בית המדרש

  • מדורים
  • סיפורים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

הצלת מצרים

כאשר חזר לחבריו הרבנים שחיכו לו בכיליון עיניים, סיפר את דברי המושל אליו, והם אמרו לו: "המושל דחה אותך בדברים בעלמא, כי איך תיכנס לקרון מלא חיילים ולא ירגישו בך?! יש סכנת נפשות בדבר, ולכן שב ואל תעשה עדיף"

undefined

עודד מזרחי

שבט תשע"ח
3 דק' קריאה
בימי מלחמת העולם השנייה צבא גרמניה התקרב לגבולות מצרים, והגיע לאל-עלמין מתוך כוונה לפלוש משם לארץ ישראל. הארמנים ושאר העדות הנוצריות נכנסו בעיר דמנהור במצרים לבית הכנסת שהיה על ציונו של רבי יעקב אביחצירא זצ"ל, הוציאו את ספר התורה מהיכלו, רמסו ושרפו אותו.
הפחד מפני הבאות היה גדול, והערבים החלו לדבר על כך שיעשו כליה ביהודים ויחלקו את רכושם. נערכו תפילות בקרב רבים מבני ישראל לחוס על פליטת העם היושב בציון.
הגדיל לעשות המקובל רבי יצחק אלפייה מירושלים, שארגן תפילות המוניות ואמירת סליחות על קברי צדיקים להצלחת עם ישראל. בעת שנתו חלם רבי יצחק כי רב אחד נגלה אליו ושאלו: "מדוע אתה מדלג עליי ולא עורך תפילות ליד קברי?!".
"מי אדוני?", שאל רבי יצחק.
"אני יעקב אביחצירא".
"והיכן קבור מר?".
"בדמנהור אשר במצרים. ועתה חושה ואל תעמוד כי הצלת עם ישראל תלויה בתפילתך זו!".
הרב יצחק אלפייה התעורר מחלומו נפעם, ומיד הלך לבית הכנסת 'בית אל' שבעיר העתיקה, סיפר את דבר חלומו לחבריו המקובלים ושאל: "האם אתם מכירים את הרב שבא אליי בחלום?".
חבריו ענו: "רבי יעקב אביחצירא זצ"ל הוא צדיק מפורסם בכל ערי המערב, מלומד בניסים, מחבר הספרים הקדושים 'פיתוחי חותם', 'יורו משפטיך ליעקב', ו'מחשוף הלבן'".
לאחר תפילת שחרית הלך רבי יצחק אלפייה עם שניים מידידיו הרבנים אל מושל המחוז כדי לקבל אישור נסיעה למצרים.
עצר אותם השומר העומד בפתח ושאל: "לאן פניכם מועדות?"
"אל המושל".
"יש לכם הזמנה או אישור לגשת אליו?".
"לא", ענו לו, ותיכף ומיד גירשם מעל פניו.
רבי יצחק לא זז ממקומו, ועמד בעקשנות על כך שיראה את פני המושל ויהי מה. לבסוף ירד ממשרדו של המושל קצין גבוה, וכשומעו את בקשת הרב התקיפה, חזר אל המושל ומסר לו את הדברים.
כעבור דקות ספורות הקצין בא והורה בשם המושל כי רבי יצחק יעלה אליו לבדו. המושל קיבל את הרב בכבוד ושמע בסבלנות את דבר החלום ואת בקשת הרב, כי תינתן רשות למניין יהודים לנסוע למצרים כדי להשתטח על מצבת קברו של רבי יעקב אביחצירא זצ"ל בדמנהור, ובזכותו הגרמנים יברחו מהחזית.
אמר המושל: "כיום אף אזרח אינו יכול לעבור למצרים, ורק רכבות חיילים נוסעות בכל יום למצרים ישר לקו החזית, ולכן אין שום אפשרות לתת אישור מעבר. אבל אני מציע כי הרב לבדו יבוא לתחנת הרכבת ויעלה לקרון יחד עם החיילים. אם לא ייתפס בדרך, מה טוב, וכך יוכל להגשים את חלומו".
כאשר חזר לחבריו הרבנים שחיכו לו בכיליון עיניים, סיפר את דברי המושל אליו, והם אמרו לו: "המושל דחה אותך בדברים בעלמא, כי איך תיכנס לקרון מלא חיילים ולא ירגישו בך?! יש סכנת נפשות בדבר, ולכן שב ואל תעשה עדיף".
רבי יצחק החליט שלא לשמוע לחבריו הרבנים. החלום החזק וגודל השעה לא הניחו לו.
למחרת בבוקר לקח את טליתו ותפיליו ובא לתחנת הרכבת כדי לעלות לקרון. בעודו עומד ניגשו אליו שני קצינים ושאלו לשמו. הם העלוהו לקרון הרכבת וישבו משני צדדיו עד שהגיעו לקהיר. לאחר מכן הביאו אותו הקצינים לשכונת היהודים ונעלמו.
רבי יצחק נכנס לבית המדרש 'כתר תורה'. תמהו החכמים הלומדים שם: "הייתכן שזהו המקובל רבי יצחק אלפייה מירושלים?! כיצד הגיע למצרים בימים טרופים אלה?!".
בשומעם את חלומו ואיך זכות הצדיק רבי יעקב אביחצירא עמדה לו להגיע בשלום עד קהיר, אספו מיד מצרכי מזון, ועשרות חכמים נסעו עמו לעיר דמנהור למצבת קבורת הצדיק. שם החלו לפעול להצלת עם ישראל מידי האויבים והשונאים ובפרט הגרמנים. הם למדו פעמיים את סדר תענית הדיבור, קראו 'שבעת כורתי ברית' בהקיפם את המצבה, וערכו עוד תיקונים לילה ויום בלי הפסק.
בלילה השלישי יצא אחד מהלומדים לחוץ, שמע קולות תרועה מהעיר וראה כי היא מוארת, בניגוד לאפלה הקשה ששררה בזמן המלחמה עקב העוצר. הוא בירר ושמע כי הגרמנים ברחו מן החזית ויד האנגלים על העליונה. החכם נכנס לבשר זאת ליתר החכמים. מיד שמחו כולם וקראו הלל.
לאחר מכן סיפר רבי יצחק אלפייה כי בעת לימודם ראה הארה גדולה בוקעת ממצבת רבי יעקב אביחצירא, וכעין עמוד אש יוצא מקברו.

על פי הספר 'אור חדש וצמח צדיק' מאת רבי יצחק אלפייה זצ"ל

מתוך העיתון בשבע.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il