בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • שיעורי אמונה נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה
גליון מס 31

מעלת התפילה בדור של גאולה

סדר הברכות מותאם לסדרי הגאולה , המאבק בין הנצרות ובין עם ישראל , בירושלים מתרוממים בתכלית הרוממות , ירושלים נמצאת בירושלים, בקשת העמים לעומת בקשתם של ישראל  בית המקדש - צווארו של עולם , אצבע בעינה של מלכות אדום , דוד המלך וירושלים זה דבר אחד , מי אנו שנתפלל על ירושלים?! , מדוע לא נתקבלו תפילות גדולי הדורות לגאולתנו? ,תפילותינו טובות יותר ומשלימות את סך התפילות , גם תפילות גדולי הדורות הראשונים התקבלו , התפילה על משיח בן יוסף וציפיית הישועה , בלי ירושלים ומלכות דוד, למה לנו חיים?!

undefined

הרב שמעון כהן

אב תשע"ח
10 דק' קריאה
סדר הברכות מותאם לסדרי הגאולה
סדר הברכות בתפילת שמונה עשרה מותאם לסדרי גאולת ישראל. גאולתם של ישראל הולכת קמעא קמעא - מתחילים ב'תשובה' ו'סליחה' - "החזירנו בתשובה שלמה לפניך" ו"סלח לנו אבינו כי חטאנו", אחר כך 'גאולה' ו'רפואה', ברכה ביבול ארצנו וקיבוץ גלויות, השבת סדרי המשפט, מיגור הרשעה מן העולם והרמת קרנם של הצדיקים, בנין ירושלים והמקדש והחזרת מלכות בית דוד. כל זה סדר גאולתם של ישראל, כמתואר באריכות במסכת מגילה 1 . אנו נתמקד בסדר הברכות של חציה השני של תפילת עמידה, וזו לשון הגמרא:
"...וכיון שכלו המינים - מתרוממת קרן צדיקים, דכתיב: 'וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק', וכולל גירי הצדק עם הצדיקים, שנאמר: 'מפני שיבה תקום והדרת פני זקן', וסמיך ליה 'וכי יגור אתכם גר'. והיכן מתרוממת קרנם - בירושלים, שנאמר: 'שאלו שלום ירושלים ישליו אהביך'. וכיון שנבנית ירושלים - בא דוד, שנאמר: 'אחר ישבו בני ישראל ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם'. וכיון שבא דוד - באתה תפילה, שנאמר: 'והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי'. וכיון שבאת תפילה - באת עבודה, שנאמר: 'עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי'. וכיון שבאת עבודה - באתה תודה, שנאמר: 'זבח תודה יכבדנני'".

המאבק בין הנצרות ובין עם ישראל
רש"י מלמדנו מה משמעות המילים "וכיון שכלו המינים", וכה דבריו:
"כלו המינים - תלמידי ישו הנוצרי, לכך סמכו לה [לברכת ה'משפט' את] ברכת המינים, שנאמר [אחרי 'השיבה שופטינו' וכו'] עוזבי ה' [יכלו] - אלו המינים, ושבר פושעים - היינו זדים, כדאמר: פשעים - אלו המרדין (יומא לו ע"ב)".
קיים מאבק תיאולוגי דתי בין הנצרות ובין עם ישראל. ב"ה בימינו הנוצרים הולכים ומתפקחים ומתחילים להבין שעם ישראל הוא עם ה'. בחנוכה התשע"ו פרסם הותיקן מסמך היסטורי שחולל רעש גדול בקרב מיליוני נוצרים ברחבי העולם. בהצהרה רשמית הודו בותיקן כי הברית בין ה' ובין עם ישראל מעולם לא הופרה, וכי למרות התנגדותם לישוע, גם היהודים זכאים לישועה.

