בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • פסח שני
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אשר בן חיים

חודש אייר - אור חוזר של חודש ניסן

חודש אייר מתאפיין בספירת העומר, פסח שני, ל"ג בעומר, יום העצמאות, יום ירושלים; אם כן מהי מהותו של חודש זה?

undefined

הרב דוד דב לבנון

ר"ח אייר תש"ס
5 דק' קריאה
חודש אייר הוא החודש השני, שני לניסן, ומשלים אותו במצות הפסח, אותם אנשים שהיו טמאים לנפש אדם או בדרך רחוקה ולא יכלו לעשות הפסח, יש להם הזדמנות שנייה לקיים פסח שני בי"ד אייר. אם אנו מבקשים לעמוד על מהותו של חודש אייר, וענינו בעבודת ה', נוכל ללמוד על כך מהמועד המיוחד שבו פסח שני. מועד זה נתחדש על פי בקשת אותם האנשים שהיו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות את הפסח במועדו ובקשו הזדמנות נוספת לעשות הפסח, ואמרו למשה "למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו בתוך בני ישראל" (במדבר ט, ח). ובזכות שבקשו וחשקו לקיים הפסח נענה הקב"ה לבקשתם ונתן להם פסח שני:
"ראויה היתה פרשה זו להאמר ע"י משה כשאר כל התורה כולה אלא שזכו אלו שתאמר על ידיהן, שמגלגלין זכות ע"י זכאי". (רש"י שם).

ולפי זה חודש אייר, שבו פסח שני הוא אור חוזר של חודש ניסן שבו פסח ראשון. פסח ראשון היה גאולה בהתערותא לדלעילא, בלא כל זכות מלמטה, שנאמר: "ואת ערום ועריה", עד שנגלה הקב"ה עליהם וגאלם. לעומת זאת, פסח שני ניתן להם בהתערותא דלתתא, בזכות שבקשו לקיימו, וזה מראה שישראל הפנימו בלבם את הגאולה ודרשוה, ולכן היא נתנה להם בזכות תשוקתם לזכות בה. והנה בדומה לפסח ראשון שבו היו ישראל רחוקים מבחינה רוחנית והקב"ה גאלם, כך גם פסח שני ניתן לאלו שהיו בדרך רחוקה, או טמאים לנפש אדם, דבר המעיד על רחוק רוחני, אבל ההבדל הוא שבפסח ראשון הקב"ה עורר אותם לגאולה, ובפסח שני באה ההתעוררות מלמטה.

נראה דוגמאות נוספות שיכולות ללמד על הרעיון הנ"ל של חודש אייר. הנה מלחמת עמלק היתה בסוף חודש אייר, בחנותם בפרדים, ואחרי כן באו בר"ח סיוון למדבר סיני "ויחן שם ישראל נגד ההר". מלחמה זו היא תופעה חדשה בישראל לעומת מה שיכלו לעשות ביציאת מצרים, שאז נאמר להם: "התיצבו וראו את ישועת ה'... ה' ילחם לכם ואתם תחרישון", משום שביציאת מצרים עדין לא היו מסוגלים לצאת למלחמה "פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה", וכמו שהסביר האבן עזרא את פחדם מפני שש מאות רכב בחור, מפני שהיו עבדים עד עתה ולא יכלו להתקומם מול אדוניהם, "ואתם תחרישון" - אפילו מתפילה, כפי שנאמר למשה "מה תצעק אלי"- לא עת צעקה היא עתה, היינו מפני שגם התפילה נקראת "עבודה" שע"י נפעל מעשה שמים, והנס היה צריך להתרחש בלא שיתוף פעולה מצד התחתונים, עד שאפילו התפילה נאסרה עליהם "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". והנה בחודש אייר הגיעו לדרגה שהיו יכולים לצאת למלחמה בעמלק ונאמר למשה שיאמר יהושע "בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק".

יש משמעות מיוחדת למלחמה בעמלק בהבנת השנוי האמור לעיל בישראל, כי הנה עמלק מעורר ספק (עמלק בגמטריא ספק) בהשגחתו של הקב"ה בארץ, "אשר קרך בדרך", ופרשו חז"ל מלשון מקרה, והמלחמה בעמלק מלמדת שהם התגברו על הניסיון שלו והאמינו בהשגחתו יתברך בעולם.

עוד דרשו חז"ל במילה "עמלק" - שהיא מלשון עם-לק" שרוצה ללוק דמם של ישראל, ומובא בספרים שמליקה נעשית בצוואר, ומשמעות הדבר שעמלק מנתק בין המוח והלב, בין שמים וארץ. מנתק את שם הוי"ה ב"ה, ואין השם שלם עד שימחה זרעו של עמלק. הינו שחסר ביחוד קוב"ה ושכינתיה, שכינה בארץ.

הגר"א פרש הפסוק"רם על כל גויים ה' על השמים כבודו" , שהגויים גם הם מאמינים בה' ומרוממים אותו, אלא שהם מנתקים את השגחתו מן הארץ, לאמר שהוא מרומם על כל המעשים "על השמים כבודו". לעומת זאת ישראל אומרים"מי כה' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ" , גבוה הוא מציאות שאינה מנתקת מארץ, אלא גבוה הוא יחסי ליושב הארץ, ולכן יש אפשרות של "המשפילי לראות בשמים ובארץ".

