתי שניצלתי מהביזיון שהיה צפוי לי בקופה בעוד שנייה, אבל עדיין לא הבנתי מה קורה פה. שניאור ביקש ממני לקחת עגלה. שיתפתי פעולה והבאתי עגלה. לאחר מכן ביקש ממני שאצטרף אליו. עשיתי את דברו מבלי לחשוב. הוא החל למלא את העגלה במצרכים בסיסיים - שמן, יין, גבינה, חלב, סוכר, לחם ועוד. ניגשנו יחד לקופה ושניאור שילם על הכול, כולל המטרנה, הניח הכול בשקיות, בירך אותי בברכת יום טוב והלך כלעומת שבא.
"השתוממתי לראות עין בעין את ישועת השם שבאה כהרף עין. הבנתי שפשוט קרה לי נס גלוי! חזרתי הביתה בשירת הלל והודיה למי שאמר והיה העולם. כל הדרך אמרתי לה' שאני מודה לו".
"עכשיו אתה מבין למה אמרתי על שניאור שהוא צדיק?!", סיים חנניה את סיפורו.
פנחס התפעל מהסיפור ואמר לחנניה: "גם אתה הוכחת לדעתי אמונה וביטחון בצורה יוצאת דופן. הייתי שמח לשמוע את הסיפור גם מהזווית שלו".
למחרת פגש פנחס את שניאור ושאל אותו בתמיהה: "איך ידעת לקנות בשביל חנניה מצרכים במכולת?! איך ידעת שאין לו כסף?!"
"לא ידעתי שאין לו כסף", הסביר שניאור, "אבל הבנתי שמי שנמצא במכולת בבוקר וקונה רק מטרנה בלי שאר המצרכים הבסיסיים כמו גבינה ולחם, שאנשים נוהגים לקנות בבוקר, זה סימן שהוא במצב מאוד דחוק. לכן הבנתי שהוא צריך עזרה!"
פנחס סיפר לשניאור את השתלשלות המקרה שאירע לחנניה לפני שפגשו במכולת.
שניאור השתאה על ההשגחה הפרטית, אבל ביטל במחי יד את עזרתו, כאילו היה זה דבר מובן מאליו.

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם:orchozer@gmail.com
מתוך העיתון בשבע.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il