הפרשת תרומות ומעשרות

כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַה' תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַחֲלָה. (יח כד)

פרי שעלול להתקלקל אם חותכים אותו לפני שבת, או אדם שמתארח בשבת אצל חבר החשוד על המעשרות - האם יש דרך שיוכל להפריש תרומות ומעשרות בשבת?

מצות הפרשת תרומות ומעשרות. מצות עשה להפריש ראשית מגידולי ארץ ישראל לכהן, והוא הנקרא תרומה גדולה, שנאמר: רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וגו' תִּתֶּן לּוֹ (דברים יח ד. רמב"ם תרומות פ"ב ה"א).
ואחר שהפריש תרומה גדולה, מצות עשה להפריש אחד מעשרה מהנשאר ללוי, והוא הנקרא מעשר ראשון, שנאמר: כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַה' תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַחֲלָה (במדבר יח כד. רמב"ם מעשר פ"א ה"א; טור ושולחן ערוך יורה דעה שלא יט).

חמדת האנציקלופדיה התלמודית (84)

רבנים שונים

add_alert

28 - הפרשה באנציקלופדיה התלמודית- פרשת במדבר

29 - הפרשת תרומות ומעשרות

30 - הפרשה באנציקלופדיה התלמודית מטות מסעי

טען עוד

ואחר שהפריש מעשר ראשון, מצות עשה להפריש אחד מעשרה מהנשאר, והוא הנקרא מעשר שני, שנאמר: עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ (דברים יד כב); והוא לבעליו, ואוכלים אותו בירושלים (רמב"ם מעשר שני פ"א ה"א ופ"ב ה"א; טוש"ע שם).
ובשנה שאין מעשר שני נוהג, מפריש אחר מעשר ראשון מעשר אחר לעניים, והוא הנקרא מעשר עני, שנאמר: מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ, וּבָא הַלֵּוִי וגו' וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ (דברים יד כח-כט).
ומעשר ראשון שלקח הלוי, מצות עשה להפריש ממנו אחד מעשרה לכהן, והוא הנקרא תרומת מעשר, שנאמר: וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר וגו' וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ה' מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר (במדבר יח כו. רמב"ם תרומות פ"ג הי"ב; טוש"ע שם כ).
הפרשת תרומה ומעשרות - כתבו רש"י (גיטין מז ב ד"ה מדאורייתא) ורבי אברהם בן הרמב"ם (ברכת אברהם סי' יד) בדעת הרמב"ם (שבת פכ"ד ה"י) והמגן אברהם (סי' ח ס"ק ב) שאינה מצוה חיובית המוטלת עליו. לכן, אין אדם חייב לעשר פירותיו אלא אם כן אוכלם, או מוכרם שנהנה מהם; אבל אם ירצה להניח פירותיו טבולים כל הימים ויאכל מפירות אחרים, הרשות בידו, ואינו מבטל מצוה. והרי זו כמצות שחיטה, שאם אינו רוצה לאכול בשר אין כאן מצוה לשחוט (עי' מג"א שם וחי' חתם סופר גיטין שם בדעת רש"י).
אבל דעת הט"ז (יו"ד סי' א ס"ק יז), בעל תורת הארץ (קונטרס אחרון לפ"ג אות ו בדעת התוס' גיטין ל ב ד"נ אין) והבאר משה (יו"ד סי' א) שמצות הפרשת תרומות ומעשרות חובה היא אפילו אם אינו רוצה לאכול מן התבואה עדיין, והרי זו מצוה כשאר המצוות (ועי' אמרי בינה דיני תרומות ומעשרות סי' ג).
בשבת ויום טוב. אין מגביהים - מפרישים - תרומות ומעשרות בשבת ויום טוב (משנה ביצה לו ב; רמב"ם שבת פכ"ג ה"ט והי"ד ויום טוב פ"ד הכ"ו; טוש"ע אורח חיים שלט ד ותקכד א). שאף על פי שהיא מצוה, גזרו עליה משום שבות (משנה שם וגמרא לז א), מפני שנראה כמתקן בשבת דבר שלא היה מתוקן (רמב"ם שבת שם). ועוד, מפני שזה דומה למקדיש הפירות שהפריש, ואין מקדישים בשבת מפני שהוא דומה למקח וממכר (רמב"ם שם הי"ד; מאירי שבת קמח ב; מחזור ויטרי עמ' 144).
הקונה יין - בערב שבת, ושכח להפריש תרומות ומעשרות (תוספתא דמאי פ"ח) - אומר: שני לוגים שאני עתיד להפריש, הרי הם תרומה; ועשרה - מעשר ראשון; ותשעה - מעשר שני; ושותה מיד (דמאי פ"ז מ"ד ותספתא שם). שכשיפריש, חלים המעשרות למפרע מעכשיו מדין ברירה, לסוברים יש ברירה.
מותר לומר בערב שבת: מה שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא תרומה, ולמחר בשבת הוא מפריש. שכן שנינו: היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו, והוא בבית המדרש או בשדה - וירא שמא תחשך, ואינו יכול לעשר בשבת (פירוש המשניות לרמב"ם ור"ש, ורמב"ם מעשר פ"ט ה"ח) – אומר: שתי תאנים שאני עתיד להפריש - הרי הן תרומה; ועשר - מעשר ראשון; ותשע - מעשר שני, ומחולל על המעות (דמאי פ"ז מ"ד).
וכן הדין במי שמוזמן לאכול אצל חברו והוא אינו מאמינו על המעשרות, שעושה כמו בדמאי (דמאי שם מ"א).
ואף בטבל ודאי הדברים אמורים - שמתנה בערב שבת על מה שיפריש למחר, בשבת, ותנאי זה מועיל להתיר אחר כך ההפרשה בשבת. אלא שבדמאי מועיל אפילו על מה שביד חברו. ובטבל ודאי אינו מועיל אלא על מה שברשותו (ירושלמי דמאי פ"ז ה"א). וכן פסקו ראשונים להלכה (רמב"ם מעשר פ"ט ה"ז וכן כתבו בתוס' סוכה כג ב ד"ה שני ובר"ש פ"ד מ"ד).
וכתב הרמב"ם (בפירוש המשניות דמאי פ"ז מ"ה) שלסוברים יש ברירה, יכול הוא להפריש התרומה בשבת לאחר אכילתו, ותחול התרומה למפרע. אבל לסוברים אין ברירה - והלכה כמותם בטבל של תורה -אין לו תקנה, אלא אם כן הוציא אלו המתנות קודם אכילתו. וזה מותר בשבת, בגלל התנאי שהקדים מערב שבת. והסביר החזון איש (דמאי סי' ט ס"ק י-יג) שחלות התנאי של ברירה היא מערב שבת, ואין צריך בשבת אלא לייחד שזהו שהתנה עליו. אבל תנאי להתיר הפרשה בשבת - אין אמירתו מערב שבת מועילה כלום לענין חלות התרומה והמעשר, ולא באה אלא לסלק האיסור של הפרשה בשבת, ועשיית התרומה היא בשבת.