בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • אורות התשובה
לחץ להקדשת שיעור זה
ג תשרי תשע"ח

אורות התשובה פרק ט"ז ז'- י'

התשובה מוכרחת לגרום גם לשמחה וגם לעצבות; לעצבות מצד החטא ולשמחה משום עצם הרצון העז לחזור בתשובה. בהמשך נלמד שכל אדם צריך לחזור בתשובה לפי הסגנון שמתאים לו.

undefined

בשביל הנשמה

ג תשרי תשע"ח
5 דק' קריאה
שתי פעולות נגדיות בתשובה
ז. כָּל תְּשׁוּבָה שֶׁהִיא שְׁלֵמָה•, מֻכְרַחַת הִיא לִפְעֹל שְׁתֵּי פְּעֻלּוֹת נֶגְדִּיּוֹת עַל הַנֶּפֶשׁ: מִצַּד אֶחָד חֲרָדָה וְיָגוֹן עַל הַחֵטְא וְהָרַע שֶׁבְּתוֹכוֹ, וּמִצַּד הַשֵּׁנִי בִּטָּחוֹן וְשִׂמְחָה עַל הַטּוֹב, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁלֹּא יִמְצָא הָאָדָם בְּתוֹכוֹ אֵיזֶה חֵלֶק מִמֶּנּוּ. וַאֲפִלּוּ אִם לִפְעָמִים הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁלּוֹ הוּא כָּל כָּךְ מְעֻרְפָּל אֶצְלוֹ, עַד שֶׁאֵינוֹ מוֹצֵא בְּתוֹכוֹ מְאוּמָה מִן הַטּוֹב - הֲלֹא אָז, מַה שֶּׁהַחֲרָדָה וְהַיָּגוֹן, הֵם מַקִּיפִים אוֹתוֹ מִצַּד הַכָּרַת הַחֵטְא וְהָרַע שֶׁבְּתוֹכוֹ - הֲלֹא גַּם זֶה עַצְמוֹ• הֲרֵי יֵשׁ בּוֹ טוֹב גָּדוֹל*; וְצָרִיךְ הוּא מִיָּד לִהְיוֹת שָׂמֵחַ, בּוֹטֵחַ וּמָלֵא עֹז וְעָצְמָה, גַּם עַל הַטּוֹב הַזֶּה, עַד שֶׁיִּמְצָא אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד, גַּם בְּתוֹךְ הַדִּכּוּי• הַיּוֹתֵר גָּדוֹל שֶׁל רִגְשֵׁי הַתְּשׁוּבָה, מָלֵא רוּחַ חַיִּים וְחָמוּשׁ בִּיסוֹד הַמִּפְעָל וְהַמַּעֲשֶׂה• וְשִׂמְחַת הַחַיִּים וַהֲכָנַת בִּרְכָתָם.

תשובת החפץ הטמיר
ח. תְּשׁוּבַת הַמַּחֲשָׁבָה קוֹדְמָה לִתְשׁוּבַת הַמַּעֲשֶׂה•, וּתְשׁוּבַת הַחֵפֶץ הַטָּמִיר• קוֹדֶמֶת גַּם לִתְשׁוּבַת הַמַּחֲשָׁבָה. וּתְשׁוּבַת הַחֵפֶץ הַטָּמִיר• הִיא בֶּאֱמֶת תָּמִיד תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה, אֲפִלּוּ אֵצֶל אוֹתָם שֶׁתְּשׁוּבַת–הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁלָּהֶם הִיא מִיִּרְאָה.

תשובה תחתונה נכללת בעליונה
ט. הַתְּשׁוּבָה הָעֶלְיוֹנָה, הַשִּׂכְלִית וְהַהֶרְגֵּשִׁית, כּוֹלֶלֶת בְּתוֹכָהּ מִמֵּילָא אֶת כָּל מִינֵי הַתְּשׁוּבוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת, עִם כָּל פְּרָטֵי יְגִיעוֹת חֶשְׁבּוֹנוֹתֵיהֶן, בְּצוּרָה אֲצִילִית נוֹחָה וַעֲנֻגָּה•.

