למה באמת כעס בלק?
שלושה כישלונות מספיקים
כל המפרשים שואלים: למה שלח בלק את בלעם מעל פניו רק בניסיון השלישי? ראוי היה שישלח אותו מיד בפעם הראשונה, כשלא שמע בקולו ובירך במקום לקלל! על דרך הפשט הביאור הוא, שבלק ניסה וקיווה מפעם לפעם שבלעם יצליח לקלל. כשראה שלא נעשה כרצונו במשך שלוש פעמים, הבין שאין סיכוי עוד, כעס על בלעם וגירשו.
הדבר הראשון שהכעיס את בלק
יש אומרים שהוא כעס על מה שמשתמע מדברי בלעם, שיציאת מצרים ממשיכה. שהיא לא משהו זמני ומקומי. ואפשר לדייק את זה בדבריו של בלק, שכאשר קרא לבלעם לקלל הוא אמר לו: "הנה עם יצא ממצרים" (במדבר כב ה), זה סיפור מהעבר, לפני ארבעים שנה.
בלעם אומר בברכות פעמיים: "אל מוציאם ממצרים" (במדבר כג, כב), "אל מוציאו ממצרים" (במדבר כד ח). לא "עם יצא ממצרים", כלומר שזאת לא הייתה יציאה של מרד וכוח מצד העם, אלא "אל מוציאם", "אל מוציאו" – יד אלוקים הייתה בם והדריכה אותם על כל צעד (אבן-עזרא שם. ועיין אור החיים הקדוש שם כג כב וכן על פסוק ח מפרק כד "אל מוציאו").
אם אלוקים גרם ליציאה הזאת, היא לא הסתיימה. וכך הסביר שם רש"י (כד ח): "מי גרם להם הגדולה הזאת? אל המוציאם ממצרים, בתוקף ורום שלו יאכל את הגויים שהם צריו" (עיין פירושו של רש"י בשפתי חכמים).
לפי זה מסתבר לבלק שלא זו בלבד שאין פה קללה, יש פה ברכה גדולה מאוד שהם גם יאכלו את צריהם, גם ישברו את עצמותיהם, וגם ימחצו את אויביהם בחיצים. זה מה שהכעיס את בלק שבגללו הוא מגרש את בלעם
הדבר השני שהכעיס את בלק
הדבר הנוסף שכאב לבלק הוא מה שבלעם אמר: "אורריך ארור". בעוד שכל רצונו של בלק הוא לקלל את עם ישראל, בא בלעם ומקלל את מקלליהם, משמע שהוא מקלל את בלק. כששמע בלק כך, אמר לו: עד כאן, ועתה ברח לך שאין לי בך שום צורך, שכן לא רק שאינך מקלל, אלא מברך את ה"אויב", ישראל, ומקלל את ה"אוהב" בלק.
הדבר השלישי שהכעיס את בלק
ואולם הכעס של בלק לא הסתכם בשני אלו בלבד. כשהוא שומע את בלעם אומר "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו", הוא מגיב בכעס יוצא דופן – "ויספוק את כפיו". ומה כל כך מכעיס באמירה הזאת של בלעם? אומר רש"י (שם כד ט): "'כרע שכב כארי' – כתרגומו, יתיישבו בארצם בכוח ובגבורה". והתרגום עצמו מרחיב ומבאר, שכאשר עם ישראל יתיישבו בארץ ישראל הם יהיו כמו אריה וכמו לביאה, ואין שום מלכות יכולה להוציא אותם מארצם, וישבו עליה בכוח ובגבורה. מאחר שבלק שמע ברכה זו של יישוב ארץ ישראל, וכי אין מלכות שיכולה להם, לא אדום ולא ישמעאל וכו' – שזה כמובן בניגוד גמור לרצונו – כעס והקפיד מאוד.