ואם כן הניצחון על עמלק בשורשו הוא כאשר התחזקו באמונה זו שהקב"ה שוכן בקרב הארץ, במציאות הטבעית שבה. ולא רק כאשר נעשים נסים. וזה היתרון שנעשה בחודש אייר על פני חודש ניסן.

עוד מצאנו, שבאחד לחודש זה התחיל שלמה לבנות את בית המקדש הראשון (מלכים א, ו), ובו ביום החלו לנצח על העבודה בבית ה' גם במקדש שני ככתוב בספר עזרא ג': "ובשנה השנית לבואם אל בית האלקים לירושלים, בחודש השני, החלו זרובבל וגו' ושאר אחיהם הכהנים וגו' ". וכתב הריעב"ץ, שהכוונה לאחד בחדש, שהרי לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש.

וגם זה מסמל את השראת השכינה בארץ, וכמו שעמלק גורם שלא יהיה השם שלם, כך גורם שלא יהיה הכסא שלם, הוא כיסא ה' שבירושלים שנאמר: "כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו".

נראה שגם ל"ג בעומר שבו פסקו תלמידי ר"ע למות מסמל את התיקון הנדרש לקיום תורה שבעל פה, ר"ע לפי האר"י ז"ל הוא שורש תושבע"פ, ותלמידיו היו צריכים לקיים בעצמם "את והב בסופה" במלחמתה של תורה שאהבה בסופה, אולם משלא נתנו כבוד זה לזה מתו במגיפה, וכשפסקו למות, הוכן לבם לקלוט תושבע"פ. בו ביום הלולא דרשב"י שגילה סתרי תורה, והוציאם מחשיכה לאורה.

הבני יששכר אומר שהרמז של החודש הזה בשם הוי"ה הוא ע"פ ראשי התיבות העולות מן הפסוק "י תהלל ה מתהלל ה שכל ו ידוע וגו'" היינו השכלה וידיעה של תורה שבעל פה. וזה תואם כל מה שאמרנו שבחודש זה הפנימו תורה שנתגלתה להם בניסן. (והוסיף ה"בני יששכר" שבחודש זה נברא הבאר, המסמל את נביעת המים התחתונים תושבע"פ).

ובאמת זה עומק הרעיון שבספירה ממחרת השבת, "ספירה לכל אחד ואחד" להעמיק בלבם פנימה את הגילוי שנתגלה להם בליל התקדש חג הפסח.

הבעש"ט נתן לכך משל לאב שמלמד את בנו ללכת. בתחילה נותן לו יידים ותומך בו בהליכתו, ואח"כ מתרחק ממנו כדי לתת לו את ההזדמנות לעשות את צעדיו בעצמו. כך גאולת פסח בהתערותא דלעילא, ומיד ממחרת השבת, התרחק מהם כדי לתת להם להגיע לכל הפניית הגלויים האלו בכוחות עצמם.

והנה י"ב החדשים בשנה הם כנגד י"ב השבטים (עיין טור או"ח תי"ז בשם פרקי דר"א), וכתב הראב"ד שהחדשים כנגד י"ב השבטים לפי סדר לידתם, ולפי זה ניסן הוא כנגד ראובן, ואייר כנגד שמעון דהיינו תיקון הראיה - ראו - בן , ותיקון השמיעה שמעון- "כי שמע ה'". וראיתי בספר "אור גדליה" שכתב שהיחס בין הראיה השמיעה הוא ביתרון וחסרון של כל אחד מהם. בראיה- אפשר לראות בעת ובעונה אחת דברים הרבה, אבל הם נשארים חצוניים לאדם, ולעומת זאת בשמיעה- מפנימים את הדברים פנימה אבל אי אפשר לשמוע שני דברים בעת ובעונה אחת. ואם כן בחודש ניסן הם זכו לראיה כמו שנאמר: "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים". וגם על ים סוף ראו את השכינה עד ש"ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי" , אולם למרות הראיה הגדולה הזו עדין לא הפנימו את המראה הזה, אותה שפחה שראתה יותר מיחזקאל בן בוזי (שראה מעשה מרכבה),נשארה שפחה, ולא התעלתה למדרגת הנבואה. אבל בחודש אייר פעלה מידת השמיעה, והדברים הללו הופנמו לקראת קבלת התורה. ובקבלת התורה עצמה שלטו שתי המידות הללו הראיה והשמיעה, ונאמר: "וכל העם רואים את הקולות ", ופרשו חז"ל רואים את הנשמע, ורואים את הנראה (מכילתא ע"פ גרסת הגר"א), היינו שראו את כל הדברים ביחד (דוגמת שמור וזכור בדבור אחד נאמר), והפנימו אותם בפנימיות לבם.

כל הרעיון הנזכר נותן נופך, וטוב טעם, במועדים המתחדשים עלינו ביום העצמאות ויום ירושלים, שהם יסוד גאולת ישראל מלמטה, "כי לא בחפזון תצאו ולא במנוסה" אין כאן ניסים גלויים כפי שהיו ביציאת מצרים, אלא התקדמות איטית של עם שמפלס דרכו בבעיות קשות מבית ומחוץ כדי להקים את ביתו, ומתוך צפייה לראות עין בעין בשוב ה' ציון.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il