בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • הלכות שלושת השבועות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

חנה בת חיים

"קול צופייך" – גיליון 302

הלכות תענית וימי בין המיצרים

מקצת דיני תענית;

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

תמוז תשס"ה
7 דק' קריאה
מטרת התענית - יום של חשבון נפש
הרמב"ם מבאר שעיקר סיבת התעניות היא לעורר הלבבות ולזכור את האירועים שבעטיים הן נקבעו, וז"ל (פ"ה מהל' תעניות ה"א):
"יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה , ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר והתוודו את עונם ואת עון אבותם" וגו'.

יום צום הינו יום של חשבון נפש, כל אחד בינו לבין עצמו, לדעת שעוונותיו ועוונות אבותיו גרמו לצרות הללו, ועל ידי זה יבוא להיטיב דרכיו ולשוב בתשובה שלמה. ואף הנביא אומר (ישעיהו נ"ח ד) "יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁו". ֹועל כן, ראוי ביום הצום לקרא ספר תהלים או ספרי מוסר, בדברים המשברים את הלב ומעוררים לתשובה, ולא יעשנו יום מנוחה וטיול, או ינצלנו אפילו לדברים המותרים כגון להתרחץ או להסתפר. ולא יעביר את הצום באדישות, אלא ישים על לבו את המאורעות שבגללם נקבע התענית, וכל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו נחרב בימיו, ויראה כיצד הוא יכול להוסיף בלימוד ובקיום מצוות ומעשים טובים. ואם אינו עושה כן, הרי שלא מילא את חובתו כראוי.

מתי הובקעה העיר?
כתוב בשו"ע (סי' תקמ"ט סעי' ב'):
"אע"ג דכתיב בקרא: בחדש הרביעי בתשעה לחודש הובקעה העיר (ירמיהו לט, ב) אין מתענין בט' בו אלא בי"ז, מפני שאף על פי שבראשונה הובקעה בט' בו, כיון שבשניה הובקעה בי"ז בו, תיקנו להתענות בי"ז בו משום דחורבן בית שני חמיר לן".

המצור על ירושלים התחיל מי' בטבת, והקב"ה המתין עד י"ז בתמוז לראות אם ישראל יחזרו בתשובה, והוא עיכב את האוייב מי"ז בתמוז ועד ט' באב כדי לתת הזדמנות נוספת לחזור בתשובה (והרי המרחק מהחומה ועד בית המקדש למרבה מהלך חמש דקות, וע"ג סוס זה דקה), ואעפ"כ לא חזרו כי היצר הרע היה חזק מאד.

ואף על פי שבחורבן בית ראשון הובקעה העיר בט' בתמוז, לא גזרו חז"ל גם בו תענית, שלא להטריח על הציבור (ב"י משם הרמב"ן שם, וכה"ח ס"ק י"ב).וכן מובא בירושלמי בשם יש מי שאומר.

ועוד מובא בירושלמי, כתוב שגם בחורבן ראשון הובקעה העיר בי"ז בתמוז, אלא שמפני הצרות טעו בחשבון (תענית פ"ד ה"ה, ועיין תוס' ר"ה י"ח ע"ב ד"ה זה).

צום ביום פטירת אביו או אימו
וידוע שביום פטירת אביו ואמו צריך להרבות בלימוד התורה כדי לחזק את מזלו, ויש נוהגים גם לצום ביום השנה, ובמנחה יאמר שמיעוט חלבו ודמו ביום זה יהיה כמו הקרבת קרבן, והקרבת קרבן זה תהיה לזכותו של אביו או לזכותה של אמו שנפטרו באותו היום. ומי שאינו יכול לצום - ילמד. וכל בני המשפחה מרבים בימים אלו בתורה ומצוות, וכן ראוי לנהוג כל מי שלא יכול לצום.

מו"ר אבי ע"ה נפטר ביום ב' דר"ה, ואין אני צם בו כי י"א שלא צמים ביום זה מפני שכתוב (נחמיה ח, י) "אכלו משמנים ושתו ממתקים וכו' כי קדוש היום לאדוננו". מרת אמי ע"ה נפטרה בד' באב ואיני צם מחמת הסמיכות לט' באב.

החייבים והפטורים מן הצום
מרן בשו"ע (סי' תק"ן ס"א) כתב, וז"ל: "הכל חייבים להתענות ארבע צומות הללו ואסור לפרוץ גדר. הגה - מיהו עוברות ומיניקות שמצטערות הרבה, אין להתענות (הגהות מיימוני והמגיד פ"ה). (מרן סובר ג"כ כרמ"א לגבי מעוברות ומניקות שהרי כתב בהלכות ט' באב בסי' תקנ"ד ס"ה: "עוברות ומיניקות מתענות בט' באב כדרך שמתענות ומשלימות ביום כפור; אבל בג' צומות אחרים פטורים מלהתענות , ואף על פי כן ראוי שלא תאכלנה להתענג במאכל ובמשתה, אלא כדי קיום הוולד". הרי שלא החמירו אלא בט' באב דוקא, אבל בשאר צומות אין חיוב לחולים ולחלשים, אלא שעליהם להקפיד לאכול רק כדי קיום הגוף, ולא מעדנים.

