בסדרה "מודעות עצמית ופיתוח האישיות" למדנו מעט ממה שמציעה הפסיכולוגיה לעבודת תיקון המידות ופיתוח האישיות. ביחידה הראשונה עסקנו בעיקר בהבנת הנפש שלנו, ולאור הבנה זו ניתן היה להמשיך וללמוד ביחידה השניה על דרכים מעשיות בהם ניתן להשתמש כדי לנווט נכון את ההווי הפנימי בתוכנו.

במהלך הפרקים, שילבנו בין כמה שיטות פסיכולוגיות, וכאן המקום לומר דבר ביחס לתאוריות פסיכולוגיות. הפסיכולוגיה של היום כוללת מאות שיטות; כל מי שמחפש דרך להסביר את התנהגות האדם יכול להמציא תאוריה, והוא בדרך כלל גם צודק, כי יש הרבה פנים לאדם. השאלה שיש לבחון היא מהו המשקל שיש לייחס לכל תאוריה, עד כמה פן מסוים בנפש הינו דומיננטי, ומשקל זה נקבע במידה רבה לפי התפיסה האמונית שלנו, וכן לפי כל אדם באשר הוא. יש אדם שעיקרון מסוים שנכון ביחס לרוב בני האדם - אינו נכון לגביו כלל, או במידה מועטת.

כמובן שתפיסות הסותרות את עיקרי האמונה אינן נכונות. יש זרמים בפסיכולוגיה שתולים את כל התנהגות האדם במה שקרה לו בילדות, אבל התורה אומרת לנו שקיימת בחירה חופשית. אמנם, אין להיות קיצוניים גם לצד השני; אם ישאל אדם 'האם אני יכול למחוק לגמרי מה שהייתי?' נשיב לו שהדבר ספק, וספק אם בכלל צריך וכדאי לנסות למחוק לגמרי את מה שהאדם עבר, כי כל מה שאנחנו עוברים בחיים הינו חיובי ביסודו, ויכול לשמש כקרש קפיצה לגדילה והתפתחות.

נתאר לעצמנו אדם שגדל במשפחה שבה ההורים היוו עבורו דוגמא נוראית להתנהגות טובה. ודאי שממשפחה כזו קשה לצאת בעל טוב, כי אין דוגמאות חיוביות שמלוות את האדם, אבל מצד שני אדם כזה קיבל הרבה שיעורים איך לא להיות בעל רע, ואם הוא נכנס לתפקיד של הבעל עם ענווה והוא רוצה ללמוד, הוא מצמיד את עצמו לאדם שיכול ללמד אותו והוא עובד על עצמו, אין סיבה שהוא לא יהיה בעל נפלא. ההתנגדות שלנו לתאוריות כאלו אינה התנגדות לעיקרון, ודאי שהעבר משפיע, אבל אסור לנו לומר שהעתיד הוא נכתב והכרחי בגלל העבר. היסטוריה אינה גורל. אסור להיכנע לרעיון של "זה אני", זו אחת האמירות הקשות ביותר. זה גם אני, אבל אני גם משהו אחר, והבחירה כיצד לפתח כל כוח שבי הינה בידי.

זוהי המתנה של התשובה, שמלמדת אותנו שכל אדם הוא חופשי כל רגע בן רגע להשתחרר מהעבר וללכת על כיוון חדש. ללא תשובה אין התקדמות של העולם, זהו הבסיס של החיים שלנו, אנחנו נופלים וקמים.