בירושלים מתרוממים בתכלית הרוממות
המאירי 2 מסדר את סדר ברכות תפילת עמידה ביתר הבהרה, וזו לשונו:
"וכלו המינים והזדים, והוא סמיכת ברכת המינים. כלו הרשעים, נתברכו הצדיקים וגרי הצדק, והוא סמיכת ברכת הצדיקים. והיכן הצדיקים מתרוממים תכלית הרוממות - בירושלם, והוא סמיכת ברכת ירושלם. באו לירושלם - נתעלית מלכות בית דוד, והוא סמיכות את צמח דוד. בא עילוי למלכות דוד - באה תפילה, שהוא נעשה ראש לכל עניניה, והוא סמיכות שמע קולנו. באה תפילה - באה עבודה, שהרי התפלה במקומה היתה עומדת. באה עבודה - כבר נשלם ענין בית המקדש, ובאה הודאה, ובאה ברכת כהנים אחר הודאה".
המאירי משתמש בביטוי מיוחד - "תכלית הרוממות". בירושלים, עיר הקודש והמקדש, הצדיקים מתרוממים בתכלית הרוממות. אנו שואפים להגיע לפסגת החיים, והפסגה הזאת נמצאת בירושלים, בה כל הכוחות של האומה מתבררים.

ירושלים נמצאת בירושלים
ה"משך חכמה" בפרשת בחוקותי 3 מציין, שבדור שלפני השואה באירופה אמרו: "ברלין היא ירושלים". הדבר רווח במקומות נוספים: האִי ג'רבא שבדרום תוניס כונה "ירושלים דאפריקה" או "ירושלים דתוניסיה", העיר מקנס כונתה "ירושלים של מרוקו", העיר תלמסאן שבאלג'יריה והעיר מארקש שבמרוקו כונו "ירושלים הקטנה", ועוד. ערים רבות כונו בכינויים מסוג זה מתוך רצון להידמות לירושלים עיר הקדש, אבל לאמתו של דבר אלו דברי הבל וריק, לא יעלה על הדעת שברלין, ג'רבא או מקנס יקבלו את שמה של ירושלים, ירושלים נמצאת בירושלים, זו עיר הקודש והמקדש ואין בלתה!

בקשת העמים לעומת בקשתם של ישראל
חז"ל מלמדים אותנו כי ההבדל בין תפילתם של העמים לתפילתם של ישראל הוא, שתפילת העמים מתרכזת בבקשה על הצלחת יבולם הגשמי, ואילו בקשתם של ישראל היא בראש ובראשונה על בנין המקדש והשראת השכינה בתוכם, וזו לשון המדרש 4 :
"כל שיחתן של בריות אינה אלא על הארץ - עבדת ארעא, לא עבדת, וכל תפילתן של בריות אינה אלא על הארץ - מרי תעביד ארעא, מרי תצליח ארעא.
כל תפילתן של ישראל אינו אלא על בית המקדש - מרי יתבני בית מקדשא, מרי מתי יתבני בית מקדשא".

בית המקדש - צווארו של עולם
בית המקדש הוא 'צווארו של עולם', הוא נקודת החיבור שמחברת בין הראש לגוף, בין הרצון האלקי לגוף האומה. וכמאמר חז"ל 5 :
"אמר רבי אבין ואיתימא רבי אבינא: מאי קראה - 'כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות', תל שכל פיות פונים בו".
ומה הצוואר הזה, כשהוא ניטל ח"ו אין חיים, כך גם בית המקדש, כשהוא ניטל אין חיים לאומה.


אצבע בעינה של מלכות אדום
בירושלים מתגלה מלכות ישראל, וכשירושלים בבניינה, עם ישראל מתגלה בתפארתו. הגמרא במסכת מגילה 6 משווה בין קיסרי - עיר בירתה של אדום, לבין ירושלים - בירת קודשנו, וזו לשון הגמרא:
"קיסרי וירושלים. אם יאמר לך אדם 'חרבו שתיהן' - אל תאמן. 'ישבו שתיהן' - אל תאמן. 'חרבה קיסרי וישבה ירושלים', 'חרבה ירושלים וישבה קסרי' - תאמן, שנאמר: 'אִמָלְאָה החָרַבָה' (יחזקאל כו, ב), אם מלאה זו - חרבה זו, אם מלאה זו - חרבה זו".
בכל צריף קטן שנבנה בירושלים ובכל ישוב ובנין, אנו מכניסים אצבע בעינה של מלכות אדום, משום שכשעם ישראל נגאל ושב לארצו, בד בבד סופה של מלכות אדום מתקרב.

דוד המלך וירושלים זה דבר אחד
ה"שפת אמת" 7 על הגמרא במגילה, עומד על הסמיכות שבין ברכת "את צמח דוד" לברכת "שומע תפילה", וכה דבריו:
"כיון שבא דוד באתה תפילה, דכתיב: 'והבאתים' כו'. אין מובן דוד מאן דכר שמיה הכא, והיה נראה דלאו דווקא כיון שבא דוד, רק כיון שנבנית ירושלים, דהיינו הר קדשי, באתה תפילה, ומשום דבנין ירושלים ודוד חדא מילתא היא, נקט 'שבא דוד'".
דוד המלך וירושלים זה דבר אחד, זה לא דברים נפרדים 8 .