למעשה:
מעוברות ומניקות, זקנים, או חלשים - פטורים מן הצום, ואף לא יתחילו לצום, אך יאכלו רק כדי קיום הגוף, ולא מעדנים. אבל הבריא בגופו, לא יפרוש מן הציבור ויצום, וכל המשתתף בצער הציבור, זוכה ורואה בנחמת הציבור.

קטן - בצום של יו"כ וט"ב טוב להרגילם לצום מעט, אבל בי"ז בתמוז ושאר תעניות אין צורך. ומכל מקום, יש לחנכם שיום זה הוא יום צום הנועד לחשבון נפש וחזרה בתשובה, ולא יתנו להם לאכול מעדנים וממתקים, אלא רק אוכל שיש בו כדי קיום הגוף (עיין כה"ח תק"ן ס"ק ט', תקנד ס"ק כג).

פעם ראיתי ביום י"ז בתמוז ברחוב יפו אדם נכבד שמלקק גלידה ברחוב. פניתי ואמרתי לו, אולי כבודו שכח שהיום צום? אך הוא אמר לי, אני לא שכחתי, אלא שאני לא חש בטוב ולכן אינני צם. אמרתי לו אם כך תאכל בצנעא, ורק דברים לקיום הגוף ולא מעדנים כמו גלידה או שוקולד.

אבל אדם שיכול לצום, יצום ולא יפרוץ גדר. וכתוב שעתידים ימי הצומות להפוך לימים טובים, ומי"ז בתמוז ועד ט' באב זה יהיה חול המועד שנאמר "אך טוב לישראל" - א"ך ימים שבין י"ז בתמוז לט"ב.

ברכת שהחיינו בימי בין המיצרים
ידוע שיש נזהרים שלא מברכים שהחיינו מי"ז בתמוז עד אחרי ט' באב, ויש מחמירים שלא לברך מליל י"ז בתמוז עד עשרה באב. ויש מקילין ביום שבת, ואין אנחנו נוהגים כן.

אכילה ושתיה קודם עמוד השחר ביום התענית
רק בט' באב וביום הכיפורים הצום הוא מערב עד ערב, אבל בי"ז בתמוז ושאר צומות הצום מתחיל מעמוד השחר.

ומותר לאכול בלילה שלפני התענית עד שיעלה עמוד השחר, והוא שלא ישן שנת קבע, אבל אם ישן שנת קבע - אסור אח"כ לאכול או לשתות. ואם קודם שישן עשה תנאי או חשב שאם יקום לפני עמוד השחר יאכל או ישתה: לפי הפשט - מותר לו לאכול או לשתות. ולפי הקבלה גם אם התנה, שתיה - מותרת, אבל אכילה - אסורה. ואם חושש שלא יצליח לצום אם לא יאכל לפני עמוד השחר - אזי גם לפי הקבלה רשאי לאכול.

ואומר המש"ב אנו נוהגים בכל בוקר לקום לשתות לפני התפילה, ולא צריך תנאי (מקור דין זה בתענית י"ב ע"א, ועיין לשו"ע סי' תקס"ד, ולמש"ב שם ס"ק א', ולכה"ח שם ס"ק ז- חט, ולבא"ח נצבים א). אבל אלו שנוהגים שלא לשתות לפני התפילה, צריכים להתנות וכנ"ל.

אמירת עננו
דעת הרמב"ם (פ"א מהל' תעניות הלכה יב) ורש"י: בליל התענית אומרים 'עננו' בערבית, אע"פ שעדיין אוכלים, אבל בערבית במוצאי התענית לא אומר 'עננו', אע"פ שרשאי אח"כ לאכול, וכן דעת השו"ע. וישנם כיום כמה עדות הנוהגות כן (חלק מהתימנים הנוהגים כרמב"ם, והתוניסאים הנוהגים כמנהג ג'רבה. ועיין בשו"ע סי' תקס"ה סעי' ג' שבתענית ציבור אומרים "בכל תפילותיו", ועיין לגאון שם, ולמש"ב וכה"ח ס"ק טו"ב שהביאם).

ולמעשה, למנהג הספרדים : כיום בין יחיד ובין הש"צ, אומרים 'עננו', בשחרית ובמנחה. ולדעת האשכנזים היחיד אומר 'עננו' בתפלת מנחה בלבד, והש"צ אומרו- בשחרית ומנחה.

