בית המדרש

  • מדורים
  • חמדת האנציקלופדיה התלמודית
לחץ להקדשת שיעור זה

איסור אכילת דם

על פי הערך: דם, שבאנציקלופדיה התלמודית כרך ז.

undefined

רבנים שונים

ניסן תשע"ח
4 דק' קריאה
וְכָל דָּם לֹא תֹאכְלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה. (ז, כו)

דם שיוצא מבין השניים או מטפטף מן האצבע - האם מותר למוצצו?
מוצרים העשויים מדם לאחר עיבודו - האם מותרים באכילה?

איסורו וחיובו. בהרבה מקומות הזהירה התורה על הדם וְכָל דָּם לֹא תֹאכְלוּ (ויקרא ג יז; וכאן), ועוד (ויקרא יז יב; שם יד; דברים יב טז; שם כג-כד). במנין המצוות לא נמנו אלא בלאו אחד, אף על פי שנכפלה האזהרה כמה פעמים (ספר המצוות לא תעשה קפד; סמ"ג לאוין קלז; החינוך מצוה קמח), לפי שלא נאמרו כל חמשה הלאוין אלא לאסור אותו בכל האופנים: אחד לדם חולין, ואחד לדם קדשים, ואחד לדם כסוי, ואחד לדם האברים, ואחד לדם התמצית (רבא בכריתות ד ב).
האוכל כזית מן הדם במזיד, חייב כרת (משנה כריתות ב א; רמב"ם מאכלות אסורות פ"ו ה"א), שנאמר: כָּל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל כָּל דָּם וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ (ויקרא ז כז). ואינו חייב כרת אלא על דם שהנפש יוצאת בו, שנאמר בחיוב כרת: כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא כָּל אֹכְלָיו יִכָּרֵת (ויקרא יז יד), פרט לדם התמצית - שהדם מתמצה ונסחט ושותת (הרע"ב כריתות פ"ה מ"א), והוא דם שיוצא לאחר מיתה (תוס' חולין לו א סוף ד"ה ודם; חידושי הר"ן חולין לו א) או קרוב למיתה (עי' פירוש המשנה לרמב"ם כריתות פ"ה מ"א) - שאין חייבים עליו (משנה כריתות כ ב ורש"י שם). וכן אין חייב כרת על דם האברים, כגון דם הטחול ודם הכליות וכיוצא, שאין הנפש יוצאת בו, ואינו עובר עליהם אלא בלאו (משנה שם כ ב ותוספתא שם פ"ב ובגמרא כא ב וכב א; רמב"ם סנהדרין פי"ט ה"ד; טוש"ע יורה דעה סז א).
בעלי החיים.אין חייבים משום דם אלא על דם בהמה חיה ועוף, בין טמאים ובין טהורים (משנה כריתות כ ב; רמב"ם מאכלות אסורות פ"ו ה"א), שנאמר: וְכָל דָּם לֹא תֹאכְלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה (ויקרא ז כו), וחיה בכלל בהמה (רמב"ם שם). אבל דם אדם, דם שרצים, דם דגים ודם חגבים - אין חייבים עליהם מן התורה (ברייתא כריתות שם; רמב"ם שם). בתנא דבי אליהו אמרו, שדם אדם אסור מן התורה (תנד"א רבא פט"ו, עי"ש הטעם). דם אדם, אף לסוברים שמותר מן התורה, מכל מקום אסור מדברי סופרים (רמב"ם פ"ו ה"ב). ואינו אסור אלא כשהדם פירש מן האדם בכלי או על גבי פרוסת לחם וכיוצא בו. ולפיכך, דם שעל גבי לחם - שנשך בפת ומצא עליה דם השניים (רמב"ם שם; רש"י כריתות ס א) - גורר הדם ואוכל הפת; ושל בין השניים, מוצצו ובולעו ואינו חושש (כריתות כא ב; רמב"ם פ"ו ה"ב; טור ושולחן ערוך סו י). שלא אסרו אלא משום מראית העין, שנראה כדם בהמה, ויבאו לומר דם בהמה אכל, ובין השניים אין רואה (רש"י כריתות ס א; טוש"ע שם).
