בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • צו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב אליהו זצוק"ל

צו שבת הגדול תשע"ח מדברי הרב אליהו זצוק"ל

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

ניסן תשע"ח
9 דק' קריאה
צו – לשון זירוז
פרשת השבוע פותחת בפסוקים "וידבר ה' אל משה לאמור. צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה" וכו' )ויקרא ו, א – ב(. אומר רש"י: "אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות. אמר רבי שמעון, ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס". ויש לשאול, לכאורה איזה חסרון כיס יש לאהרן הכהן, וכי הוא מוציא הוצאות מכיסו ? הרי הוא אינו מקריב משלו ? אלא הפשט הוא, כשאדם אחר מפסיד )בהבאת קרבן עולה, שהרי אין לו בה חלק(, זה נחשב לאהרון כאילו הוא הפסיד והחיסרון אצלו, לכן אמרה התורה "צו" – שיעשה בזריזות ובשמחה

זביחת השה – לשבת הגדול תשובה מאהבה הופכת זדונות לזכויות
חכמינו אומרים שכל מי שחוזר בתשובה מאהבה – נהפכות לו הזדונות לזכויות! והסביר זאת בעל הבן איש חי על-פי מעשה באדם שבנו היה מכור לשתייה חריפה. אותו בן היה משתכר, מאבד את שפיותו, מתגלגל בקיאו, אינו מצליח לעבוד במקום מסודר, רב עם אשתו, מבוזה בעיני ילדיו, וכל אדם בעל דעה מתרחק ממנו. מצבו של הבן השיכור גרם צער רב לאביו.
חיפש האב ומצא מומחה שהראה לבנו את הנזק שגורמת השכרות ואת הדרך להיגמל ממנה. אחרי שנה של לימודים ועבודה משותפת, חזר המומחה אל האבא ואמר לו: בנך נרפא כליל מהשכרות! שמח האב והזמין את כל חבריו למסיבת הודיה.
הגיע הבן לאולם, והנה הוא רואה על השולחנות כוסות וצלחות וגם בקבוקי יין... כעס הבן, לקח מקל והחל לשבור את הבקבוקים ולשפוך את תוכנם. נבהל האב מהתנהגות בנו וניסה לעצור בעדו, ואילו המורה המומחה הסתכל במחזה ברוב הנאה. "מה אתה צוחק?" שאל האב. "עכשיו אני יודע שבנך עשה מהפך. שהוא מבין בעצמו את התיעוב שבשכרות" – ענה המומחה.
המהפך של שבת הגדול
זה מה שקרה בשבת הגדול, השבת שהייתה קודם יציאת מצרים. השבת שבה כל משפחה ומשפחה משכה את הכבש ברחובות מצרים אל השחיטה. כך אמר להם משה. רק מי שיינתק לגמרי מעבודה זרה יוכל להקריב קרבן פסח. בשביל זה תגרור את הכבש, את העבודה זרה של מצרים, תשחט אותו, תזרוק את דמו על המזוזות. רק אז תוכיח לעין כל שאתה מבין את התיעוב והטיפשות שיש בסגידה לעגל, כבש ופרה.
לא פשוט לשחוט את תועבת מצרים
צריכים לזכור כי במכת ערוב אומר פרעה למשה: "לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹקֵיכֶם בָּאָרֶץ" ומשה אמר: "לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן, כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם נִזְבַּח לה' אֱלֹקֵינוּ, הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ".
לא עובר זמן רב והנה הם זובחים את האליל של מצרים לעיניהם של המצרים. ולא זו בלבד שהמצרים לא סוקלים את היהודים, אלא שהיהודים מוצאים חן בעיני המצרים והם משאילים להם באותו יום כלי כסף וכלי זהב ושמלות. הכול למרות הידיעה שהיהודים מתכוונים לעזוב את מצרים ביום למחרת לצמיתות. סיפור זביחת השה הוא תוצאה של תהליך ארוך של ריחוק מעבודה זרה. זביחת השה באה מתוך הכרה שהשה הזה הוא "תועבת מצרים". זביחת השה גוררת יחס קר שלהם לכבש הנשחט, והם לא נוקמים את זביחתו. לא קודם מכת בכורות ולא אחריה. כל זה הוא תוצאה של שחיטתו של השה על-ידי ישראל. ביטולו על-ידי ישראל שגרר ביטולו על-ידי המצרים.

