בפרשתנו, מקבל פרעה את המכה הראשונה, מכת הדם. לכאורה, משה יכול היה להסתפק במכת הדם, שהרי אילו משה היה פונה אל פרעה ואומר לו: "עד שבני ישראל לא ישוחררו, אינני מפסיק את המכה" (ולא היה סומך על הבטחות פרעה), אין ספק כי לבסוף פרעה היה נשבר ומשחרר את בני ישראל. מהו הצורך, אם כן, בכל עשר המכות?

לכאורה, לפי הפשט, גם במכת הדם היו למצרים מים, גם אם לא מן היאור: "וַיַּחְפְּרוּ כָל מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר מַיִם לִשְׁתּוֹת כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מִמֵּימֵי הַיְאֹר" (שמות, ז', כד – ועיין אבן עזרא שם). אמנם, גם במציאות כזו אי אפשר להחזיק מעמד זמן רב, שהרי היאור הוא מקור המים העיקרי של המצרים. יתר על כן, לפי דרשת חז"ל (המבוססת גם היא על פשט הפסוק בשמות ז', י"ט) כל מקור מים במצרים הפך לדם, אפילו מים שהיו בתוך הבתים: "בכל ארץ מצרים - אף במרחצאות ובאמבטיות שבבתים" (רש"י, ז', י"ט). אם כן, חוזרת השאלה - מדוע היה צורך בשאר המכות?

נראה כי מסקנת הדברים היא שיש משמעות עצמאית למכות, מעבר לעצם השחרור של עם ישראל ממצרים. עיון בפסוקים מראה לנו שהתורה חוזרת שוב ושוב על אמירות כגון "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" (שמות ח' י"ח). מטרת המכות היא למעשה להראות את השגחת ה' בעולם. כלומר, המכות נועדו לא רק עבור ענישת פרעה, ולא רק עבור הוצאת בני ישראל, אלא גם למען גילוי שם ה' בעולם.

ייתכן כי ישנה משמעות נוספת במכות מצרים, אליה נגיע מתוך עיון בשאלה נוספת. התורה מתארת כיצד הקב"ה מכביד את לבו של פרעה. אם כן, מדוע נענש פרעה, והרי הקב"ה הוא זה שהכביד את לבו?!

ייתכן ששתי השאלות הללו תלויות זו בזו. אפשר לומר שהקב"ה לא עשה פעולה ישירה להכבדת לבו של פרעה, אלא נתן לפרעה את התחושה שהוא יכול כביכול להתנגד לקב"ה. תחושה זו נבנתה אצל פרעה באמצעות עשר המכות. הקב"ה הכה במכת דם. כתוצאה מכך, פרעה מבטיח לשחרר את עם ישראל, ובעקבות הבטחתו סרה מכת הדם. לאחר מכן, פרעה חוזר בו מהבטחתו והוא מרגיש שהוא יכול כביכול לפעול כנגד הקב"ה ולהתל בו, ובסופו של דבר המכה תוסר. ייתכן כי זוהי הכבדת הלב, מתן האפשרות להרגיש כאילו הוא זה ששולט במצב. לכן היה צריך את עשר המכות (כי דבר זה הביא להכבדת הלב) ולכן אין בעיה להעניש את פרעה, שהרי ה' לא הכביד את לבו, אלא רק יצר סיטואציה שאפשרה לו לחוש כאילו הוא יכול להתל בקב"ה (שמעתי מהר"י מדן, ומעין זאת עיינו באברבנאל שמות ז, ג; ספר העיקרים, מאמר רביעי, כ"ה).

גם במציאות שלנו אין אנו רואים תמיד בצורה בהירה את השגחת ה'. לו היינו רואים כיצד הקב"ה מעניש על כל עבירה או נותן שכר על כל מצווה, לא הייתה לנו יכולת בחירה חופשית, ובהכרח היינו עושים את רצון ה'. הקב"ה נותן לנו את האפשרות לפעול כביכול לפי רצוננו, אך אנו צריכים להיזהר שלא נכביד את לבנו, שלא נרגיש כאילו באמת אנחנו עושים כל מה שברצוננו. חופש הבחירה ניתן לנו על מנת שנכיר בכך שחירותנו היא לעשות רצון ה' בעולם.