רחיצה
בכל ד' התעניות מותרת רחיצה, חוץ מט' באב ויו"כ.
מי"ז בתמוז מתחילים ימי בין המיצרים ובהם רחיצה מותרת, ולא טוב ללכת לבריכה או לים.

זהירות מסכנות בימי בין המיצרים
בימים אלו יש להזהר מכל מיני סכנות וספק סכנות, וכגון: אלו שהולכים לברכה או לים (ומותר ללכת בימי בין המיצרים לבריכה), וכן שלא לילך משעה ד' עד שעה ט' בין חמה לצל (להולכי רגל).
וכן לא יכו את התלמידים או הבנים בימים אלו אפילו לא מכה קלה.

רב הונא ורב אדא בר אהבה
הגמרא במסכת תענית (דף כ' ע"ב) מספרת שבנהרדעא היה כותל רעוע, ורב ושמואל לא היו הולכים מתחתיו אלא היו מקיפים מסביב, אע"פ שכותל זה עמד כבר שלש עשרה שנה ולא נפל. יום אחד הגיע רב אדא בר אהבה לאותו מקום, ואמר שמואל לרב בא ונלך מסביב. אמר רב לשמואל, כיון שרב אדא עמנו וזכויותיו מרובות, אין לנו ממה לחשוש.

ועוד אומרת הגמרא שם, שהיה לרב הונא חביות יין בתוך בית רעוע המט לנפול והוא חשש להכנס לתוכו ולהוציא את היין. ומה עשה ? התחיל רב הונא לומר לרב אדא בר אהבה חידושי תורה וכך משכו והכניסו לאותו בית, ובינתיים הוציאו את כל חביות היין משם. כשיצאו, נפל הבית. הבין רב אדא בר אהבה מה שעשה רב הונא והקפיד מכיון שאמר רב ינאי לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר עושין לי נס שמא אין עושין לו נס, ואם תימצי לומר עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו.

והגמרא בברכות (דף ה' ע"ב) מספרת על רב הונא שהיו לו ארבע מאות חביות של יין והם נהפכו לחומץ. באו לפניו רב יהודה ורבנן וי"א רב אדא בר אהבה וחכמים ואמרו לו שמא כבודו יעיין במעשיו. אמר להם רב הונא וכי אני חשוד בעיניכם ?! אמרו לו וכי הקב"ה חשוד שעושה דין בלא דין. אמר להם, אם תשמעו איזה דבר עלי תאמרו לי. אמרו לו שמענו שאתה לא נתת לאריס שלך את חלקו בזמורות הגפן. אמר להם רב הונא, הרי הוא גונב ממני ואני עוד אשלם לו ?! אמרו לו את מה שמוטל עליך לעשות אתה צריך לעשות. ואכן רב הונא הלך ושילם לאריס.

ואומרת הגמרא, איכא דאמרי, שהחומץ חזר ונהפך ליין, ואיכא דאמרי שהחומץ התייקר ונמכר במחיר של יין.

ולכאורה מה הנ"מ בין שתי הלישנות הללו אם החומץ הפך ליין או שהוא התייקר. אלא, אם עשה רב הונא תשובה מאהבה - החומץ הפך ליין, ואם מיראה - החומץ נשאר חומץ אלא שהוא התייקר.

מכאן למדנו שאם רואה אדם שבאים עלי יסורים יפשפש במעשיו, ואם למשל כואבת לו האצבע יחשוב שמא כתב בה דבר אסור וכדו'. ואם פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה. ואומר הרב חיד"א, אדם חושב את עצמו לצדיק, אבל אם ילמד תורה יראה כמה דברים יש לו לתקן.

הכרזה על הצום
מנהג הספרדים להכריז בשבת שלפני הצום על הצום אחרי קריאת התורה לפני "אשרי" להודיע לקהל באיזה יום יחול הצום, ויש לכך נוסח מיוחד (עיין לשו"ע סי' תק"ן סעי' ד' ולחונים עליו. ונוסח ההכרזה מובא בסידור 'קול אליהו' בעמוד 546).

האשכנזים לא נהגו בזה (רמ"א שם). ולצערנו הרב, אנשים בקיאים בלוח השנה הלועזי ולא העברי, ולכן מה טוב שגם אחינו האשכנזים יכריזו בשבת על יום התענית (ולאו דוקא בנוסח של הספרדים), או שיתלו מודעה ובה מועד התפילות ביום התענית וכך הציבור יהיה מודע לדבר.

סיום
אנחנו מתפללים לקב"ה שיהפוך לנו ימים אלו לטובה ולברכה, ונזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו אמן.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il