בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

חנה בת חיים

עיתונות לוחמת ברשע

האם מותר לקרוא כתבות המוקיעות התנהגות פסולה של אישי ציבור; אין לשון הרע בקריאת דבר שכבר התפרסם בהמון; היתר לשון הרע לתועלת בהוקעת הרשע; ללא הוקעת הרשעים אין אפשרות לנצחם; במשך שנים התרשלנו בהוקעת השחיתות של בעלי הממון והשררה; צה"ל מושיב בכלא את מיטב החיילים; איך אפשר להתגייס לצה"ל בעת הזאת?

undefined

הרב אליעזר מלמד

תמוז תשס"ה
5 דק' קריאה
בעיית לשון הרע בעיתון
שאלה: לפעמים אני מוצאת את עצמי מתלבטת האם לקרוא מאמרים מסוימים בעיתון 'בשבע', בשל חשש ללשון הרע. כגון המאמר על מג"ד 202, על אהוד אולמרט וכדומה, מאמרים שמכותרתם ניכר שעניינם להבהיר עד כמה האדם המדובר נהג שלא כשורה, בלשון המעטה. האם יש לחשוש לכך? והרי אם מדובר בלשון הרע לתועלת יש צורך להמעיט במה שמתחייב, וזו לא תחושתי לאחר קריאתי.
לתועלת מותר - שני סוגי תועלת

תשובה: הכלל החשוב ביותר בדיני לשון הרע, שמותר לספר לשון הרע לתועלת. וישנם שני סוגים של תועלת. התועלת האחת: להציל את חברו מלהיכשל בעסק או שידוך עם אדם שאינו הגון לו. ובמצב כזה יש למעט ולומר רק את מה שהכרחי. ואם השומע לא ישעה לאזהרה שנאמרה לו בקיצור, הוא יהיה האשם במה שיארע לו. התועלת השנייה: להוקיע מעשה רשע כדי למנוע את הרבים מללכת בדרכים רעות. וכאשר זו המגמה, אין צורך לצמצם כל כך בדברים, אלא צריך להוקיע את הרשע באופן הברור ביותר. וזו אחת המשמעויות המרכזיות של מצוות המחאה. אמנם גם כשרוצים להוקיע רשע, חובה לדבוק באמת ואסור להפריז בדברים.

וכך כתב בספר חפץ חיים כלל י סעיף ד: "אם האנשים שהוא מספר לפניהם (דברים רעים על חברו שגזל או עשק) יכולים לעזור לנגזל והנעשק וכו', בוודאי נכון לעשות הדבר כן (שעל ידי כך יציל את חברו הנגזל או הנעשק). ואפילו אם התועלת הזאת לא תוכל להגיע על ידי סיפורו, רק שהוא מתכוון שיתרחקו בני אדם מדרך רשע כשישמעו שהבריות מגנות פועלי אוון, ואולי הוא בעצמו ישוב על ידי זה מדרכיו הרעים ויתקן מעשיו כשישמע הבריות מגנות אותו עבור זה, גם זה אינו בכלל לשון הרע ולתועלת יחשב".

וזאת המגמה בכתבות שהזכרת, להוקיע מעשים רעים או אנשים רעים. וכך נכון לעשות, ובתנאי שהעובדות ייבדקו היטב, ויהיה ברור שאין כאן שום מגמה אישית לפגוע אלא רק להוקיע את המעשים הרעים.

החובה להוקיע רשע
שאלה: אבל מדוע לדבר דברים רעים, וכי לא עדיף להרבות בדברים טובים, ומתוך כך להביא לתיקון?
תשובה: נכון שדרך ההשפעה המרכזית צריכה להיות באופן חיובי, כדרכם של הצדיקים הטהורים שמוסיפים אור. אמנם חובה גם להוקיע רשע. וכן מצינו בחז"ל (תנחומא פינחס ב): "כשם שהקדוש ברוך הוא מתעסק בשבחן של צדיקים לפרסמן בעולם, כך מתעסק בגנות הרשעים לפרסמן בעולם. פרסם פנחס לשבח ופרסם זמרי לגנאי, עליהם נאמר (משלי י): זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב".
ונאמר (משלי כה, כו): "מעיין נרפש ומקור מושחת - צדיק מט לפני רשע". ופירושו: כאשר צדיק מתכופף לפני רשע ומתיירא להוכיחו, דרכו בזויה ושנואה כמעיין נרפש ומקור מושחת (רש"י). והיא סיבה שלא ילמדו תורה מפיהו, באומרם אם לעצמו לא הועיל מה יועיל לזולת (מצודת דוד).

בלא זאת אין סיכוי לצדק לנצח
בלא שהצדיקים יוקיעו את הרשעים, אין להם יכולת לנצח את הרשעים. על פי ההיגיון, לכאורה כל מאבק בין צדיק לרשע אמור להסתיים בניצחון הרשע. הרי לצדיק יש כל מיני עכבות מוסריות: הוא אינו יכול לשקר, אם קובעים כללים למלחמה הוא אינו יכול להפר אותם; וכך תמיד יהיה לרשע יתרון: הוא יכול להפיץ שקרים על יריבו, הוא יכול להפר את הכללים כאשר הדבר מועיל לו, וכך תמיד ינצח.

