בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
לחץ להקדשת שיעור זה

משפחה זה שמחה

מכירת חמץ באינטרנט היא פתרון לשעת הצורך * אין צורך בחוברות עבות של תרופות כשרות לפסח – רק תרופות בעלות טעם מצריכות הכשר * במנהג האשכנזים לאכול מצות קשות יש מעלה, לא חובה * גישות מודרניות ופוסט-מודרניות תוקפות את ערכי המשפחה, מפני שהן דוגלות בחירות הפרט באופן מופרז, שמגיע לאגואיזם * המשפחה אינה פוגעת בכוחות האדם אלא מעצימה אותם * בימינו, דווקא כשאפשר להתקיים לבד, הופכת המשפחה מצורך קיומי לערך נעלה * מי שמגיע לליל הסדר מתוך רצון לשמח אחרים – יזכה לשמוח בעצמו.

undefined

הרב אליעזר מלמד

אדר תשע"ח
5 דק' קריאה
התורה מלמדת אותנו שבכל עת שאדם שמח עליו לשתף בשמחתו את בני משפחתו ולשמחם, כלומר השמחה האמיתית תלויה בכך שאדם ישמח תחילה את קרוביו. מכאן אפשר להגיע להבנה עמוקה מאוד: המשפחה היא ההזדמנות להעניק אהבה ושמחה באופן מסודר ויציב

מהלכות פסח: חמץ הבלוע בכלים
אין למכור את החמץ הבלוע ודבוק בכלים, שכמה וכמה דינים נקבעו כדי להבהיר שמדובר במכירה אמיתית, וכאשר כותבים שמוכרים את החמץ הבלוע ודבוק בכלים – המכירה נראית כחוכא ואיטלולא, שהרי אין לחמץ זה שום שווי, ואין בעולם אדם שמעוניין לקנות אותו. לכן נכון שלא לציין זאת בשטרות המכירה. אומנם אם היה בזה צורך הלכתי, מכירת החמץ הבלוע בכלים הייתה נחשבת דבר רציני, אולם להלכה אין בכך שום צורך, שכן נפסק: "קדרות של חרס שנשתמש בהם חמץ כל השנה, ואפילו אותם שעושים בהם דייסא ומיני קמחים, משפשפן היטב בעניין שלא יהא חמץ ניכר בהם, ומותר להשהותן לאחר הפסח... ומצניען בפסח במקום צנוע שאינו רגיל לילך שם, כדי שלא יבוא להשתמש בהם בפסח" (שו"ע או"ח תנא, א). ולאחר הפסח יחזור להשתמש בהם למאכלי חמץ. הרי שלהלכה אין שום צורך למכור את כלי החמץ או את החמץ הבלוע ודבוק בהם, ולכן מי שמוכר אותו עושה מההלכה ומהמכירה חוכא ואיטלולא.

מכירת חמץ באינטרנט
בשעת הצורך אפשר למכור את החמץ בטלפון או באינטרנט. ואף שראוי שהמוכר יחתום ויעשה קניין כדי לחזק את המכירה, בדיעבד אין זה מעכב, שכן הרבנות היא בתפקיד של שליח הממונה על ידי המוכר למכור את החמץ לגוי, ועיקר הקניין נעשה על ידי הרבנות בעת שהיא מבצעת את המכירה מבעל החמץ לגוי.

תרופות בפסח
תרופה טעימה, כדוגמת סירופ או גלולות מציצה, חובה לברר אם היא כשרה לפסח, וכל זמן שלא נודע שהיא כשרה לפסח – אסור לאוכלה. רק מי שהוא חולה מסוכן, ואין לתרופתו תחליף טוב, מותר לו לאוכלה, שפיקוח נפש דוחה איסור אכילת חמץ.
אבל תרופה שאין לה טעם - אינה צריכה הכשר, מפני שגם אם עירבו בה חמץ שבעבר היה ראוי לאכילה, מכיוון שכעת הוא אינו ראוי לאכילה אפילו בשעת הדחק, שהרי אפילו לאכילת כלב אינו ראוי, אין בו יותר איסור חמץ ומותר לבולעו בשביל כל צורך רפואי.
אומנם יש מדקדקים שלא לבלוע אפילו תרופות מרות שיש בהן תערובת חמץ, מפני שחוששים לדעת פוסקים בודדים שסוברים שהואיל והתרופה חשובה לנו, אין היא נחשבת פסולה מאכילת כלב ואסור מדברי חכמים לבולעה. אבל הלכה כדעת רוב הפוסקים, שמתירים לבלוע תרופה שאינה ראויה לאכילה בלא בדיקה.
ראוי להוסיף שהסיכוי שיהיה בתרופה חמץ נמוך מאוד, קל וחומר כיום שרבים רגישים לגלוטן, ואין מערבים בחינם מרכיבי דגן אלא מעדיפים תחליפים שאין בהם גלוטן.
לפיכך, החוברות העבות שקופות החולים מפרסמות – מיותרות, ודי היה להן להתמקד בתרופות הטעימות. התקיים בהן הכלל "תפסת מרובה לא תפסת". מרוב עיסוק בתרופות שאין להן טעם, אין משקיעים מאמץ בבירור הרכבן של התרופות הטעימות, שרק לגביהן הבירור חשוב, ובהן פעמים רבות מתרשלים.

