חלק ניכר מתאונות הדרכים נגרם על-ידי נהגים חדשים מתחילים, וכמה סיבות לדבר: יש תלמידים הלומדים נהיגה, שרוצים לחסוך בהוצאות הלימוד ולוחצים על מורה הנהיגה להגיש אותם למבחן בטרם התרגלו ורכשו ניסיון. לפעמים הם מצליחים במבחן והם מתחילים לנהוג בעודם בלתי ראויים, והתוצאה: תאונות-דרכים. למרבה הפלא, יש לפעמים שההורים מתערבים אצל מורה הנהיגה ולוחצים לזרז את המבחן, וזה לרעת ילדיהם, כי מה הטעם לחסוך בכסף ולסכן את הבן או את הבת, שינהגו ברכב בטרם הם ראויים?!

גם מי שלמד היטב והגיע מוכן למבחן ועבר אותו בהצלחה, עדיין צריך לרכוש הרבה ניסיון, הרבה מיומנות, עד שידע לנהוג היטב. בתקופה הראשונה של הנהיגה, כאשר הנהג עדיין חדש, חסר ניסיון, הוא אינו יודע להחליט האם המהירות שהוא נוהג בה גבוהה ביחס למצב הכביש, או איטית, והוא בדרך כלל נוטה להגביר את המהירות. יש איזה מן דחף נפשי, פנימי, להפגין ביטחון, לא לפחד. הדחף הזה אינו מופגן דוקא כלפי אחרים, אלא גם לעצמו מבקש הנהג להוכיח כי הוא בטוח בעצמו; דחף טבעי זה קיים אצל כל אחד.

גם אלו שרוצים לנהוג טוב ונכון, אבל כיון שהם עדיין לא יודעים להעריך נכון באיזו מהירות לנסוע, לפי מצב התחבורה ולפי מצב הכביש, הם נוטים למהירות יתר. אל תחשוב, נהג צעיר, שאם אתה נוהג קצת יותר לאט, זה מראה על הססנות ועל חוסר ביטחון. להיפך, דוקא נסיעה זהירה של נהג חדש, מעידה על בגרות, על אחריות, על אומץ ועל ביטחון, ולעומת זאת, נסיעה מהירה מדי, מעידה על חוסר ביטחון שאדם מכסה עליו בהתנהגות הפכית. צריך להיות אמיצים ולהתגבר על החולשה ולנסוע במהירות כזאת, שהשליטה על הרכב בטוחה, כך שיש מענה לכל מצב שלא יבוא, וגם כשנוסעים עם חברים, יש לנסוע במתינות ולא להתפתות.

אחרי שנהג נוהג שלושה חודשים, הוא לפתע נוכח כמה שונה נהיגתו, לעומת הימים הראשונים. ואחרי שנהג נוהג שנה שלמה, הוא יודע שגם אחרי שלושה חודשים עדיין לא ידע לנהוג וצריך הרבה ניסיון על-מנת לנהוג נכון וטוב. על-כן נהגים חדשים, נהגים צעירים, אנא מכם, שמרו על עצמכם ועל כולם. בכל מצב של ספק, אם המהירות רבה מדי, תמיד תאֵטו, עד שתהיו בטוחים שאתם נוסעים במהירות כזו שאתם שולטים במצב. אם נתאמץ ונרבה זהירות, בבחינת "ונשמרתם מאד לנפשתיכם", נשמע פחות על תאונות דרכים.