תכשיטים אמיתיים
"אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֹתוֹ אֲדַבֵּר".
מביא בעל הבן איש חי מעשה בשתי אחיות, שאחר שגדלו והקימו בית בישראל, זכתה אחות אחת לעושר רב, ואילו אחותה הייתה ענייה ביותר. והנה, יום אחד קיבלה האחות הענייה מכתב ובו פנייה מאחותה העשירה, כי רוצה היא לפגוש אותה, מאחר שלא נפגשו מזה זמן רב. ענתה האחות הענייה וכתבה בחזרה, כי אם האחות העשירה תשלח לה כסף – היא תשמח לבוא עד אליה.
שלחה האחות העשירה את הוצאות הנסיעה לאחותה הענייה, וכך זכו השתיים להיפגש.
כשהתיישבו השתיים לשתות קפה בביתה של האחות העשירה, נפתחה לפתע דלת הכניסה בבעיטה. נבהלה האחות הענייה. "אל תדאגי", הרגיעה אותה אחותה העשירה, "זה רק בני הקטן שחזר עתה מבית-הספר". וכמו כדי להוכיח זאת, נשמעה שאגה של ילד בחלל הבית: "אימא, איפה האוכל? מה זה, האוכל עוד לא חם? יש לי משחק כדורגל! אני מאחר!". האחות הענייה נחרדה, אך לא אמרה דבר והמשיכה ללגום בשקט מהקפה.
אחרי שסיימו השתיים לשתות, הראתה האחות העשירה לאחותה את התכשיטים שבעלה קנה לה, תוך שהיא אומרת: "תראי איזה תכשיטים יש לי". כמובן שהאחות הענייה הראתה פני מתפעלת, על אף שהדברים לא עשו עליה רושם כלל.
בסיומו של יום, אמרה האחות הענייה לאחותה העשירה: "בפעם הבאה תורך לבוא אלי", ומשזו הסכימה, נפרדו השתיים לשלום.
לאחר זמן, הגיעה האחות העשירה לבקר בבית אחותה הענייה. היא לא הבינה איך היא חיה בכזאת דלות, אך לא אמרה דבר. לאחר כמה זמן היא שאלה את אחותה: איפה התכשיטים שלך? בדיוק באותה שעה הגיעו הילדים של האחות הענייה מבית הספר, דפקו בדלת בנחת. נכנסו אחרי שאמרו להם "הן". אמרו "שלום" יפה לאימא ולא התפרצו בצעקות איפה האוכל.
האחות העשירה התקנאה באחותה על התנהגות ילדיה. כששמעה זאת האחות הענייה אמרה: "ואלו הם התכשיטים שלי...".