מי אנו שנתפלל על ירושלים?!
התפילה על גאולת ישראל ובנין ירושלים עלולה להביא את האדם לידי רפיון מסוים, וכי ראוי הוא לבקש על ישועתם של ישראל?! שאלה זו שואל הרמח"ל 9 ב"מסילת ישרים" 10 , וכך כתב:
"ואם יאמר אדם מי אני ומה אני ספון שאתפלל על הגלות ועל ירושלים וכו', המפני תפילתי יכנסו הגלויות ותצמח הישועה?
תשובתו בצידו, כאותה ששנינו (סנהדרין לח ע"א): לפיכך נברא אדם יחידי, כדי שכל אחד יאמר בשבילי נברא העולם, וכבר נחת רוח הוא לפניו יתברך שיהיו בניו מבקשים ומתפללים על זאת, ואף שלא תעשה בקשתם מפני שלא הגיע הזמן או מאיזה טעם שיהיה, הנה הם עשו את שלהם והקב"ה שמח בזה".
כל אדם צריך להרגיש שבשבילו נברא העולם ולכן יש לו אחראיות שהעולם יגיע לתכליתו. הקב"ה שמח בתפילותינו גם אם למראית עין נראה שהתפילות אינן פועלות. ממשיך הרמח"ל:
"ועל העדר זה הדבר התרעם הנביא: 'וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע' (ישעיה נט, טז), ואמר: 'ואביט ואין עוזר ואשתומם ואין סומך' (ישעיה נט, סג), ואמר: 'ציון היא דורש אין לה' (ירמיה ל, יז), ופירשו ז"ל (סוכה מא ע"א): מכלל דבעיא דרישה. הרי כאן שחייבים אנחנו בזה, ואין לנו ליפטר מפני מיעוט כוחנו... ואמר: 'כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה' (ישעיה מ, ו), ופירשו ז"ל (תיקונים): שכל חסד שעושים, לעצמם הם עושים, לטובת נפשם ולהנאתם, ואינם מתכוונים לכוונה השלמה הזאת, ולא מבקשים על עילוי הכבוד וגאולתן של ישראל, שהרי אי אפשר לכבוד העליון להתרבות אלא בגאולתן של ישראל ובריבוי כבודם שזה תלוי בזה באמת, וכמו שכתב בתנא דבי אליהו שהזכרתי, ומתאנח על כבודו של הקדוש ברוך הוא ועל כבודן של ישראל".
כשעם ישראל נמצא בחולשה, הגאולה מתעכבת. מידי עלינו לשאו את עצמנו במה התקדמנו ובמה קידמנו את האומה לתוספת כבוד שמים והופעת מלכות ה' בעולם.