היה דם מטפטף מאצבעו, צידדו התוספות (כריתות כא ב דכוותה) לומר שמכיון שנראה שהוא בא מן האדם מותר; ולא אסרו כשפירש, אלא מפני שאינו ידוע וניכר שהוא דם האדם. וכן צידדו ההפלאה (כתובות ס א) והנחל אשכול (ח"ג סי' כה אות יט) להתיר למצוץ דם האצבע, וכן לבלוע דם מציצה של מילה. אבל תוספות הרא"ש (מובא בשיטה מקובצת שם בחידושים שבסוף המסכתא) והדמשק אליעזר (מובא בכנסת הגדולה סי' סו בהגהות בית יוסף) נטו לאסור.
אף דם דגים, שמותר מן התורה , אסרוהו חכמים אם הוא מכונס במקום אחד, כגון שאספו בכלי, משום מראית העין. ולפיכך, אם ניכר שהוא מדגים, כגון שיש בדם קשקשים מן הדג, מותר (כריתות כא ב וכפירוש רש"י שם וראב"ד בהשגות פ"ו ה"א; טוש"ע שם, ועי' ברמב"ם שם שמפרש באופן אחר).
דם שבישלו ושמילחו. דם שבישלו - אמר זעירי אמר ר' חנינא: אינו עובר עליו (מנחות כא א), שלא חייבה תורה אלא על דם הראוי לכפרה, שנאמר: וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר וגו' עַל כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא תֹאכַל דָּם (ויקרא יז יא-יב) ודם קדשים שבישלו אינו ראוי לכפרה ויצא מתורת דם (רש"י שם). והרא"ה (בבדק הבית שער ג בית ג) הוסיף, שמכיון שבישלו, נתעברה צורתו ויצא מכלל דם.
וכן אמר רב יהודה אמר זעירי: דם שמלחו אינו עובר עליו (גמרא שם), שמליח הרי הוא כרותח (רש"י שם); וכיון שמלחו, יצא מתורת דם ואינו ראוי לכפרה (גמ' שם לענין דם קרבן).
דם שנשתנה.המוש"ק (MUSKAT או BISAM, ועי' רמב"ן על התורה שמות ל כג שיש אומרים שהוא המור שבסממני הקטורת, וכן הוא בטור אורח חיים סי' רטז) - לפי הסוברים שהוא ממין דם שבחיה ידועה שנצרר ונתייבש (עי' בערוך ע' משק) - נחלקו בו אם אסור משום דם:
(א) יש סוברים שאסור באכילה משום כך (תלמידי רבנו יונה ברכות פ"ו בשם רבנו מאיר הלוי; רא"ש שם סי' לה בשם הרז"ה; טור או"ח רטז בשם רמ"ה; מגן אברהם שם ס"ק ג). ואף על פי שנתייבש ויצא מתורת דם, אנו הולכים אחרי תחילתו, כפי שהיה קודם לכן, שכן גם בחלב אמרו חכמים דם נעכר ונעשה חלב, ואף על פי כן הוצרכו ללימוד מיוחד בתורה שהחלב מותר (מג"א שם על פי בכורות ו ב).
(ב) ויש חולקים וסוברים שמותר. ואף על פי שתחילתו היה דם, הולכים אחר מה שהוא עכשיו, וכפרש בעלמא הוא (תר"י ורא"ש וטור שם בשם ה"ר יונה; ט"ז שם ס"ק ב ע"פ חולין קטז ב בחלב טרפה במעי כשרה כשנקרש; שו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תתקט, ועי' דרכי תשובה יו"ד סו ס"ק ו מכמה אחרונים שחלק מהם אוסרים וחלק מתירים).
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il