חמש תעניות
א. "יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות לפתוח דרכי התשובה. ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים, ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותם הצרות. שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר: 'והתודו את עונם ואת עון אבתם'".
ב. שלשה בתשרי - בו נהרג גדליה בן אחיקם. עשרה בטבת - בו צר נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים תענית אסתר - נקבעה בגלל מספר טעמים, אחד מהם הוא בגלל הצום שצמו בני ישראל בי"ג אדר בשעה שנלחמו בשונאיהם
ד. שבעה עשר בתמוז - בו אירעו חמש צרות גדולות. א\ נשתברו הלוחות כשירד משה מן ההר וראה את העגל. ודבר זה אירע בי"ז בתמוז. ב\ נתבטל קרבן התמיד בבית ראשון. ג\ הובקעו חומות ירושלים בחורבן בית שני. ד\ ביום זה שרף אפוסטומוס הרשע את התורה. ה\ הועמד צלם בהיכל על ידי רשעי ישראל, ויש אומרים שאפוסטומוס העמיד צלם בהיכל. וזה גרם לחורבנו של בית המקדש ולגלות עם ישראל.
ה. אע"ג דבחורבן הראשון הובקעה בט' לחודש, דכתיב: "בחדש הרביעי בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר" וגו' "ותבקע העיר" וגו' \ירמיה נב ו, ז\, אבל בחורבן השני, בשבעה עשר בו הובקעה העיר, וחורבן בית שני חמיר לן \שו"ע תקמט סע' ב\. אף על פי שבחרבן בית ראשון הובקעה העיר בט' בתמוז, לא גזרו בו חז"ל תענית, שלא להטריח על הציבור, וגם אדם פרטי לא יחמיר על עצמו בזה. \ב"י משם הרמב"ן שם וכה"ח ס"ק יב\. ועוד, כתוב בירושלמי שגם בחורבן ראשון הובקעה העיר בי"ז בתמוז, אלא שמפני הצרות טעו בחשבון. \תענית
ו. תשעה באב - בו אירעו חמש אסונות לעם ישראל. א\ ביום זה נגזר על אבותינו שבמדבר שלא יכנסו לארץ ישראל, שחזרו המרגלים, והוציאו דיבה על הארץ בכו ישראל בכייה של חינם, ונקבע כיום בכייה לדורות. ב-ג\ בו ביום היה החורבן הגדול שנחרב בו בית המקדש הראשון וגם השני. ד\ נלכדה העיר ביתר שהיתה עיר גדולה, והיו בה אלפים ורבבות מישראל. ה\ בו ביום חרש טורנוסרופוס את ההיכל וסביבתו, ונתקיים הפסוק "ציון שדה תחרש". \שו"ע תקמט סע' א\.
ז. כתב הרמב"ם בהלכות תעניות \פרק ה הלכה ג\ "ותשעה באב וחמשה דברים אירעו בו: נגזר על ישראל במדבר שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשנייה, ונלכדה עיר גדולה וביתר שמה והיו בה אלפים ורבבות מישראל והיה להם מלך גדול ודימו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא המלך המשיח, ונפל ביד גוים ונהרגו כולם והיתה צרה גדולה כמו חורבן המקדש, ובו ביום המוכן לפורענות חרש טורנוסרופוס הרשע ממלכי אדום את ההיכל ואת סביביו לקיים \ירמיהו כ"ו\ ציון שדה תחרש.
ט. חשיבות הצומות - יש אומרים שתעניות אלו הם מצות עשה מדברי נביאים, ויש אומרים שכיום הם מדרבנן. י. בימים אלו חייב כל איש לפשפש במעשיו, כי אין העיקר בצום, אלא בשינוי המעשים. ושינוי המעשים קורע גזירות רעות. כמו שקרה עם אנשי נינוה כאשר הכריז יונה הנביא "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת" צמו אנשי נינוה, התענו ושינו את מעשיהם הרעים ובעקבות כך בטלה הגזירה. וחכמינו זכרונם לברכה לימדונו כי ביטול הגזירה היה בגלל שינוי מעשיהם הרעים, ולא בגלל הצום. שהרי כתוב "וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה", ולא כתוב "וירא את שקם ואת תעניתם", ללמדך כי שינוי המעשים הוא הגורם ביטול הגזירה, והתענית היא הכנה לתשובה \תענית טז א\. ולכן אותם אנשים המבלים יום צום בטיול או עסוקים בדברים בטלים, תפסו את הטפל והניחו את העיקר
יא. כשחוזר אדם בתשובה על חטאיו הפרטים, לפעמים צריך הוא להתענות כדי לשבור את המידות והתאוות, ולפעמים יכול הוא לתקן עצמו בלימוד תורה או בדרכים אחרות. אך בחמש תעניות ובכל תעניות ציבור שבאות על צרות הציבור, אסור לאדם לפרוש מן הציבור ולומר: אחזור בתשובה ואשפר את מעשי הרעים, אך לא אתענה עם הציבור. כי הפורש מן הציבור ואינו צר בצרתם ואינו מתענה בתעניתם, אף על פי שיש בידו מצוות ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא. \תענית יא א\.
יב. כגודל הצער שיצטער אדם על חרבן ירושלים יזכה לשמוח בשמחתה, שנאמר: "שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה". \תהלים צ טו\ וכדברי הנביא: "שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה". \ישעיה סו

אשכבה בזמן הצפירה אביהם כרך ז
הרב היה זהיר מאוד לא לפגוע ברגשות של אנשים. יש אנשים שמהדרים לעמוד בעת הצפירה ביום הזיכרון, ויש כאלה שמהדרים דווקא שלא לעמוד.
סיפר מנחם עיני: קיימנו אזכרה לאבי ע"ה, ובין הרבנים שהוזמנו לדבר היה הרב זצ"ל. האזכרה הייתה בערב יום הזיכרון. הרב עמד לדרוש, ותוך כדי הדרשה הוא שם לב שהשעה היא כמה דקות ל-20:00, השעה שבה נשמעת צפירה.
לפתע הרב אמר: עכשיו נעשה אשכבה, וכולם קמו. זה היה בדיוק כמה שניות לפני הצפירה, וכך נמנעה המחלוקת בין האנשים האם לעמוד בצפירה או לא. הרב אמר את האזכרה והזכיר גם את החיילים, וב"ה כולם היו מרוצים.

קוּם עֲלֵה בֵית-אֵל?
סיפר דורון: אחותי וגיסי הודיעו בשעה טובה שהם מבקשים להתחתן, ואבי שיחיה רצה לעזור להם ולקנות להם דירה. אלא שאז התגלעה בין אבי לבין גיסי מחלוקת קטנה. גיסי, שהיה אז תלמיד בישיבה בבית-אל, רצה מאוד לקנות דירה באותו יישוב, ואילו אבי חשב שהנכון הוא לקנות דירה בירושלים. החליטו אפוא לשאול בעצתו של הרב זצ"ל. כאשר נכנסו אל הרב, עוד בטרם התחילו לספר מה המחלוקת, פנה הרב אל גיסי ואמר לו: אם אתה רוצה בית בבית-אל, תקנה. ממש רוח הקודש.