אולם יתרון אחד יש לצדיק: היתרון המוסרי. הוא יכול להגדיר את הרשע כרשע. וכיוון שיש משקל לערכים, ממילא הקביעה כי פלוני הוא רשע גורמת להחלשתו בין תומכיו, ולחיזוק מתנגדיו. וכך גם אם יפעלו הצדיקים לפי כללי המוסר, הם ינצחו. אבל אם הצדיקים יוותרו על הזכות שלהם להגדיר את הרשעים כרשעים ולהוקיעם כנגד השמש, אין להם יותר סיכוי לנצח.

כמדומה שבמשך שנים התרשלנו בזה. האהבה הגדולה שאנו אוהבים את אומתנו סימאה במקצת את עינינו מלבקר את השחיתות שפשתה בקרב בעלי הכוח והממון, השליטים בתקשורת, במשפט ובממשל. עתה עלינו להיות חדים ובהירים בביקורתנו, להצדיק את הצדיק ולהרשיע את הרשע, ולהעמיד בראשנו אנשי חיל הגונים וצדיקים.

חיים עטר - סרבן צדיק
כבר שנה משרת חיים עטר בצבא, בחיל השריון. בחודשים האחרונים נאלץ להסתפק באכילת לחם וממרחים פשוטים, ירקות ופירות. הוא מקפיד על כשרות למהדרין ואכילת בשר חלק, ומכיוון שלא סיפקו ליחידה שלו מנות 'גלאט' עבורו נאלץ חיים עטר להסתפק באוכל פשוט. הצבא אמנם היה חייב לספק לו את הבשר החלק. כל חייל נשאל בעת גיוסו אם הוא רגיל לאכול כשרות למהדרין. אם הוא משיב בחיוב - היחידה שאליה הוא מסופח תקבל מעתה ועד עזיבתו את היחידה תקציב נוסף, כדי לקנות מנות מהדרין עבורו מחיל האפסנאות. אולם מפקדיו בגדוד התרשלו, גם אנשי הרבנות הצבאית התרשלו, והוא נאלץ להסתפק במאכלים פשוטים. את התקציב המיוחד עבור הכשרות למהדרין אולי לקחו לדיסקוטק...

אע"פ כן לא רצה להעכיר את האווירה, הסתפק במאכלים פשוטים, והמשיך למלא את כל תפקידיו הצבאיים בנאמנות, במסירות ובצניעות כדרכו. אך כאשר היחידה שלו נקראה לרדת כדי לסייע לגירוש היהודים מגוש קטיף, הודיע למפקדו כי הוא מסרב למלא פקודה זו.

לפני כשנתיים נפטר אביו של חיים, והוא כבן הבכור סייע לאמו בגידול חמשת אחיו. חבריו החילוניים בגדוד אמרו שכל חייל אחר במקרה כזה היה מבקש לשרת כג'ובניק קרוב לבית. אבל חיים רצה לתרום יותר לעם, והתגייס לשריון.
עכשיו הוא יושב בכלא, בעוון סירוב פקודה לגרש יהודים.

כמי שניחן בקול נעים ובחוש מוסיקלי, חיים למד חזנות בנוסח ספרדי ירושלמי, ופעמים רבות הנעים לנו בישיבת הר ברכה את תפילות השבת. מן הסתם יבקשו ממנו בעתיד להיות חזן בתפילות הימים הנוראים. הוא יהיה חזן הגון, כדברי השולחן ערוך (או"ח נג, ד): "שליח ציבור צריך שיהיה הגון. ואיזהו הגון? שיהא ריקן מעבירות ושלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו, ושיהיה עניו ומרוצה לעם, ויש לו נעימה וקולו ערב ורגיל לקרות תורה נביאים וכתובים".
זהו הסרבן, הצדיק והיתום, שצה"ל מושיב בכלא.

מי הוא הישראלי
לכבוד יום העצמאות ערך ערוץ שבע משאל, מיהו האדם שמייצג את הישראלי. גם אני נשאלתי, והשבתי שתי תשובות. בראשונה - מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, שכן הוא זה שהגדיר את משמעות הישראליות במקורה המקודש, ומכוח תורתו ודבריו התרבתה תורת ארץ ישראל, נבנו ישובים, ונתרבו החלוצים והלוחמים על התורה, העם והארץ.

השני שמייצג בעיני את הישראלי הוא החייל הפשוט והאלמוני, שמוכן לחרף נפשו למען ביטחון ישראל. כשצריך להסתער במלחמה על האויב הוא מסתער, למרות שאין לו מכך שום טובת הנאה. הוא לא ישתחרר מהצבא עם פנסיה גדולה. לא יסדרו לו תפקידים בכירים. רק דבר אחד גורם לו לחרף את נפשו - הרצון להגן על עמו ומולדתו. בסוף שירותו בצבא הוא יישאר אלמוני כפי שהיה בשירות. הוא יצטרך לפלס את דרכו בחיים כאילו מעולם לא חרף נפשו.
החייל הזה, שיש רבים כמותו, נערץ עלי מאוד.

כיצד להתגייס
עוד פחות משבועיים מגיע מועד הגיוס של בני ישיבות ההסדר, מסיימי שיעור ב'. ובניגוד למחזורים קודמים - אין התלהבות. ושואלים: בשעה קשה כזאת, איך נתגייס? ויש להשיב: להתגייס לשם המצווה, להגן על העם והארץ. נכון שהגירוש מעכיר את האווירה ומטיל כתם שחור על החיילים. אבל עדיין תפקידו המרכזי של צה"ל הוא להגן על העם והארץ. לשם כך, ורק לשם כך, צריך להתגייס.

------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il