בעל תורה ובעל מחשבה פנימית
י. בַּעַל תּוֹרָה אֵין לוֹ תַּקָּנַת תְּשׁוּבָה כִּי אִם בַּתּוֹרָה וְעַל יְדֵי הַתּוֹרָה•*, וּבַעַל מַחֲשָׁבָה פְּנִימִית אֵין לוֹ תְּשׁוּבָה כִּי אִם בְּמַחֲשָׁבָה זוֹ וְעַל יְדֵי מַחֲשָׁבָה זוֹ. וְאִם בַּעַל תּוֹרָה יֹאמַר: הֲרֵינִי מִתְעַנֶּה וְעַל יְדֵי זֶה אָשׁוּב - אֵין בִּדְבָרָיו מַמָּשׁ וְלֵיכוּל כַּלְבָּא לְשֵׁירוּתֵיהּ•*. וּבַעַל מַחֲשָׁבָה פְּנִימִית•, שֶׁאוֹמֵר: הֲרֵינִי שָׁב בִּשְׁקִידָה גַּשְׁמִית חִיצוֹנִית, אֵין לוֹ תְּשׁוּבָה. תְּשׁוּבָתוֹ מֻכְרַחַת לִהְיוֹת עֶלְיוֹנָה, רוּחָנִית, עֲדִינָה, חָפְשִׁית מְמֻלָּאָה אוֹר קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, מְעֻטָּרָה בַּעֲדִי עֲדָיִים• שֶׁל הַחַיִּים הָעֶלְיוֹנִים, אָז הוּא מֵבִיא רְפוּאָה לוֹ וְלָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

___________________________

שֶׁהִיא שְׁלֵמָה – מקיפה את מכלול החיים. גַּם זֶה עַצְמוֹ – הכרת הרע שבו, גרמה לו לחרדה ויגון והיא מעידה על מעלתו ובריאות נפשו. הַדִּכּוּי – הצער. וְחָמוּשׁ בִּיסוֹד הַמִּפְעָל וכו' – חמוש בכוחות חיים של עשייה. תְּשׁוּבַת הַמַּחֲשָׁבָה קוֹדְמָה וכו' – לפני כל פעולת תשובה, יש מחשבה ורצון להשתנות. הַחֵפֶץ הַטָּמִיר הרצון הנסתר. וּתְשׁוּבַת הַחֵפֶץ הַטָּמִיר וכו' – הרצון הפנימי לטוב עומד הוא תמיד כבסיס לתהליך התשובה, ורצון זה הוא תמיד אמיתי לאדם ולכן ישתייך תמיד לתשובה מאהבה. כּוֹלֶלֶת בְּתוֹכָהּ וכו' – כשמגיעים אל התשובות התחתונות והמעשיות מתוך התשובה העליונה - הדבר מצריך פחות יגיעה ופועל בצורה פנימית נוחה ומענגת, הואיל והעולם המעשי מקבל את תוכנו הגדול יותר. כִּי אִם בַּתּוֹרָה וכו' – כל אדם דרך תשובתו, התקדמותו והתעלותו הנכונה - היא לפי טבעו הפנימי ויכולותיו. לֵיכוּל כַּלְבָּא לְשֵׁירוּתֵיהּ יאכל כלב ארוחתו, כלומר, תענית חסרת ערך. בַעַל מַחֲשָׁבָה פְּנִימִית אדם בעל כישרון העמקה והתבוננות רוחנית. עֲדִי עֲדָיִים תכשיטי תכשיטים של עומקים רוחניים.

ביאורים
תהליך התשובה מוביל, כפי שכבר ראינו, לתחושות וחוויות שונות. ככלל, מלמד הרב קוק, צריכה התשובה השלמה להוביל לשתי תנועות נפש, שחשוב שתשמשנה בו זמנית בתהליך התיקון: מצד אחד - צער וכאב, ומצד שני - בטחון ושמחה. הצער והכאב צריכים לנבוע מהחסרונות שקיימים בנפש: החטאים, הפגמים וכל מה שלא עשינו כראוי. ומהצד השני ולא בפחות עוצמה, עלינו לשמוח בנקודות הטובות שקיימות בנו. מי שלא מסוגל למצוא בתוכו נקודות טובות אלה, לוקה כנראה בראייה חד-ממדית ולא שלמה. הרב קוק מחדש שגם מי שחיפש ומסיבה כלשהי לא מצא נקודה חיובית, צריך לשמוח בכל זאת בעצם הכאב שנגרם לו ממעשיו הלא טובים. כאב זה הוא עדות לגרעין הטוב שבו, שמניע אותו להתרחק מן הרע ולמאוס בו. בפסקה הבאה מדרג הרב קוק את שלוש מדרגות התשובה: א. תשובת המעשה; ב. תשובת המחשבה; ג. תשובת החפץ הטמיר. תחילת התהליך היא התגלות של רצון עמוק שנובע מהלא-מודע. קשה לעמוד על נקודת הראשית הזאת והיא בדרך כלל נסתרת מן ההכרה השכלית. לאחר מכן, 'הערפל מתפזר' ומתחילים להרהר ולחשוב על אודות התשובה וכל מה שכרוך בה. השלב הסופי הוא היישום המעשי של השלבים הקודמים במציאות. הרב קוק מציין שהמניע היסודי של התשובה – 'החפץ הטמיר' - הוא לעולם מניע חיובי. מה שמכונה תשובה מאהבה. גם אם למעשה, 'מתרגם' האדם חפץ עליון זה למניעים נמוכים יותר (יראה, בושה, פחד מעונש וכדו'). בפסקה הבאה מברר הרב קוק את יתרונה של התשובה העליונה על פני זו התחתונה. בעוד העליונה עוסקת בעיקר בשינוי המחשבה והרגש - עוסקת התשובה התחתונה בשינוי המעשים. התשובה העליונה משיגה את אותן תוצאות בסופו של דבר אלא שדרכה נוחה ואצילית יותר. הפסקה בה נחתם הפרק (מבחינת החלוקה שלנו) מדגישה שכל אדם צריך את סגנון התשובה שמתאים לאישיותו. לכן, מי שעיקר עיסוקו רוחני לומד תורה וכדו', לא יכול להסתפק בתשובה מעשית בלבד ועליו להעמיק לתשובה פנימית-הכרתית.