בהתאסף ראשי עם, הרב בצלאל לאנדוי זצ"ל
סיפר הרב על רבי בצלאל לאנדוי ע"ה, שהכין וערך ספר על הגאון מווילנא זיע"א. כשפגש ברב אמר לו הרב שמבקש ממנו שני דברים, ראשית שישמיט ולא יביא בספר שום דבר על המחלוקת בין החסידים והגאון ע"ה, בשמים כבר השלימו ביניהם ומה לנו לעורר. ושנית, יכתוב שהגאון לא עלה לארץ מפני שסבר להלכה בעניין השמיטה כסברת המבי"ט, וכששמע שמר"ן החרים את מי שנהג כך, לא יכול היה לעלות ולבוא, אמר אני סובר כמבי"ט, ובארץ ישראל לא אנהג בניגוד למר"ן הבית יוסף ולכן לא עלה. והרב לאנדוי אמר לו על הדבר הראשון: הרי זה חצי מהספר. ועל הדבר השני,
שלחו הרב שילך וישמע כך מנאמן תורתו של הגר"א, רבי אריה לוין ע"ה.

אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם באור פניך
סיפר הרב שכנזי שיחיה, שפעם הגיע לאוזני הרב שמועה על אדם אחד שרוצה שאשתו תעשה הפלה, רח"ל. ביקש הרב שיביאוהו אליו. כשבא לרב הסביר האיש את עצמו, שאין לו כסף ויש לו הרבה ילדים, ועוד ילד זה עוד הרבה הוצאות. שאלו הרב: כמה כסף עולה הוצאות לתינוק לחודש? ענה לרב, כך וכך. הרב הוציא את פנקס הצ'קים שלו ונתן לו במקום שנים-עשר צ'קים! לכל חודש צ'ק, לזון ולפרנס את התינוק שייוולד לחיים טובים. ב"ה נשמעו לרב, ונולד בן בריא ושלם, והרב היה הסנדק בברית.

וצדיק חונן ונותן
שח אברך אחד מבאי ביתו של הרב, שפעם בא לשאול את הרב בעניין תבנית בשרית שנשפך עליה חלב חם. הרב, כדרכו תמיד, עונה ופוסק את ההלכה במקום. הפעם החל הרב לשאול שאלות: מה אתם עושים עם התבנית הזאת? יש לכם עוד תבניות? כמה אתם משתמשים בה? לאחר כל השאלות קם הרב ממקומו, ניגש לרבנית, וחזר ואמר לו: "טרף", אין מה לעשות (כידוע, דעת הרב היא שאי-אפשר להכשיר תבניות אפייה, היות שהן צריכות ליבון חמור כדעת מרן, עד שיהיו ניצוצות ניתזים, והרי אינם יכולים לעמוד בחום זה). אחר כך ביקש מאותו אדם שבצאתו יעבור דרך הרבנית. בהגיע האברך לרבנית, נתנה לו ארבע-מאות שקלים שיקנה תבניות חדשות. והבין האברך, שהרב בשאלותיו ראה שאין בבית האברך הרבה כלים, כך שתבנית זו יקרה להם, ודאג לו ונתן לו כסף לכמה תבניות.

סימן עב- תיקון על חילול שבת.
א. שני ילדי נולדו בשבת. נסעתי באמבולנס ללידה, וגם חתמתי על מסמך רפואי כדי לאשר את הסכמתי לניתוח, האם יש בכך משום חילול שבת?
ב. בשבת קודש פתחתי את דלת החדר והאור נדלק בשוגג, כיצד אפשר לתקן חילול שבת זה?

א. עצם הנסיעה בשבת ללידה אין בה שום איסור, ולכן אין צריך על זה כל תיקון1.
ב. לגבי הדלקת החשמל וכיבויו בשבת בשגגה - עליך לדאוג לכך שמקרה כזה לא יישנה, דהיינו: 1. אם ההדלקה נבעה מקלקול כלשהו במערכת החשמל או בכפתור ההדלקה וכדו' - יש לתקן זאת. 2. ראוי לשים נייר דבק בערב שבת על כפתורי החשמל, כדי שכל אחד ישים על לבו בשבת שלא יבוא להדליק או לכבות את האור.
ג. עליך לתת צדקה בשיעור אוכל של יום אחד, שזהו פדיון תענית2.
בזכות שמירת שבת כהלכתה, נזכה לביאת הגואל