מדוע לא נתקבלו תפילות גדולי הדורות לגאולתנו?
בספר "בית אלקים" 11 שואל המבי"ט:
"בהיות תפילת הציבור נשמעת תמיד, צריכין אנו לבאר ענין תפילת ביאת הגואל שאנו מתפללים אותה מזמן החורבן ערב ובוקר וצהרים, ברכת 'גואל ישראל', ו'מהר לגאלנו' כו', 'תשכון בתוך ירושלים עירך', 'את צמח דוד עבדך' כו', ואין אנחנו נענים בהיות תפילה זו נאמרת בכל יום ג' פעמים מפי כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם, ואי אפשר אלא שתהיה נאמרה בכוונה בקהל מן הקהלות ומפי צדיקים וישרים, וכן מה שאמרו ז"ל (תענית ל ע"ב): כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמתה, כדכתיב: 'שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה' (ישעיה סו, י), כמה וכמה צדיקים וחסידים התאבלו ולא זכו לראות עדין בנחמתה".
אנו מתפללים על גאולת ישראל כבר מאות שנים ואיננו נענים. ציבורים שלמים שופכים שיחם ומזילים דמעה ומייחלים לבנין בית ה', ועודנו עומד בחורבנו. בכל הדורות עמדו גדולי עולם בתפילה ובבקשה - רשב"י, רבי עקיבא ורבן גמליאל, כל התנאים הקדושים ואחריהם האמוראים הקדושים, כל הראשונים והאחרונים - הרמב"ם, הרשב"א, הגאון מולינא, הבעל שם טוב, אור החיים הקדוש, האר"י הקדוש, הרש"ש וכו'. גדולי גדולים התפללו והתחננו. היעלה על הדעת שהתפילות כולן שבו ריקם?!
אמנם בשבעים שנה האחרונות השאלה קצת הוכהתה, כי ב"ה זכינו לתחיה גדולה ולהתגשמות חזון הנביאים בימינו, אך עדיין אין לנו מקדש והגאולה לא הושלמה. משיב המבי"ט:
"ולתשובה זו אני אומר, כי כבר נתבאר כי המתפלל על דבר גם כי לא נענה לא יגע לריק, אלא שיש שכר לפעולתו במה שמקיים מצוות עשה, ומכיר ויודע כי אין מי שיוכל להשלים חסרונותיו כי אם הוא יתברך, כל שכן בהתפללו על ענין גדול הערך שהוא גאולתן של ישראל, והיות כוונתו כדי שתתפרסם גדולת האל יתברך ויהיה ביום ההוא ה' אחד ושמו אחד, שיש לו שכר גדול בלי ספק, אלא שענין קבלת תפילה זו, שהיא כוללת לכל ישראל אינה תלויה בכוונת קהל מן הקהילות בתפילה, אלא שהיה צריך כוונת רוב כל ישראל בה כיון שהיא כוללת לכולם, ואף בכוונה בה צריכים לעשות תשובה שלימה כדי שיענו, וכמו שכתוב: 'היום אם בקולו תשמעו' (תהלים צה, ז), ומבלי זה אין תפילתם מקובלת גם כי תהיה בכוונה ביום מן הימים מן רוב ישראל, כי הוא כמו גזר דין שיש עמו שבועה דלא מקרע אפילו לציבור, עד אשר יבא עתה וימיה ימשכו, כדכתיב: 'בעתה אחישנה' (ישעיה ס, כב), זכו - 'אחישנה', לא זכו - 'בעתה' (סנהדרין צח).
ונראה כי על ענין נפלא כזה, שהיא גאולתן של ישראל גאולה נצחית שאין אחריה גלות, צריך להרבות בתפילה, דורות ראשונים ואחרונים. ומועילה תפילת הראשונים לתפילת האחרונים, ויותר נקל הוא לאחרונים הקרובים יותר לזמן הגאולה, שתתקבל תפלתם מהראשונים".
כדי לזכות בגאולה לא מספיקה כוונה בתפילה, צריך שהדור יהיה זכאי וראוי לכך, וכן יש צורך בתפילותיהם הרבות של ישראל, תנאים ואמוראים, ראשונים ואחרונים.

תפילותינו טובות יותר ומשלימות את סך התפילות
המבי"ט מסביר, שהתפילות שלנו טובות יותר מתפילות אבותינו, משני טעמים:
"הטעם הראשון - כי הרחוקים מן זמן הגאולה הם צריכים הפצר והעתר יותר לשתקובל תפילתם לדבר רחוק אלף שנים מהזמן מאותם שהם רחוקים ת"ק שנה, ואותם שאינם רחוקים מזמן הגאולה אלא כמאה שנים הוא יותר נקל להם שתקובל תפילתם בהיות תפילתם שווה, וכן הקרוב קרוב קרובה תפילתו להיות נשמעת, דמיון העומד רחוק מן המדינה שלא תקפוץ לו הדרך כל כך מהרה כמו העומד קרוב להמדינה.
טעם ב' - כי להיות הענין גדול הערך, צריך ריבוי תפילות דור אחר דור כדי שתקובל תפילת הגאולה, ובהיות נשלמות תפילות הצריכות וידועות לו יתברך, אז בדור ההוא תקובל תפילתם, גם כי בזמנים הקודמים לא היתה מקובלת, ובעת שנשלם סכום התפילות הצריכות, תקובל התפילה, לא בשביל תפילה זו לבד, כי אם בהצטרף אותה עם התפילות הקודמות, באופן שכל התפילות הקודמות הן מועילות גם כן, וכשתתקבל תפילה זו לדור אחרון, כשתצטרף עם הקודמות, הרי הוא כאילו נתקבלה תפילת הראשונים, כיון שהיתה סעד לקבלת תפילה זו".
מבחינה מסוימת, לתפילות שלנו יש כוח גדול יותר מתפילות אבותינו. בדורות הקודמים עיניהם של ישראל היו צפויות ומייחלות לראות את ירושלים. אף אחד לא העלה על דעתו שיזכה לנגוע באבני הכותל ולראות את ירושלים הולכת ונבנית. אנו חיים היום בתוך חלום שהתגשם, ירושלים הולכת ונבנית ואנו עומדים כפסע לפני בנין בית המקדש. היום קל יותר להתפלל על בית המקדש, כי אנחנו קרובים יותר.
ועוד: הקב"ה אוסף את כל התפילות של כל הדורות - הראשונים הרימו את העולם בתפילותיהם והתפילות הולכות ומצטברות עד שתגענה למכסה הרצויה באוצר התפילות. התפילה הפרטית של כל אחד ואחד מישראל מחוברת בחיבור ממשי לתפילותיהם של האר"י הקדוש, הרש"ש, "אור החיים" הקדוש, הגאון מוילנא, הבעל שם טוב, ושאר כל גדולי ישראל.