מעט מהלכות ליל הסדר מתוך הספר הלכות חגים
א. מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר: "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים" \שמות יג ג - כמו שנאמר: "זכור את יום השבת" - שמות כ ח\, ומנין שבליל חמשה עשר? תלמוד לומר "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה", בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. ואף על פי שאין לו בן. אפילו חכמים גדולים חייבים לספר ביציאת מצרים וכל המאריך בדברים שאירעו ושהיו הרי זה משובח. \רמב"ם, הלכות חמץ ומצה ז א\. ולכן הבן שואל "מה נשתנה" וגם החכמים הגדולים שואלים כן.
ב. מצווה להודיע לבנים על יציאת מצרים ואפילו לא שאלו, שנאמר: "והגדת לבנך" - לפי דעתו של בן אביו מלמדו. כיצד אם היה קטן או טיפש - אומר לו: "בני! כולנו היינו עבדים, כמו שפחה זו, או כמו עבד זה במצרים, ובלילה הזה פדה אותנו הקב"ה ויוציאנו לחירות. ואם היה הבן גדול וחכם - מודיעו מה שאירע לנו במצרים ונסים שנעשו לנו על ידי משה רבינו הכל לפי דעתו של בן". \רמב"ם הלכות חמץ ומצה ז ב\.
ג. מצווה לספר ביציאת מצרים, וכל המרבה הרי זה משובח. ומזכירים יציאת מצרים בכל יום שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" \דברים טז ג\ אך מצווה מיוחדת יש לספר לבנים ולעצמו על יציאת מצרים ביום היציאה בשעה שהמצה מונחת לפניך שנאמר: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". \שמות יג ח\.
ד. טוב לכווין בכל מעשינו בלילה הזה לקיים מצוות הבורא. שכל מצווה שיש בה כוונה יתירה הרי היא משובחת ביותר. ומה טוב לומר: "לשם יחוד" לפני שתיית ארבע כוסות וסיפור יציאת מצרים ואכילת מצה ומרור על פי ספר "לשון חכמים".
ו. ימדוד בערב החג כמה הוא שיעור רביעית \ליין\, וכמה הוא שיעור כזית. \למצה ומרור\. ויקנה מבעוד מועד חסה נקייה מתולעים של "גוש קטיף" ולא יחכה לקנות בערב החג שמא לא ישאר לו. ואם אין לו חסה נקיה מתולעים - יקנה חסה רגילה ויבדוק ויאכל את הקלח בלבד.
ז. אע"פ שבכל השנה טוב למעט בכלים נאים בגלל חרבן הבית, מכל מקום בליל הפסח טוב להרבות בכלים נאים כפי כוחו. ואפילו הכלים שאין צריכין לסעודה, יסדרם יפה על השלחן לנוי זכר לחירות. \עיין שו"ע תעב סע' ב. כה"ח שם ס"ק י-יא\.
ח. יכין מושבו מבעוד יום במצע נאה כפי יכלתו באופן שיוכל להסב על שמאלו. ואפילו הוא איטר, יסב בשמאל של כל אדם. גם את הקערה יכין מבעוד יום כדי שמיד בבואו מביהכ"נ יוכל לעשות את הסדר בלי עיכוב. \עיין שו"ע תעב סע' א, ב. בא"ח צו כח\.
ט. נשים חייבות בסיפור יציאת מצרים. ואשה שאינה מבינה לשון ההגדה - צריך להסביר לה את יציאת מצרים בלשון שמבינה.
סדר הקערה
י. משחרב ביהמ"ק תקנו חכמים שיהיו על השלחן בשעת אמירת ההגדה שני מיני תבשילין, אחד זכר לקרבן פסח ואחד זכר לקרבן חגיגה שהיו מקריבין בזמן שביהמ"ק היה קיים. ונהגו שאחד מן התבשילין יהיה בשר הזרוע, לזכר שגאלם הקב"ה בזרוע נטויה, ויהיה צלוי, זכר לפסח שהיה צלי אש. והשני יהיה ביצה, משום דביצה בלשון ארמי "ביעא", כלומר "דבעי רחמנא למיפרק יתנא בדרעא מרממא" ועוד טעמים. \עיין שו"ע תעג סע'
יא. בעל הבית יסדר קערה מבעוד יום, וסוד גדול יש בדבר. ולפי סדר האר"י ז"ל מניחים בקערה שלש מצות, את הזרוע "למטה מהם מן הצד" מניחים לצד ימין, ואת הביצה משמאל. המרור לברכה באמצע. חרוסת תחת הזרוע. כרפס תחת הביצה. ומרור ל"כורך" באמצע תחת המרור העליון. אך יש הבדל בין המרור התחתון למרור העליון. התחתון יהיה חסה והעליון יהיה "עולשין הנקרא הינדבה". ואם אין לו "עולשין" מניחין קלח חסה מלמטה ועלי חסה מלמעלה, ומניחים את כל תשעת הדברים בתוך הקערה ופורסים עליהם מפה נאה. \עיין כה"ח תעג ס"ק חן בשם ע"ח ופע"ח\. מחוץ לקערה מניח חומץ או מי מלח או מיץ לימון עם מים.
יג. יש שנהגו לסדר את הקערה לפני הקידוש ויש אחריו, והטוב ביותר להכינה מבעוד יום. \עיין עוי"ח צו י\.
יד. רוב הספרדים והאשכנזים נהגו לא לאכול צלי בליל פסח, ויש שנהגו לא לאכול צלי גם ביום פסח. ולכן יש לצלות את הזרוע לפני יום טוב. ואם שכח - יכול לצלות בליל יום טוב את הזרוע עם הבשר הצלוי בכדי להניחו בקערה וטוב שיאכיל ממנו לקטנים למחרת. \עיין בא"ח צו ל\.
טו. את הביצה השלוקה נוהגים לאכול אחר הקידוש או תוך כדי קריאת ההגדה, ולאמר: "זכר לקרבן חגיגה". ויש נוהגים שרק הבכורות אוכלים אותה. ובכל מקרה ישאירו בקערה ביצה כל זמן ההגדה, בכדי שהקערה תשאר שלמה עד אחרי כורך. \אחרונים\.