הרחבות
*טוב ורע
הַכָּרַת הַחֵטְא וְהָרַע שֶׁבְּתוֹכוֹ - הֲלֹא גַּם זֶה עַצְמוֹ הֲרֵי יֵשׁ בּוֹ טוֹב גָּדוֹל. הבנה זו, שגם הדברים הרעים מובילים לכיוון החיובי נובעת מההכרה שהקב"ה לא עושה דבר לבטלה והכול מוביל אל הטוב. יסוד זה מופיע רבות בכתבי הרב קוק : "האידאליות הרוחנית אינה יודעת ממהות הפירוד כלל, היא מכירה רק את הכללות ואת האחדות. אין שום פרט נסקר אצלה כי אם בתור חלק של כלל... מתוך כך באה היא להכיר שלא יש (שאין) כלל במציאות רע , כי אם כולה היא טובה. וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד" [אורות הקודש ב תנג]. חז"ל אומרים על פסוק זה "והנה טוב - זה יצר טוב, מאוד - זה יצר הרע" [ילקוט שמעוני בראשית רמז טז]. חז"ל מלמדים אותנו שאף הרע הוא 'טוב מאוד', כיוון שהרע הוא חלק מהתהליך להגיע אל הטוב.
*לכל אדם דרך מיוחדת בעבודת ה'
בַּעַל תּוֹרָה אֵין לוֹ תַּקָּנַת תְּשׁוּבָה כִּי אִם בַּתּוֹרָה וְעַל יְדֵי הַתּוֹרָה. לכל אדם יש דרך מיוחדת בעבודת ה'. אם הוא ינסה ללכת בדרך אחרת ממה שמתאים לו, הוא לא יצליח, כיוון ששורש נשמתו לא תתאים לדרך זו. "כל אדם צריך לדעת, שקרוי הוא לעבוד על פי אופן ההכרה וההרגשה המיוחד שלו, על פי שורש נשמתו, ובעולם זה, הכולל עולמים אין ספורות, ימצא את אוצר חייו. אל יבלבלוהו תוכנים שוטפים אל תוכו מעולמות זרים, שאינו קולטם כהוגן, שאינו מוכשר לאגדם יפה בצרור החיים שלו. אלה העולמות ימצאו תיקונם במקומם, אצל המסוגלים לבנינם ושכלולם" [אורות הקודש ג רכא].
*לא להתענות אם גורם לחולשה
לֵיכוּל כַּלְבָּא לְשֵׁירוּתֵיהּ. הגמרא אומרת: "אמר רב ששת: האי בר בי רב דיתיב בתעניתא - ליכול כלבא לשירותיה" (בן תורה שיושב בתענית יאכל כלב לסעודתו). כלומר, התענית אינה מועילה לו ונחשב כאילו זרק בחינם את האוכל שלו לכלבים. ובהמשך שם בגמרא: "אמר רבי ירמיה בר אבא אמר ריש לקיש: אין תלמיד חכם רשאי לישב בתענית, מפני שממעט במלאכת שמים" [תענית יא:]. בעל התניא כותב: "מי שריבוי הצומות מזיק לו שאפשר שיוכל לבוא לידי חולי או מיחוש ח"ו כמו בדורותינו אלה. אסור לו להרבות בתעניות... ומכל שכן מי שהוא בעל תורה שחוטא ונענש בכפליים כי מחמת חלישות התענית לא יוכל לעסוק בה כראוי. אלא מאי תקנתיה (מה תקנתו) כדכתיב "וחטאך בצדקה פרוק (תפדה)" [דניאל ד כד] [אגרת התשובה ג]. בן תורה שהצום יחליש אותו מלימוד תורה יכפר על חטאיו על ידי נתינת צדקה.

שאלות לדיון
א. כיצד תשובת ה'חפץ הטמיר' היא מאהבה אם האדם שב בתשובה רק מיראה?
ב. האם אין מקום כלל לבעל מדרגה גבוהה שישתמש בדרכי תשובה נמוכים יותר (עיין לעיל יד ג)?

לעילוי נשמותיהם של קדושי קהילת דוקלא הי"ד
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il