גם תפילות גדולי הדורות הראשונים התקבלו
בהמשך מבאר המבי"ט, שלמעשה גם תפילות גדולי הדורות הראשונים התקבלו, ובבוא העת כשיקומו לתחיה יזכו לראות בהתגשמות תפילותיהם, וזו לשונו:
"ועוד אני אומר, כי תפילת כל הדורות הראשונים נתקבלה לעצמם גם כן, גם כי לא היתה התשועה בימיהם. וביאור זה הוא, כי אחר זמן הגאולה יהיה תחיית המתים ויבנה בית המקדש ויזכו כל הדורות הראשונים לראות הגאולה חלף עבודת תפילתם שהתפללו בזה העולם והיו מצפים לגאולה וזכו אליה...".
הגאולה אינה מתרחשת ביום אחד, מדובר בתהליך של בנין שנבנה קומה אחרי קומה, קמעא קמעא - היתה לנו גאולה בכ"ט בנובמבר למניינם, אחר כך בה' באייר התש"ח, אחר כך בכ"ח באייר התשכ"ז, במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת שלום הגליל, וגם לאחרונה עם תחילת ההכרה בירושלים כבירת ישראל הרשמית והנצחית. אנחנו הולכים ומתקדמים, ומתקרבים לתחיית המתים ולבנין בית המקדש.

התפילה על משיח בן יוסף וציפיית הישועה
בברכת "בונה ירושלים" שבתפילת עמידה כתוב בחלק מן הסידורים שיש לכוון להתפלל על משיח בן יוסף, שלא ימות על ידי ארמילוס הרשע. מקורם של דברים ב"שער הכוונות" 12 למהרח"ו , וכה דבריו:
"...ובאמרו 'וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין', צריך לכוין כוונה זו אשר פירשו שמעיה ואבטליון למורי ז"ל יום אחד אשר הלכנו לגוש חלב להשתטח על קבריהם, ושם אמרו לנו הם עצמם, שצריך לכוין במילות אלו בג' תפילות שבכל יום ויום לכוין להתפלל לה' יתברך על משיח בן יוסף שיחיה ולא ימות על ידי ארמילוס רשיעא...
ובאמרך 'כי לישועתך קוינו כל היום' תכוין לצפות ולקוות בכל יום ויום לישועתו יתברך, כדי שלא תתבייש בעת פטירתך כשיעמידוך לדין וישאלוך 'ציפית לישועה'".
ביום הפטירה לא שואלים את האדם כמה מפלסים יש לו בדירה או איזה סוג רכב קנה, ואולי גם לא איזה סוג של תפילה התפלל. השאלה ששואלים אותו היא: האם ציפית לישועה?
בדור של תחיית המתים, רק מי שציפה וחיכה למשיח ולבנין בית המקדש יזכה לראות בעיניו בביאת משיח צדקנו ובבנין בית מקדשנו.

