בית המדרש

  • מדורים
  • סיפורים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

הנפש אשר עשו באפריקה

אחד העדים היה יהודי מבוגר בשם אליאס פריד. כאשר הלה שמע ששם משפחתו הוא פרנקלין, שאלו: "האם אתה קשור ללואיס פרנקלין?". "כן", ענה הרב ישראל, "הוא אבי". אליאס התרגש לשמוע זאת וביקש לפוגשו

undefined

עודד מזרחי

חשוון תשע"ח
3 דק' קריאה
לואיס (יהודה לייב) פרנקלין נולד ב-1914 בלונדון למשפחה יהודית שאינה שומרת מצוות.
הוריו נפטרו כשהיה בגיל שמונה בלבד והוא גדל עם אחותו אצל דודתם.
כשהגיע לגיל בר-מצווה התכונן לקרוא את ההפטרה בשבת פרשת לך לך, אך לאכזבתו הרבה נתנו את המפטיר ברגע האחרון לאיזה נדיב. לואיס למד בלונדון בבית ספר כללי. הוא היה נער שאהב אומנות, השתתף בהצגות ואהב לשיר.
בגיל 25, בתחילת מלחמת העולם השנייה, התגייס לצבא הבריטי ושירת באפריקה. בשלב מסוים הגיע למומבסה שבקניה, והיה אחראי על כמה אמבולנסים וצוותיהם. ביום שישי אחד פנה אליו אחד מחייליו: "ברצוני להתארח בערב אצל משפחה שגרה במומבסה".
"מדוע אתה רוצה ללכת אליהם?!", תמה לואיס.
"הם משפחה יהודית, ואני יהודי שרוצה להיות עמם בשבת".
"גם אני יהודי!", הפתיעו לואיס.
"אם כך", אמר החייל, "תצטרף אליי. הם ישמחו לארח גם אותך".
לואיס הגיע עם החייל לביתו של אליאס פריד, איש עסקים יהודי שהשתקע במומבסה, ולמרות שהיו משפחה יהודית יחידה בעיר, שמרו כמיטב יכולתם על התורה והמצוות.
ליל השבת הדליק אצל לואיס את הניצוץ היהודי, והוא התוודע ליהדות ושמר על קשר חם עם אליאס פריד. במשך תקופה אליאס לימדו את אותיות האל"ף בי"ת וכן הלכה ומצוות, ולואיס החל להיקשר ליהדות.
בתום המלחמה לואיס התלבט מאוד אם לחזור לאנגליה, שם חיה אחותו, או לדרום אפריקה. הוא הוציא מטבע מכיסו כדי להכריע, והמטבע נפלה על הצד של דרום אפריקה.
הוא הפליג לקייפטאון, הגיע לקהילה היהודית ביוהנסבורג, התחבר ל'שומר הדתי' וכן לקהילת 'עדת ישורון' - יוצאי גרמניה שהיגרו לדרום אפריקה. הוא התחזק ביהדות והפך לשומר תורה ומצוות. לפרנסתו עבד כספר ולמד הנהלת חשבונות. בקהילה היהודית המקומית הכיר את תרצה, שהייתה ממשפחה יהודית שהצליחה להימלט מליטא לפני המלחמה, והם התחתנו ב 1949. בני הזוג התגוררו בדרום אפריקה. לאחר חתונתם החל לואיס לעבוד כסוכן ביטוח והיה המזכיר של בית הכנסת בקהילה המקומית ביוהנסבורג. נולדו להם שני בנים - ישראל ואבנר.
ישראל עלה לישראל בגיל 18 כדי ללמוד תורה ולמד במשך שנה בישיבת כרם ביבנה, ולאחר מכן בישיבת איתרי בירושלים. הוא נסע ללמוד רבנות בישיבה יוניברסיטי בארצות הברית בראשות הרב סולובייצ'יק וקיבל סמיכה לרבנות בהיותו בן 25.
אחר כך חזר הרב ישראל לדרום אפריקה כדי למצוא את זיווגו, הכיר את איילין והתחתן עמה. לאחר זמן מה התמנה לרב קהילה בעיר דרבן שבדרום אפריקה.
יום אחד הוא נזקק לשני עדים כשרים, שומרי תורה ומצוות, למסירת גט. אחד העדים היה יהודי מבוגר בשם אליאס פריד. כאשר הלה שמע ששם משפחתו הוא פרנקלין, שאלו: "האם אתה קשור ללואיס פרנקלין?". "כן", ענה הרב ישראל, "הוא אבי". אליאס התרגש לשמוע זאת וביקש לפוגשו.
כעבור שישה שבועות הגיע לואיס מיוהנסבורג לדרבן, ונערכה פגישה מרגשת מאוד בינו ובין אליאס, לאחר שנים ארוכות שלא היו בקשר. הרב ישראל הרגיש שזו מעין הפגישה בין יעקב אבינו ליוסף בנו האבוד.
כעבור כמה שנים תכננו הרב ישראל ואשתו איילין לנסוע ליוהנסבורג כדי לטוס במוצאי השבת לישראל ולפגוש את אחיו אבנר ומשפחתו. רגע לפני שעמדו לצאת מדרבן, קיבל הרב ישראל טלפון מחברה קדישא. נאמר לו שאליאס פריד הלך לעולמו וביקשו ממנו לסדר את טקס הקבורה.
כאשר שמע זאת, אמר לאשתו: "אני מבטל את טיסתנו לישראל ואשאר לסדר את הלוויה של אליאס פריד. הוא הסבא הרוחני שלי!".
בעודו מעכל את מה שאירע, צלצל הטלפון שוב. על הקו הייתה אשתו של אליאס, שאמרה לו: "פתחתי את מעטפת צוואתו של בעלי. נכתב שם כי ברצונו להיקבר בישראל והוא אף רכש חלקת קבר בבית העלמין סגולה בפתח תקווה".
"מתי אתם רוצים להטיסו ארצה?", שאל הרב ישראל.
"בטיסה מיוהנסבורג במוצאי שבת", השיבה ומסרה לו את פרטיה. זו הייתה הטיסה שבה הוא היה אמור לטוס ארצה...
וכך טסו הרב ישראל ורעייתו מיוהנסבורג לישראל, כאשר בתא המטען הונחה גופתו של אליאס פריד. במטוס הייתה גם אלמנתו של אליאס.
לאחר הנחיתה המתין הרב ישראל שישחררו את המנוח, ואז נסע מיד לבית העלמין בסגולה. ברחבת ההספדים נשא הרב ישראל נאום נרגש ובו אמר: "כתוב בפרשת לך לך 'את הנפש אשר עשו בחרן', וחז"ל מפרשים כי מי שמלמד את בן חברו תורה כאילו ילדו. אליאס פריד שקירב את אבי, זיכה אותו להעמיד דור ישרים מבורך, צאצאים העוסקים בתורה ומצוות. הכול בזכות יהודי אחד שהתגורר בארץ נידחת במזרח אפריקה. אלמלא אליאס פריד עליו השלום, שההשגחה הפרטית הובילה אותי להספידו כאן, לא הייתי קיים!".

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם:orchozer@gmail.com

מתוך העיתון בשבע.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il