האחדות היא מוטיב מרכזי וידוע בחג הסוכות. הדבר בא לידי ביטוי בכמה רבדים. ראשית, במערכת היחסים שבין אדם לחברו. ידועים ומפורסמים דברי חז"ל הרואים בארבעת המינים את הביטוי לרבגוניותם של ישראל ולאחדות שבין הגוונים השונים. החיבור של כל מרכיבי עם ישראל הוא המביא לכפרה (גם אם יש מי שמוסיף שעל אף חיבור זה, הוא איננו מלא. שהרי את שלושת המינים אנו קושרים ביד אחת ואת האתרוג אנו אוחזים ביד השנייה).
הדבר משתלב היטב גם עם מהותה של הסוכה, זכר לענני הכבוד. שהרי ענני הכבוד, לימדונו חז"ל, בזכותו של אהרן הם. ועבודתו המרכזית של אהרן הייתה להרבות אהבה ואחדות בעם ישראל: "הווי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".
ה'שפת אמת' ביאר בכמה מקומות שאחדות זאת של חג הסוכות היא תוצאה של יום הכיפורים: "מצות סוכה אחר יום הכיפורים. דכתיב: 'כי אם עונותיכם כו' מבדילין ביניכם לבין אלוקיכם'. ולכן אחר שנטהרו מעוונות ניטל ההבדל. ויש עוונות שמבדילין האחדות בין אחד לחבירו, זה שכתוב 'ביניכם' ממש. ויש שמבדילין בין אדם למקום. ובסוכות נעשה הכול אחדות אחד ונפשות בני ישראל מתאחדים. זהו רומז הד' מינים שבלולב שנעשין אגודה אחת. והסוכה שמתאחדים נפשות בני ישראל לאביהם שבשמים. לכן נקרא חג האסיף" (שפת אמת דברים לסוכות).
תהליך הטהרה והכפרה שביום הכיפורים, הוא שיוצר את החיבור בינינו. חטאים רבים שבין אדם לחברו חצצו בינינו, תהליך התשובה שב ומחבר אותנו. ארבעת המינים הם הסימן לתהליך זה.
אולם דבריו של השפת אמת מוסיפים קומה נוספת לתהליך האחדות. חג הסוכות מחבר גם בינינו לבין ריבונו של עולם. מחיקת העוונות שבין אדם למקום מאפשרת לקשר בינינו לבין הקב"ה לשוב ולהתהדק. וזוהי המשמעות של ישיבה בסוכה ב"צלא דמהימנותא" (בצל השכינה), סמל לאחדות שבינינו לבין ריבונו של עולם.
וכך הפסוק מדבר על שני סוגי האחדות "עוונותיכן היו מבדילים ביניכם (קרי ביניכם לבין עצמכם) לבין אלוקיכם" (היינו בין אדם למקום), ולאחר תהליך התשובה כולנו מתאספים ומתאחדים בחג האסיף.
אפשר שיש עוד אחדות שלישית והיא בינינו לבין הטבע, לבין המציאות שמסביב. גם אם כל השנה אנו מצווים לכוון את כל מעשינו לשם שמיים, כנאמר: "בכל דרכיך דעהו", בחג הסוכות הדבר מקבל משנה משמעות. גם פעולותינו הגשמיות הופכות למצווה: "כיצד היא מצוות הישיבה בסוכה? שיהיה אוכל ושותה ודר בסוכה כל שבעת הימים" (רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב ו, ה). גם פעולות החולין הופכות לחלק אינטגרלי מעבודת ה' שלנו.

האתגר התרבותי
נדמה ששלושת יסודות האחדות שמנינו, משיקים השקה גמורה ליסודות ההשקפה הציונית דתית. האחדות עם ריבונו של עולם בקיום תורה ומצוותיה, תחושת האחדות עם כל מרכיבי החברה, וההשתלבות עם עולם החולין.
כיצד הדבר בא לידי ביטוי כאן ועכשיו בחג סוכות תשע"ח, 2017 למניינם?
נראה שאנחנו לא מודעים מספיק לאתגרים המונחים לפתחנו, ועוד יותר מזה לא ממציאים להם פתרונות. האחדות עם כלל ישראל (כולל האתרוגים מכאן והערבות מאידך) ובו זמנית החשיפה לעולם שמבחוץ, יוצרים לא מעט אתגרים.
הרובד האחד הוא הרובד הרדוד יותר. כולנו יודעים שהעולם המודרני יצר נגישות כמעט בלתי מוגבלת למידע שמסביבנו. לדבר זה יש יתרונות גדולים, אולם גם חסרונות גדולים בצדם. הסכנה שילדינו (ופעמים גם המבוגרים שבתוכנו) ייחשפו לתכנים שליליים והרסניים, גדולה מאוד. דבר זה מחייב עשייה חינוכית גדולה (מלבד הפתרונות הטכניים החשובים של חסימות) למודעות של בחירה, של אבחנה בין טוב לרע. ונראה שעדיין לא עשינו די בתחום זה.
אולם יש לקחת בחשבון גם גורם נוסף והוא השאלה התרבותית. החשיפה לעולם שמסביב היא חשיפה לא רק לתכנים השליליים, אלא גם חשיפה לעולם תרבותי בעל השקפות עולם, שלא תמיד עולות בקנה אחד עם השקפתה של תורה. כך למשל ערך השוויון המגדרי הטוטאלי ונתינת האפשרות לכל אדם לממש את תחושותיו ורצונותיו (דבר הבא לידי ביטוי בשאלת הלהט"בים למשל).
כדי שנוכל להמשיך לחנך את ילדינו לאחדות מלאה עם החברה הישראלית, עלינו לתת בידם כלים שידאגו שאחדות זו תהיה תוך כדי שמירת האחדות עם ריבונו של עולם. דבר זה מחייב הרבה מחשבה (של המחנכים וההורים) ופתיחות (שיש לילדינו ופעמים דווקא לנו היא קשה).
כך נזכה ב"ה לאחדות מלאה שלנו ושל ילדינו עם המציאות שמסביבנו, עם כלל ישראל וכמובן עם ריבונו של עולם.

מתוך העיתון בשבע.