תרופות בשבת
גזרו חכמים שחולה קל לא ייטול תרופות, שמא ירצה להכין את תרופתו בשבת ויגיע לאיסור תורה של טחינה בשחיקת סממנים. אולם לגבי תרופות שמיוצרות בבתי חרושת נחלקו הפוסקים, ולכן למי שממש מצטער - מותר ליטול אותן. אבל אם אינו מצטער כל כך - אסור. כל זה בתנאי שהוא אינו רגיל ליטול מעת לעת תרופות כדוגמת אקמול או טיפות אף. אבל אם הוא רגיל בכך כדרך רוב בני אדם בדורנו, כל שהוא מרגיש צורך בכך - רשאי, כי דינו כמי שהתחיל ליטול את התרופות לפני שבת, שרשאי להמשיך ליטלן בשבת, שהואיל והוא דואג שיהיו מוכנות מראש אין חשש שיגיע לשחיקת סממנים בשבת (פניני הלכה שבת כח, ה ו).

מצות רכות לאשכנזים
שאלה:האם אשכנזים יכולים לאכול מצות רכות?
תשובה:מעיקר הדין אין הלכה שהמצות יהיו קשות, אלא שנהגו אשכנזים לאכול מצות קשות. שני טעמים לכך: האחד הוא שהמצות הקשות נשמרות בטריותן זמן רב, וכך יכלו לפני פסח להכין מצות למשך כל הפסח. השני הוא שמבחינה הלכתית יש לכך שתי מעלות: א) כאשר אופים את המצות לפני הפסח, גם אם נתערב בהן חמץ, כל זמן שהוא פחות מאחד חלקי שישים – הוא בטל ומותר באכילה בפסח. אבל אם תערובת זו תיווצר בפסח, המצות אסורות, מפני שבפסח חמץ אוסר בכלשהו. ב) היכולת לדעת אם המצה החמיצה תלויה בחוטים הנמשכים במצה האפויה. במצות קשות הדבר ניכר היטב, ובמצות רכות צריך לכך יותר מומחיות.
כיוון שיש למנהג זה גם מעלות הלכתיות, אין לבטלו בחינם. אומנם בשעת הצורך, כיוון שהדבר לא נקבע כמנהג מחייב, אפשר להקל.

פסח, משפחה והספר החדש
בחודשים האחרונים עסקתי בהכנת ספרים לדפוס. על הספר פניני הלכה 'העם והארץ' המשודרג כתבתי בטור הקודם, ועכשיו אספר על ספר הליקוטים בענייני משפחה המשודרג.
עיקר עבודתי בתקופה האחרונה הוא בכתיבת והכנת הלכות כשרות. עתה בעזרת ה' אני מסיים להכין את הכרך הראשון (מתוך שניים), שבו מבוארות כל ההלכות הקשורות לצומח ולחי, ולכן חלק מהלכות אלו שהופיעו בספרי הליקוטים לא יופיעו בכרכי הליקוטים הבאים. ממילא ליקוטים חלק ג' הופך להיות מוקדש כולו לענייני משפחה. כיוון שכך צירפתי אליו עוד הלכות שכתבתי במשך השנים בענייני נישואין, צניעות, הלכות אבלות וטעמן ועוד הלכות שונות. כך התווספו לספר יותר משבעים עמודים.
מכיוון שרוב ההלכות שבספר זה כבר נדפסו במהדורה הקודמת, והקונים הוותיקים עלולים להרגיש מקופחים, ביקשתי מההוצאה למכור במשך שלושה חודשים לכל מי שיש בידו מהדורה ישנה של כרך 'ליקוטים ג' – משפחה' את הספר החדש במחיר עלות.

