מן הכהנים אשר בענתות

השיעור נעסוק ב"דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ מִן הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן" (ירמיהו א' א).

ירמיהו מכונה בפי העם בעקבות דברי הכתוב וחז"ל "נביא החורבן". לנו, במבט לאחור, אין כל ספק באמיתות נבואת החורבן שהתקיימה לצערנו במלואה. בימיו של ירמיהו השמעת נבואה מעין זו הייתה מוגדרת ככפירה בהשכנת שכינה בירושלים וממילא ככפירה באחד מיסודות אמונתם. כפי שנראה בהמשך, נבואה מסוג שכזה עלולה הייתה לגרום להוצאת משפט מוות על הנביא שניבא אותה. נבואת חורבן הייתה התרסה כנגד התפיסה של "הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵמָּה" (שם ז' ז). תפיסה מוטעית זו מבוססת על רגל אחת של אמת כפי שחז"ל לימדונו כי מאז ימי דוד ושלמה שבנו את הבית "הנה זה עומד אחר כתלנו זה כותל מערבי של בית המקדש שאינו חרב לעולם" (במדבר רבה פרשה יא ד"ה ב). או כפי שחכמי האמת הגדירו "דאמר ר' יהודה מעולם לא זזה שכינתא מכותלי דמערבא דבי מקדשא" (זוהר פרשת שמות דף ה עמוד ב).

לאמת זו גם השפעה הלכתית והיא העומדת ביסוד פסקו של הרמב"ם האוסר כניסה, שלא בטהרה, לאזור העזרות ופנימה, גם לאחר החורבן:

התפיסה כי בית המקדש יעמוד על תילו לעולם מפורשת גם בנבואתו של מיכה, שנאמרה כמאה וחמישים שנה לפני ימי ירמיהו. מיכה יצא בחריפות נגדה:

נבואתו של מיכה נזכרת בספר ירמיהו:

ציטוט זה הינו טיעונה של ההגנה במשפט ציבורי שנערך לירמיהו על שהעיז להינבא

התביעה דרשה להטיל על ירמיהו עונש מוות ונתמכה בידי מי שהיה אמור להיפגע ממנה-הכהנים ונביאי השקר:

ההגנה טענה כנגדם, יש לנו תקדים משפטי-הרי גם מיכה המורשתי ניבא כנבואה זו ואיש לא פגע בו. לפרק כ"ו בירמיהו יש פרק מקביל והוא פרק ז' שציטטנו ממנו קודם לכן. בפרק ז' נבואת החורבן עוד יותר מורחבת ושוב מודגשת בה ההשוואה לחורבן שילה, מקדשם של בני אפרים:

מי שעמד בראש וניהל את משכן שילה, ואחר כך את משכן נב וגבעון, היו הכהנים מבית איתמר, בנו הקטן של אהרון הכהן. שרידי משפחה זו של עלי הכהן גורשו לענתות בימי שלמה:

מסורת בידנו מרבותינו כי משכן שילה עמד על תילו שלש מאות ושישים ותשע שנה (תוספתא זבחים פ' יג ה"ו). פרקים ז' וכ"ו בספר ירמיהו נאמרו בראשית מלכות יהויקים. בית ראשון עמד על תילו ארבע מאות ועשר שנים (שם). אם נוריד מסכום זה את עשרים שנות הבניין, אחד עשר שנותיו של צדקיהו ועשר שנים נוספות של יהויקים הרי שנקבל תוצאה מדהימה. ירמיהו, מן הכהנים אשר בענתות, צאצא של המשפחה שכבר חוותה את החורבן "על בשרה" מנבא את נבואת החורבן- "כִּי לְכוּ נָא אֶל מְקוֹמִי אֲשֶׁר בְּשִׁילו" בדיוק בשנה בה מלאו לבית המקדש בירושלים שלש מאות ששים ותשע שנה.

הבה נתפלל כי כשם שראינו בהתגשמות נבואות החורבן של ירמיהו כך נזכה לראות בהתקיימות נבואות הגאולה שלו במלואן.