חנוכה הוא מלשון חניכה, לחנוך משהו – חנוכת המזבח. חניכה זוהי ההתחלה והשימוש הראשוני בדבר, אך חנוכה זה גם לשון חינוך.
נאמר בתורה ביחס לבגדי הכהנים (שמות כ"ט, ל"ג): "למלא את ידם לכהן". מסביר ר' לוי יצחק מברדיטשב, בעל ה"קדושת הלוי" (בראשית, פרשת ויצא), שכל דבר שנעשה מקום להשראת קדושה, צריך קודם שתהיה לו הכנה, כדי להפוך אותו שיהיה כלי קיבול לקבל את הקדושה. לכן צריך להכין את בגדי הכהנים, על מנת שיוכלו להתקדש. להכנה הזו קוראים "חינוך". כך גם מחנכים את הנער או הנערה במצוות כשהם קטנים, כדי שיהיו כלים מוכנים לקבל את הקדושה החלה עליהם כאשר הם גדלים. אפשר ללמוד מנרות החנוכה את העקרון כיצד לחנך לתורה ולמצוות, על מנת שכאשר הנערים יחנכו (מלשון התחלה) את קיום המצוות יהיו כלים ראויים לקבלת הקדושה האלוקית.
ישנה מחלוקת בגמרא במסכת שבת (כב:) האם הדלקה עושה מצווה או הנחה עושה מצווה. כלומר, האם עיקר מצוות הדלקת נרות חנוכה נעשית בשעת ההדלקה, ולכן למשל אם כבתה החנוכיה – אין צורך להדליקה מחדש, או אם הדליק אותה במקום שאינו כשר ועליו להעביר אותה למקום אחר – יהיה עליו לכבות אותה ולהדליקה מחדש במקום הכשר. או לחילופין, ההנחה עושה מצווה, ולכן אם מעביר את החנוכיה ממקום פסול למקום כשר, אין צורך לכבותה ולהדליקה מחדש כי על ידי הנחתה במקום החדש מקיימים את המצווה. כמו כן, יהיה צריך להדליק אותה מחדש אם כבתה, שכן לא היתה מונחת דלוקה במשך חצי שעה.
"קדושת הלוי" (בראשית לחנוכה) אומר שידוע שעיקר עבודת האדם בתפילה ובמצוות הוא עשייה של המצוות בהתלהבות. התלהבות זו יכולה להגיע מתוך התבוננות בגדלות ה', ומתוך העמקה בידידות שלנו עם בורא העולם. כך נוכל לקיים את המצווה בהתלהבות ומתוך אהבה לה'. בזמן הדלקת נרות חנוכה אנו מברכים "ברוך אתה ה'... להדליק...". אנו מברכים את ה' על שבחר בנו מכל העמים לקיים את מצוותיו בהדלקה ובהתלהבות. זוהי דעת מי שאומר ש"הדלקה עושה מצווה". כלומר, לכתחילה צריך האדם לעשות את המצווה ב"הדלקה" ובהתלהבות מתוך אהבה לה'.
אך לפעמים, נאטם לבו ושכלו של האדם, ואינו מצליח לעשות את המצוות בהתלהבות ובחשק גדול. אך צריך לזכור, שגם אז אסור חלילה לא לקיים את המצוות, אלא צריך לעשות את המצווה "בהנחה", במנוחה וברוגע ובלי התלהבות וחשק. זו היא דעת מי שאומר ש"הנחה עושה מצווה". גם אם האדם נפל ממדרגתו, ואין לו יכולת לקיים את המצווה מתוך התלהבות ו"הדלקה", שלא ימנע לעשות את המצווה, אלא יעשה אותה ב"הנחה", וגם באופן זה "עושה מצווה".
כמובן שאלו ואלו דברי אלוקים ויש עתים שיש לעשות את המצוות מתוך הדלקה, ויש עתים שיש לעשות אותם מתוך הנחה. הדבר תלוי במצבו של האדם. בכל מקרה הקב"ה "קדשנו במצוותיו", גם אם נעשה אותן מתוך הנחה וגם אם נעשה אותן מתוך הדלקה, אך נתפלל ונייחל, שתמיד נזכה להיות במדרגות הגבוהות, מחוברים ואוהבים את מצוותיו של הקב"ה ומקיימים אותן מתוך שמחה והתלהבות של קדושה.