אי אפשר להבין את תחילת פרשת ואתחנן במנותק מסוף פרשת דברים. שם נמצא את דברי החיזוק, שנתן משה רבנו, לשבטים שבחרו להישאר ולהתנחל בעבר הירדן המזרחי:
"וּלְמָכִיר נָתַתִּי אֶת הַגִּלְעָד: וְלָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי נָתַתִּי מִן הַגִּלְעָד ...וָאֲצַו אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם נָתַן לָכֶם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל בְּנֵי חָיִל" (דברים ג' טו-יח).
דווקא דברי הביקורת של משה רבנו עליהם, היא שחזקה אותו כשהתחנן והתפלל לפני הקב"ה בתחילת פרשתנו, שירשה לו לעבור את הירדן מערבה.

תחנוניו של משה רבנו שימשו בסיס למתקני נוסח התפילה = חז"ל. כך מלמד אותנו רבי שמלאי, במסכת ברכות: "דרש רבי שמלאי: לעולם יסדר אדם שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך יתפלל. מנלן - ממשה דכתיב ואתחנן אל ד' בעת ההיא; וכתיב ד' אלקים אתה החלת להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי א-ל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך, וכתיב בתריה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגו' " (דף לב ע"א). לאחר התחנונים באה ההודאה.
אלא שתפילתו של משה רבנו לא התקבלה, ואי אפשר ללמוד ממנו על הסיום הראוי ב"הודאה". לכן, נציע מקור לשלשת חלקי "התפילה" - תפילת שמונה עשרה - שבח, תחנונים והודאה.

דוד המלך ביקש לבנות את בית המקדש, בקשתו לא התקבלה, אבל לא בגלל ביקורת על מעשיו, אלא כיוון שבית המלכות שלו עדיין לא היה בנוי. מכיון ששלמה בנו עדיין לא ישב על כסאו – בית המלכות עדיין לא נבנה וממילא אי אפשר היה לבנות את הבית. סדר הדברים הוא: מלכות ואחר כך מקדש. כך מפורש בנוסח ברכת המזון: "רחם נא ה' אלהינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך (א) ועל מלכות בית דוד משיחך (ב) ועל הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו ". אומנם דוד לא קיבל רשות לבנות את הבית-בית המקדש, אבל הקב"ה הבטיח לו שהוא יבנה לו בית-בית מלכות-שושלת מלכותית, לעולם.

בדיקה יסודית תאשר כי מימי משה רבנו עד לימי דוד, איש לא זכה לברכה מעין זו- שבנו ימשיך את ההנהגה אחריו. משה לא זכה לכך, יהושע לא ראה את בנו ממשיך אחריו, איש מהשופטים לא הוריש את ההנהגה לבנו, עלי הכהן לא זכה לראות בניו הולכים בדרכו ויושבים על כסאו, אפילו שמואל הנביא שניסה להושיב את בניו על כסאו, לא זכה. גם שאול המלך ששאף שבנו יהונתן ישב על כסאו, הבין כבר בחייו, כי לא יזכה.
אם נעיין בפרק ז' של ספר שמואל, נגלה כי בחציו הראשון של הפרק, מצוי חזונו של נתן שמנע מדוד מלהתחיל לבנות את בית הבחירה, ובחציו השני של הפרק, נוכל לזהות בקלות את שלשת חלקי התפילה, כפי שחז"ל תקנו: שבח - פסוקים יח-כד, תחנונים ובקשה - פסוקים כה-כו, הודאה - פסוקים כז-כט.

דוד, נעים זמירות ישראל, זכה ללמוד ממשה רבנו כיצד לבנות נוסח של תפילה ואנו משתדלים להיות תלמידים של שניהם.
(פירוט וביאור של הפסוקים יהיה ניתן לקרא בע"ה בספרי הבא 'צפנת שמואל').