טז. אלה שנוהגים לאכול ביצה בתוך הסעודה, אינם מברכים על הביצה לא לפניה ולא לאחריה. ואלה שאוכלים אותה לפני הסעודה מברכים לפני אכילתה "שהכל" ולא אוכלים "כזית" ממנה בכדי לא להכנס לספק אם עליהם לברך ברכה אחרונה. אם אכלו יותר מ"כזית" - לא יברכו ברכה אחרונה. \עיין עוי"ח צו ז ובהערות בהגדת או"ח עמ' לא\.
הסיבה
יז. בין איש ובין אשה חייבים לאכול ולשתות בליל הסדר את ארבעת כוסות יין ואת ארבעת המצות, ויש לאוכלן בהסיבה כדרך בני חורין. \עיין
יח. הסיבה היא לצד שמאל וגם איטר יסב על צד שמאל, ואם הסב בצד ימין צריך לחזור ולאכול או לשתות. \עיין שו"ע תעב סע' ג. כה"ח שם
קדש
כה. כשחוזר מבית הכנסת לביתו יבוא לביתו בשמחה ובמאור פנים יברך את בני הבית: "תזכו לשנים רבות נעימות וטובות" או "פסח כשר ושמח" ואחר כך יתחיל לשיר "קדש ורחץ וכו'". \עיין סוד ישרים א, סי' ו\.
כו. לפני כל קטע מכריז עליו עורך הסדר, למשל: לפני קריאת ההגדה אומר: "מגיד" וכך על זה הסדר. וטוב לחזור מפעם לפעם על כל סדר ה"סדר" מההתחלה "קדש ורחץ" וכו' כי במילים של "קדש ורחץ" נרמזו דברים עצומים. \וראה במפרשים כמה וכמה פירושים וסודות נאמרו על זה. ובאמירת "קדש ורחץ" אנו מכוונים על דעתם. לצאת ידי חובה. ומכיון שהם יוצאים בברכתו ידי חובה יענו רק "אמן" ולא "ברוך הוא וברוך שמו" ואם ענו "ברוך הוא וברוך שמו" - יצאו ידי חובה.
לא. כמה ישתה? - צריך לשתות לכתחילה את כל הכוס בפעם אחת או בשתים ושלוש לגימות, ואם שתה רוב - יצא ידי חובה. ועל כל פנים לא פחות מרוב רביעית. \כ45- גרם\. ואם הכוס גדולה - ישתה רוב כוס \בא"ח צו כט\. ולא יברך אחריו ברכה אחרונה, אף אם שתה רביעית.
לב. מי שקשה לו לשתות יין, וקשה לו לשתות רוב של כוס גדולה. יקח כוס בינונית שמכילה רביעית יין ממש. \אחרונים\.
לג. לא ישתה את היין בזמן מרובה. ואם שהה יותר מזמן השתייה הרגיל - יחזור וישתה. \אחרונים\.
לד. לדעת הר"ח פלאג'י טוב לשתות מכוס הקידוש רביעית יין ולא טעימה בלבד בכדי שיהיה קידוש במקום סעודה. \הגדת הר"ח פלאג'י\.
לח. מי שאינו שותה יין כל השנה מפני שמזיק לו צריך לדחוק את עצמו לשתות ארבע כוסות בליל הסדר. וכך סיפרו רז"ל על ר' יהודה ב"ר אילעאי שהיה שותה ארבע כוסות של פסח, והיה קשה לו כל כך עד שהיה צריך לחגור צדעיו. \צדדי ראשו\ עד שבועות. ומכל מקום יכול למוזגו במים כדלהלן, או לשתות מיץ ענבים או יין צמוקין. ואם מכיר בעצמו וחושש שהיין יגרום לו שיתנמנם או יישן בעת קריאת ההגדה כדאי שישתה כוס ראשונה של מיץ ענבים. \שו"ע תעב סע' י. כה"ח שם\.
מג. מזיגה במים - יש למזוג את היין ולהוסיף שלוש טיפות מים לפחות לכל כוס וכוס. ויכול להוסיף יותר מים עד שיהא פחות מחצי מים ויותר מחצי יין ובלבד שהיין מספיק חזק ונשאר בו טעם יין. \עיין שו"ע תעב סע' ט. כה"ח שם ס"ק חן, נט. בא"ח צו כח\ והפוסקים כרמ"א סוברים שגם אם יש עשרים אחוז יין אפשר לברך "הגפן" ובלבד שנשאר בו טעם יין.
מה. יין אדום - טוב להדר לכתחילה לקדש ולשתות כל ארבע כוסות ביין שצבעו אדום, ומי שקשה לו יוצא במיץ ענבים אדום ואין זה מעכב. ואם יש יין אדום טעים וטוב כמו הלבן, וגם הוא כשר כמו הלבן, מצווה בו יותר מבלבן, שנאמר: "אל תרא יין כי יתאדם", משמע שחשיבותו של יין הוא כשהוא אדום. \עיין שו"ע תעב סע' יא\.
מח. שהחיינו - כשמברך "שהחיינו" בקידוש יכוין לפטור את המצה ומרור. וגם אם לא כיוון - לא יברך "שהחיינו" על המצה והמרור. \עיין כה"ח
נב. קליות ואגוזים - מצווה לחלק לתינוקות שקדים ואגוזים וכדומה כדי שיראו שינוי וישאלו, ועל ידי זה יתעוררו לשאול ג"כ על מצה ומרור והסיבה. ומחלקים אותם לאחר הקידוש בכדי שלא יאכלו מהם לפני הקידוש. \עיין שו"ע תעב סע' טז\.
נג. אכילה קלה למתענים - בכור שהתענה בערב פסח, וכן מי שקשה לו להמתין מלאכול עד אחר אמירת כל ההגדה, רשאי לאכול אחר הקידוש מעט אורז או תפוח אדמה וכדו' ועדיף שיאכל פחות מ"כזית". ויקפיד לאכול לפני אכילת הכרפס. ויברך ברכה אחרונה מספק בלי שם ומלכות.
..... ורחץ ... נרצה.....
קעא.  אם עשה כל הסדר כתקנו, מובטח לו שרצוי הוא לפני ה' יתברך, ויזכה בעזרת ה' לבנין בית המקדש ולזכות לאכול מהזבחים והפסחים. ויזכה לשנים רבות נעימות וטובות, בגאולה שלמה. אמן.

