וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל (לב כט)


א. לקרוא על שם האב או הרב?
בימי קדם, נהגו ישראל לקרוא לבניהם על שם מאורע. בפרשתנו, משנה המלאך את שמו של יעקב בעקבות מאורע. בפרשה הקודמת השבטים הקדושים נקראים בשם מאורעות. וכן על זה הדרך לכל אורך תקופת התנ"ך.
מימות התנאים השתנה המנהג והיו קוראים על שם האבות. ויש לזה שני טעמים. האחד מצד כיבוד הורים. השני מצד שמירה על היוחסין. גם מצאנו מנהג מימות התנאים לקרוא על שם צדיק או על שם רבו.
לכל אחד מהמנהגים מקורות חזקים ומבוססים, ועל כן כולם טובים 1 .

ב. קריאת שני שמות
עד הדורות המאוחרים לא היה מצוי כל כך שקראו בשני שמות. אף על פי כן, בדורות האחרונים נהגו לקרוא בשני שמות, ורשאים לעשות כן, וכך נהגו רבים מגדולי ישראל 2 .
במספר מקרים מומלץ לקרוא בשני שמות 3 :
א כשיש מחלוקת בין בני הזוג, טוב לקרוא בשני שמות, אחד כפי רצון האב ואחד כרצון האם. (ויש להזהר שלא לריב בבית היולדת על שם התנוק).
ב. אם קוראים על שם הקדושים שנהרגו על קידוש ה' בקיצור ימים.
ג. אם קוראים על שם אביו או רבו שקראו להם בשתי שמות.

ג. הוספת שם לחולה
במסכת ראש השנה (טז ב) כתוב: "ואמר רבי יצחק: ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם, אלו הן: צדקה, צעקה, שינוי השם, ושינוי מעשה".
לכן כתב רמ"א שנוהגים להתפלל על החולה ולשנות את שמו.
כיום המנהג הוא להוסיף לחולה שם כגון: חי, חיים, רפאל וכדומה. תוספת זו מבטאת את ההכרה שיש מנהיג לבירה, ושחייו של האדם מופקדים בידי אדון כל 4 .