בלי ירושלים ומלכות דוד, למה לנו חיים?!
מכאן אנו מגיעים לדברי רבי יהונתן אייבשיץ בספרו"יערות דבש" , וכך כתב:
"בברכת 'ולירושלים' 'ואת צמח' וכו' אין צורך להאריך, כי צריך להוריד דמעה מאין הפוגות על בנין ירושלים והחזרת קרן דוד, כי היא תכלית שלימות אנושי, ואם אין לנו ירושלים ומלכות בית דוד, למה לנו חיים?! ...וחייב כל איש לומר בליבו: ריבונו של עולם, הריני מוסר נפשי על קדושת שמך, ואם אין אני כדאי לראות בבנין ציון והחזרת מלכות בית דדוד, אמות על קדושת שמך ועיני לא יהיו רואות, אפס בנה ירושלים והצמח קרן דוד למען יתקדש שמך, ותרחם על בניך העלובים נטושים בגולה, הסובלים על יחודך ומקדשים שמך ברבים, היות כי בעוונותינו הרבים חורבן ושוממות מקדש תפארתינו ואבדן מלכות בית דוד ידוע לכל כמה העדר וחסרון טובה שגורם לנו, וממש ירדנו מחיים למוות, וכן להיפך, בשוב ה' שיבת ציון נהיה עולים ממוות לחיים".
בתקופתו של רבי יהונתן אייבשיץ אירופה היתה עשירה בתלמידי חכמים גדולי עולם, ואף על פי כן כל עוד אין בית מקדש, אין ירושלים ואין מלכות בית דוד, העיקר חסר מן הספר, ולמעשה אין לנו חיים. מדברי ה"יערות דבש" אנו למדים מה תוקפה ומה כוחה של 'תפילה על ירושלים'.




^ 1.מגילה יז ע"ב-יח ע"א.
^ 2.מאירי מגילה יז ע"ב.
^ 3.משך חכמה ויקרא כו, מד.
^ 4.בראשית רבה יג, ב.
^ 5.ברכות ל ע"א.
^ 6.מגילה ו ע"א.
^ 7.שפת אמת מגילה יח ע"א.
^ 8.ראה גם בית חדש על שולחן ערוך או"ח סימן קיח, אות ב.
^ 9. רבי משה חיים לוצאטו (הרמח"ל) (פדובה שבאיטליה), התס"ז-התק"ו - בצעירותו למד תורה מפי רבי ישעיהו באסאן, שחיבב אותו מאוד. בשנת התפ"ב, בהיותו בן חמש-עשרה, עזב רבו את פדובה ועבר לכהן ברבנות בריג'יו. עם עזיבת רבו עבר הרמח"ל ללמוד לבדו בביתו, והצטרף לחבורת צעירים בשם "מבקשי ה'" שעסקה בלימוד קבלה בצוותא. בגיל ארבע עשרה ידע בעל-פה את כל מסכתות הש"ס, את ספר הזוהר ואת כל כתבי האר"י. בשנת התפ"ו הוסמך הרמח"ל לרבנות בצוותא עם ידידו המבוגר ממנו רבי משה דוד ואלי. הוא הועמד בראש חבורת "מבקשי ה'", והם קבעו לעצמם תקנות מיוחדות רבות לסדר הלימוד בבית מדרשם. בראש חודש סיון התפ"ז זכה הרמח"ל להתגלות רוחנית של "מגיד" שגילה לו סודות קבליים רבים. רבים, ובכללם משכילים נודעים, צבאו על פתח בית מדרשו של הרמח"ל כדי לשמוע תורה מפיו עד שלא היה מקום להכיל את כולם. למרות ההתנגדות הרבה שהיתה לו בימי חייו הקצרים (ל"ט שנים), השפעתו על התנועות היהודיות השונות מזמנו ועד היום רבה ביותר. חיבר ספרים רבים בנושאים שונים בנגלה ובנסתר, בהם: "אדיר במרום" - ביאור עמוק על ה"אידרא רבא", "דעת תבונות" - ויכוח בין הנשמה והשכל בעניינים שונים, "דרך ה'" - ענייני אמונה ועבודת ה', "דרך תבונות" - הדרכה בדרכי התלמוד וביסודות הפילפול, "חוקר ומקובל" - הוכחת אמיתות הזוהר והקבלה, "קל"ח פתחי חכמה" - חיבור מקיף בתורת הקבלה, ועוד. המפורסם ביותר מבין ספריו הוא הספר "מסילת ישרים" הסולל מסילה ישרה בענייני מוסר ויראת ה'.
^ 10.מסילת ישרים פרק יט.
^ 11.בית אלקים שער התפילה פרק יז.
^ 12.שער הכוונות ח"א דרושי העמידה דרוש ו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il