ההתקפות על ערכי המשפחה
ערכי המשפחה ניצבים במרכז עולמו של האדם, ובהתאם לחשיבותם ומרכזיותם הם מותקפים כיום מכיוונים שונים. בחברה המודרנית, ועוד יותר הפוסט-מודרנית, האדם נתפס כבודד והמשפחה מכבידה עליו, פוגעת בחירותו לגלות את רצונותיו באופן חופשי. כך בנוגע ליחסי הורים וילדים, כאשר מצוות כיבוד הורים מותקפת על ידי העמדות הפסיכולוגיות המקובלות, עד למצב שמאשימים את ההורים בכל הסיבוכים הנפשיים של ילדיהם. עוד יותר מותקפת מסגרת הנישואין, שכביכול פוגעת בחירות ובזכויות האישה והילד. כך יוצא שבפועל, בחברה החילונית המערבית רוב הזוגות הנישאים מתגרשים, ורוב האנשים חיים במשך רוב חייהם הבוגרים בלא זוגיות יציבה.

לעבור מצורך קיומי לערך נשגב
בעבר ערכי המשפחה היו בבחינת צורך קיומי, מפני שבלא משפחה אדם לא יכול היה לספק לעצמו את צרכיו החומריים ולהגן על עצמו. לכן כל חברה אנושית העלתה על נס את ערכי המשפחה הגרעינית והרחבה, וקבעה לעצמה כללים וחוקים שעל פיהם המשפחה התנהלה. למעלה בקודש על פי הדרכת התורה, חיי המשפחה הודרכו כך שגם ירוממו את כל בני המשפחה לחיים ערכיים של קדושה, תורה ומצוות. לעומת המצב בעבר, בחברה המודרנית היחיד הבוגר מסוגל לדאוג לעצמו בהשגת צרכיו החומריים והבילויים השונים שהוא מעוניין בהם. לא זו בלבד שאין הוא נזקק למשפחה, אלא שהיא עלולה להכביד עליו, לעכב את התקדמותו המקצועית, להפריע לו לבלות בלילות ובימים כאוות נפשו, לצרוך את כספו, לשלול את חירותו, לחייבו לדאוג להוריו לעת זקנותם, להיות נאמן לזוגיותו ולהשקיע עצמו בחינוך ילדיו. ערך החירות הוא אומנם קדוש, אולם בשימוש מוטעה הוא מחזק את העמדה האגואיסטית, הרואה את האדם כבודד ופוגעת אנושות בערכי המשפחה – ובסופו של דבר גם באדם, כי הבדידות היא מצב קיומי מסובך ורווי עצב וכאב, במיוחד כשהוא נחלש.
עלינו לחזור ולהעמיק בערכי המשפחה ומצוותיה כדי לקיים מצוות אלו לשם הערך הנשגב שבהן, הן ביחסו של אדם להוריו, הן ביחסו לברית הזוגיות המקודשת שעל ידה הוא נעשה אדם שלם והן ביחסו לילדיו. לתפיסה זו שלמדנו בתורה האדם אינו בודד אלא חלק ממשפחה, ואין בכך פגיעה בגילוי כוחות חייו וחירותו אלא העצמתם. כדי שכך יהיה, צריך ללמוד את המצוות הללו באופן עמוק ולקיימן.
בספר זה, כמו ב'פניני הלכה' כרך 'שמחת הבית וברכתו' שיצא לאור בשנת תשע"ד, תוך לימוד המצוות וההלכות נחשפים התכנים של חיי משפחה רוממים וטובים.

ליל הסדר וערכי המשפחה
ליל הסדר ומצוותיו נועדו להשרשת מסורת האמונה הישראלית, והמצווה הזאת צריכה להיעשות בשמחה, כפי שנצטווינו לשמוח בכל חג. ובמיוחד בליל הסדר, שלשם כך נצטווינו לשתות ארבע כוסות של יין, כדי שכל סדר ההגדה ייאמר על כוס יין דרך חירות ושמחה. אלא שלעיתים אנשים מתקשים לשמוח, והם מחמיצים פנים זה לזה, עד שהמפגש המשפחתי מביא אותם לידי מתח ומריבות.
התורה מלמדת אותנו, שבכל עת שאדם שמח עליו לשתף בשמחתו את בני משפחתו ולשמחם, כלומר השמחה האמיתית תלויה בכך שאדם ישמח תחילה את קרוביו (עיינו ב'פניני הלכה' מועדים א, יא). מכאן אפשר להגיע להבנה עמוקה מאוד: המשפחה היא ההזדמנות להעניק אהבה ושמחה באופן מסודר ויציב. כאשר אדם מגיע לליל הסדר בתחושת שליחות וכוונה לשמח את כל המסובים, להאיר להם פנים ולהחמיא להם, מובטח לו שיזכה לקיים את מצוות החג בשמחה יתרה, ואף הוא עצמו יצא מהמפגש המשפחתי מלא חיוניות וברכה לכל השנה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il