ישלח עזרך
סיפר רבי אבנר מתתיהו שיחיה, שבשנת תש"ס היה מצבם הכלכלי ב"אלפי מנשה" קשה מאוד וממש חשבו לסגור. באו לרב, כי אמר עליו הרב צדקה "על פיו נחנה ועל פיו ניסע", והרב אמר: חס ושלום לסגור! אמרו לרב: לפחות נדלג על החלוקה של פסח. השיב הרב: חס וחלילה, קחו הלוואות, וישועת ה' כהרף עין. ועוד באותו שבוע, זקן אחד מרמת-גן תרם להם תשעים-ושישה אלף שקלים, מה שהספיק והותר לכל חלוקת הפסח.

בריתי החיים והשלום
לר' שלום כהן שיחיה נולד נכד לאחר חג הפסח תשס"ח, בימי ההתאוששות של הרב מהתקף הלב וניתוח המעקפים. ביקשו מהרב שיהיה סנדק לנכד, והרב נענה ברצון. מזכירו של הרב, הרב שמואל זעפרני, ביקש מר' שלום שיזמין את רבי יהודה מוצפי, עוזרו של הרב, להיות המוהל. כך יהיה נוח יותר לרב, וממילא רבי יהודה נמצא עמו. בינתיים בנו של ר' שלום, שלא בידיעתו, הזמין מוהל אחר למול את בנו. כשנודע הדבר לר' שלום שאל את המוהל הראשון האם הוא מוכן לוותר על ההזמנה למילה, והלה לא היה מוכן לוותר. הדברים עלו לפני הרב במיטת חוליו בבית החולים, והרב השיב שיאמרו למוהל הראשון שיוותר ויזכה בזכות זאת לברכה ולהרבה בריתות. תשובתו של המוהל היתה, שהוא אינו מסכים עד שישמע זאת בעצמו מהרב. התקשרו אליו מחדרו של הרב, והרב בעצמו אמר לו כך ובירכו. הברית אכן התקיימה במסדרון מחלקת הלב בבית החולים, כשהרב לבוש בגלימתו ויושב סנדק בברית. עד היכן הגיעה הטובה והענווה של הרב לדאוג וללוות את צאן מרעיתו גם בדברים כאלה קטנים, והוא במיטת חוליו...
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il